דף הבית שירות מלא – בלי לצאת מהבית !
יצירת קשר
לתאום פגישה
1599-500-570
בי. פור תכנון פרישה בע''מ פרישה
 
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

המוסד לביטוח לאומי נ' יהודה זפרני - עב"ל 123/07 , עב"ל 840/06

קו הפרדה אדום

האם תשלום בגין הודעה מוקדמת חייב בניכוי דמי ביטוח לאומי ?

בית הדין הארצי לעבודה

עבל 000123/07

עבל 000840/06

המערער
המוסד לביטוח לאומי


המשיב בעבל 123/07

המשיב בעבל 840/06


1. יהודה זפרני

2. צבי קרויטרו

בפני: הנשיא סטיב אדלר, השופטת נילי ארד, השופטת רונית רוזנפלד

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש, נציג מעבידים מר הלל דודאי


בשם המערער - עו"ד עמי רוטמן

המשיב 1 - בעצמו

בשם המשיב 2 - עו"ד שלמה עבדי


פסק דין


השופטת רונית רוזנפלד


1. האם "תקופת אכשרה לגבי תקופת עבודה פלונית", לפי הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, כוללת בתוכה פרק זמן של "תקופת הודעה מוקדמת" לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001, שמעסיק ויתר על עבודת העובד במהלכה? זו השאלה העומדת לבירור במסגרת הערעורים שלפנינו.

בית הדין האזורי בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר ונציגי הציבור דב אבדור ושאול ששון; בל 1763/06) כמו גם בית הדין האזורי בחיפה (הניא רם כהן ונציגת הציבור עדה וולקן; בל2171/06) השיבו בחיוב על השאלה בדבר מניינה של תקופת ההודעה המוקדמת במסגרת תקופת האכשרה, וקבעו, כל אחד מהם בהתייחס לתביעתו של המשיב שהייתה לפניו, כי "תקופת ההודעה המוקדמת" שבה ויתר מעסיקו של כל אחד מן המשיבים על נוכחותם ועל עבודתם בפועל, השלימה את תקופת האכשרה הנדרשת על פי הוראת הדין לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

על קביעותיהם אלו של בתי הדין האזוריים הגיש המערער (להלן- המוסד לביטוח לאומי או המוסד) את הערעורים שלפנינו. בהיות השאלה שבמחלוקת משותפת לשני הערעורים, נוהל הדיון בהם במאוחד.



העובדות

עבל 123/07

2. התשתית העובדתית הרלוונטית כפי שהיא עולה מפסק דינו של בית הדין בבאר שבע בקשר לתביעתו של המשיב 1 (להלן - מר זפרני) הינה כדלקמן:



א. מר זפרני הועסק על ידי חברת א.נ.פ. ירקות טריים בע"מ כעובד יומי, מחודש פברואר 2005 ועד שהסתיימה העסקתו, בפיטוריו מן העבודה, על אתר, ביום 6.2.06.



ב. מעסיקתו של זפרני שילמה לו, במסגרת תלוש חודש פברואר 2006, תשלום "תמורת הודעה מוקדמת", כשיעור שכרו לחודש ימים. בתלוש השכר של מר זפרני מכונה התשלום בשם: "פדיון הודעה מוקדמת".



ג. תביעתו של מר זפרני לדמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מאחר שלא צבר את מלוא ימי האכשרה הנדרשים לעובד יומי, על פי הוראת סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). על פי מכתב המוסד שנשלח אל מר זפרני, הוא צבר 274 ימים מתוך 300 הימים הנדרשים בחוק להשלמת תקופת אכשרה "בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה".



ד. ימי תקופת ההודעה המוקדמת ,שבה לא עבד מר זפרני בפועל, ושולמה לו תמורתה, משלימים את מניין ימי תקופת האכשרה של מר זפרני למניין הימים הנדרש בחוק לצורך זכאותו לדמי אבטלה.





עב"ל 840/06

3. התשתית העובדתית הרלוונטית כפי שהיא עולה מפסק דינו של בית הדין בחיפה בקשר לתביעתו של המשיב 2 (להלן - מר קרויטרו) הינה כדלקמן:



א. בתקופה שממרץ 2005 ועד פברואר 2006 עבד מר קרויטרו במקומות העבודה שלהלן:

(1) ממרץ 2005 ועד אוקטובר 2005 עבד בחברת מצר הפקות בע"מ (להלן - חברת מצר).

(2) מנובמבר 2005 ועד פברואר 2006 עבד בחברת "בית הגניזה".



