האם ניתן לטעון טענה להתיישנות במקרים בהם המוסד לביטוח הלאומי דורש ממבוטח להחזיר גמלת יתר ששולמה לו בטעות או שלא כדין ?

התייחסות מורחבת מתוך עב"ל 1844-09-10, עב"ל 25466-03-12, עב"ל 36059-03-11, עב"ל 48308-01-11 - המוסד לביטוח לאומי נגד לבנה חג'ג', שוקרי עבד אלכאמל ורחאב עבד אלכאמל נגד המוסד לביטוח לאומי, נעמי קסירר נגד המוסד לביטוח לאומי, המוסד לביטוח לאומי נגד מאיר דהן – פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום – 01/04/2015 -

"לאור האמור לעיל, חוב דמי ביטוח וגמלת יתר, לרבות חוב שהעילה לתשלומו קמה שבע שנים לפני שנדרש החוב על ידי המוסד; אינו יכול להיחשב קונצפטואלית, על פי הוראות החוק ותכליתו הסוציאלית, כחוב שניתן להחיל עליו את חוק ההתיישנות, כאילו מדובר בתביעת חוב רגילה; משום שעיקרה של תביעת חוב אזרחית רגילה הינה החוב כשלעצמו תוך התעלמות מתכלית חובת תשלומו מכוח החוק המקימו".

"בסעיף 315 לחוק ישנו הסדר מקיף לגבי גמלת יתר ששולמה בטעות או שלא כדין.

אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום בחוסר תום לב, (סעיף 315(2)), רשאי המוסד לתבוע אותו להחזיר גמלת היתר ששולמה.

אם מקבל התשלום נהג בתום לב, רשאי המוסד רק לנכות את הסכומים ששילם מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין (סעיף (315(1)).

במילים אחרות, זכות התביעה האקטיבית של המוסד, להבדיל מקיזוז, מוגבלת רק למקרים שמקבל התשלום נהג בחוסר תום לב בקבלת התשלום אחרת קיימת על פי אותו סעיף רק זכות הגבייה הפסיבית -הקיזוז. לגבי זכות הקיזוז ראוי לציין, כי נוכח הסמכות שהוקנתה לו בדין, הוקמה במוסד ועדה לביטול והפחתה של חובות גמלה ששולמה שלא כדין. לאותה ועדה כללים כיצד לנהוג לגבי ביטול או הפחתת חוב גמלה, ובבית דין זה נידונות לא אחת תביעות המבוטח באשר לאופן הפעלת אותה ועדה את שיקול דעתה. נוכח ההסדר הפנימי האמור שבחוק, אין מקום להחיל עליו ההסדר החיצוני של חוק ההתיישנות".

"היבט נוסף שאין להתעלם ממנו לגבי החלת החוק ההתיישנות של חוק הביטוח הלאומי והפיכת החובות למוסד לחוב אזרחי רגיל נוגע לעקרונות שוויון וצדק.

עקרון יסוד עליו מושתת חוק הביטוח הלאומי הינו עקרון השוויון בפני החוק. עקרון המעוגן כמובן בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עקרון זה משמעו לענייננו השווים חבים בתשלום דמי ביטוח באופן שווה, והזכאים זכאים באותם תנאים לגמלה, הכל על פי החוק, לא יותר ולא פחות".

"... על חוק הביטוח הלאומי חלים כללי השיהוי המינהלי וחוק ההתיישנות אינו חל עליו".

"... באשר לשיהוי מינהלי בנוגע לחובות המבוטח וזכאויותיו, במקרים בהם המוסד לביטוח לאומי לא פעל כשורה ובמהירות הראויה למילוי חובתו; לגבי שיהוי שכזה, יש לדון בכל מקרה לגופו לאור עקרונות החוק והסדריו ונסיבות המקרה הנדון".

"... אין תחולה להוראות חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) על חובות דמי ביטוח של מבוטחים למוסד לביטוח לאומי וחובות בגין גמלה ששולמה ביתר... נכון להחיל על סוגיה זו את דיני השיהוי המינהלי, הן כאשר מדובר בגבייה אקטיבית והן כאשר מדובר בגביה פאסיבית, דהיינו קיזוז חובות מגמלאות המגיעות למבוטח..".

""הדרישה להחזר כספים לפי החוק אינה מותנית בקיומו של חוסר תום לב מצד המבוטח; גם שגגה שיצאה מלפניו בתום לב מקנה למוסד זכות להחזר כספים, אם לאמיתו של דבר קיבל המבוטח כספים שאין הוא זכאי להם". עב"ל (ארצי) 1381/01 אולחובוק – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (9.2.2004)".

"נוכח היותו של תשלום הגמלה תשלום מכוח חוק וכפוף להוראות החוק, אני סבורה כי גם חוב בגין גמלה ששולמה ביתר אינו בגדר "חוב כספי אזרחי", שחלות עליו הוראות חוק ההתיישנות, ונכון יותר לסווגו כשייך למשפט המינהלי, ולהחיל גם עליו את דיני השיהוי המינהלי".

"כללו של דבר: אין להחיל את הוראות חוק ההתיישנות על חוב שנוצר עקב תשלום ביתר שלא הגיע למבוטח. עם זאת, בהפעילו את שיקול דעתו על פי סעיף 315 לחוק על המוסד לביטוח לאומי להביא בחשבון את חלוף הזמן מאז התשלום ועד למועד דרישת ההשבה".

"אין מחלוקת כי על המוסד לביטוח לאומי, מתוקף היותו רשות ציבורית, חלים כללי המשפט המינהלי [עב"ל(ארצי) 748/06 בני מסטר – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (24.6.2008); עב"ל(ארצי) 32046-09-10 אברהם בן משה – המוסד לבטוח לאומי [פורסם בנבו] (4.9.2011); עניין לה"ב].

לפיכך, גם אם לא חלות הוראות חוק ההתיישנות על גביית חובות, מכוח כללי המשפט המינהלי החלים על המוסד עשויה לעמוד למבוטח טענת שיהוי מינהלי".

"כללו של דבר: דיני ההתיישנות האזרחית אינם חלים על גביית חובות דמי ביטוח וגביית תשלומים ביתר ששילם המוסד לביטוח לאומי. אולם, חלוף הזמן עשוי לאפשר למבוטח לטעון כי אין לאפשר למוסד לביטוח לאומי לנקוט הליך של גבייה, בין גבייה אקטיבית ובין גבייה פאסיבית באמצעות קיזוז מגמלאות, בשל שיהוי מינהלי. את טענת השיהוי המינהלי יש לבחון בכל מקרה לגופו, על פי מכלול נסיבותיו, ותוך עריכת איזון בין האינטרסים של המבוטח לבין האינטרסים של הציבור".