ב. מר קרויטרו היה מסווג כ"עובד חודשי". ככזה, וכתנאי לזכאותו לדמי אבטלה הוא היה חייב להשלים תקופת אכשרה בת 360 ימים בתוך שנה ומחצה שקדמו לתקופת האבטלה.



ג. תביעתו של מר קרויטרו לדמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי מן הטעם שהוא צבר אך 347 ימים מתוך 360 ימים הנדרשים להשלמת תקופת אכשרה, בתחום של שנה וחצי שקדמה לתקופת האבטלה.

ד. לפי מסמך המוסד לביטוח לאומי, עליו נסמכת ההחלטה בדבר מספר ימי האכשרה, בחודש אוקטובר 2005 הוא החודש האחרון לעבודתו בחברת מצר, נצברו למר קרויטרו "17 ימים מזכים" בלבד. עבודתו בחברת מצר הופסקה מיידית על פי מכתב פיטורים מיום 26.10.05 .


פסקי הדין שבערעור

עב"ל 123/07

4. בית הדין האזורי בבאר שבע קובע בפסק דינו, שכל כולה של המחלוקת שבין הצדדים הינה מחלוקת משפטית בשאלה: "האם יש לכלול תקופה בה קיבל העובד פיצוי בגין הודעה מוקדמת, בחישוב תקופת האכשרה לצורך קביעת זכאות לדמי אבטלה". זאת באשר לא היה חולק, כי אם תילקח בחשבון התקופה שבעדה שולמה תמורתה של ההודעה המוקדמת, השלים מר זעפרני את תקופת האכשרה כנדרש בחוק.

בית הדין מציין כי "פסיקה ארוכת שנים של בית הדין הארצי קבעה, כי אין לכלול בחישוב האכשרה תשלום עבור הודעה מוקדמת", ולעניין זה מזכיר את מה שנפסק, כי מי שאינו "מבוטח" לא יזכה בדמי אבטלה אף אם שולמו דמי ביטוח בעדו, מאחר ויש לשלם דמי ביטוח בעד 'עובד' בלבד[1]. אלא שמאז אותה פסיקה, חל שינוי במצב המשפטי ונחקק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001 (להלן- חוק הודעה מוקדמת), שלפי הוראתו בסע' 6(א): "מעביד רשאי להודיע לעובד כי הוא מוותר על נוכחותו ועל עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, כולה או מקצתה, ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעוד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו". בפסק דינו מפנה בית הדין האזורי לפסיקתו של בית המשפט העליון, מפי השופט אליקים רובינשטיין, שנדרש בזמן האחרון למהותו של הפיצוי המשולם על ידי המעסיק על פי חוק הודעה מוקדמת, עבור הודעה מוקדמת[2]. בפסק הדין נקבע, כי תשלום תמורת הודעה מוקדמת יחשב כ"שכר עבודה" לעניין פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, הדן בזכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק. בית הדין קמא נסמך על קביעתו של בית המשפט העליון באותו עניין, שלפיה, משהפכה חובת תשלום תמורת ההודעה המוקדמת להיות סטטוטורית, והיא מעוגנת בחוק "יש מקום רחב יותר להתייחס לדמי ההודעה המוקדמת כאל חיוב מתחום הביטחון הסוציאלי ולא כפיצוי הסכמי".[3]

בהסתמך על פסק הדין של בית המשפט העליון קובע בית הדין קמא, כי "יש למנות את "ימי פדיון ההודעה המוקדמת" כמו גם את "ימי פדיון החופשה" של המשיב "כחלק מהשכר לעניין חישוב תקופת האכשרה", ומכאן מסקנתו היא, כי המשיב מלא את מכסת הימים הדרושה לתקופת האכשרה על פי החוק.

עב"ל 840/06

5. בפסק דינו מציין בית הדין האזורי בחיפה את העולה ממכתב הפיטורים שהוצג לפניו, כי העסקתו של מר קרויטרו בחברת מצר הופסקה לאלתר ביום 26.10.05, הוא היום שבו קיבל לידיו את מכתב הפיטורים. לפי קביעתו של בית הדין "השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם חסרים לתובע, לצורך השלמת תקופת האכשרה 13 ימים או שמא יש לו ימים אלה מאחר שביום פיטוריו מעבודתו בחברת מצר הפקות בע"מ, לא קיבל הוא הודעה מוקדמת לפיטורים ואת ימי ההודעה המוקדמת להם הוא זכאי יש להביא בחשבון כימי עבודה הנספרים בגדר תקופת האכשרה"

בית הדין קמא מסתמך על ההלכה כפי שיצאה מלפני בית המשפט העליון בעניין גוטר, ועל פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע בעניין זפרני, הוא פסק הדין מושא הערעור הנוסף המונח לפנינו, וקובע כי: "מכאן, שעל פי פסיקת בית המשפט העליון, הפיצוי הניתן בגין הודעה מוקדמת הנחשב כשכר, מביא למסקנה שגם במקרים בהם זכאי העובד רק לחלף הודעה מוקדמת, יחשבו ימי הפיצוי כימים שעבורם מקבל הוא שכר, ויש למנותם בגדר הימים אשר נספרים לצורך הכרעה אם נתקיימה במבוטח הוראת תקופת האכשרה הרלוונטית לו". בית הדין קמא דחה את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה, משלא שולמה למר קרויטרו "תמורת הודעה מוקדמת", ממילא אין עניינו דומה לזה של מר זפרני. בית הדין קבע, כי בהיות הזכות לקבלת הודעה מוקדמת והתשלום תמורתה זכות קוגנטית, אין רלוונטיות לשאלה אם קיבל העובד בפועל את הזכות המגיעה לו אם לאו, שהרי ממילא הוא אינו רשאי לוותר על הזכות. משהיה מר קרויטרו זכאי להודעה מוקדמת בת 30 ימים, וזו לא ניתנה לו, באשר הוא פוטר על אתר, ומשנמצא לפי פסק הדין כי אם היו ימים אלו נמנים כחלק מתקופת האכשרה, היה מתקיים בו התנאי שבחוק לעניין תקופת האכשרה, קובע בית הדין כי מר קרויטרו השלים את תקופת האכשרה לפי הנדרש בחוק.

טענות הצדדים שבערעור

טענות המערער

6. טענות המערער זהות בשני הערעורים, ולא נמצא בהן כל התייחסות ספציפית או אבחון הנוגעים לתשתית העובדתית העומדת בבסיס איזה משני פסקי הדין שבערעור. המערער סבור, כי טעו בתי הדין קמא בקביעותיהם העקרוניות כי יש למנות את תקופת ההודעה המוקדמת שבה העובד לא עבד בפועל, כחלק מתקופת האכשרה.

לטענת המערער, המשמעות מרחיקת הלכת שנתן בית המשפט העליון ל"פדיון הודעה מוקדמת" בפסק הדין בעניין גוטר, צריכה להיבחן במשנה זהירות שעה שדנים בגמלה אחרת, ולענייננו - דמי אבטלה. בפסק הדין בעניין גוטר נדון מעמדו של תשלום תמורת ההודעה המוקדמת אך לשם בחינת זכאותו של המשיב לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שהיא גמלה המשתלמת לעובד חלף השכר שלא קיבל ממעסיקו. רק לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי יש לראות בתשלום תמורת ההודעה המוקדמת כשכר עבודה.

כשדנים בדמי אבטלה, מדובר בהוראות חוק שונות לחלוטין, ולהן תכלית אחרת מן התכלית של הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי. כמו כן סעיף 161 לחוק, העוסק בתקופת אכשרה כתנאי לזכאות לדמי אבטלה, קובע כי תנאי לזכאות לתשלום דמי האבטלה הוא, כי שולמו בעד העובד דמי ביטוח אבטלה במשך תקופות כפי שנקבע שם. לא זו בלבד שאין משתלמים דמי ביטוח בגין תשלום תמורת הודעה מוקדמת, אלא שלפי פסק דינו של בית הדין קמא, אף ספק אם המעסיק נדרש לשלמם לפי הוראת החוק. כך, לטענת המוסד, יוצר בית הדין קמא זכאות לגמלה מבלי ששולמו בעדה דמי ביטוח כנדרש בחוק, ואף מבלי שקמה חובה לשלמם. לעניין דמי אבטלה נקבע במפורש, כי תשלום תמורת הודעה מוקדמת אינו שכר ויש לראות בו כפיצוי על הפסד שכר. כך נקבע בסעיף 1 לצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) (תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר) התשמ"א-1981.

לעניין תכליתה של הוראת סעיף 161 הדורש תקופת אכשרה - תנאי זה נועד להבטיח כי תובע הגמלה עבד תקופה ממושכת דיה שיש בה כדי לזכותו בגמלה שתחליף את ההכנסה בה הורגל. משכך, יש חשיבות מיוחדת לכך שהמשיבים אכן עבדו בתקופת האכשרה, ואין להסתפק בתשלום שאינו בגין עבודה בפועל, ואשר השתלם לאחר שכבר הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

החלת פסק הדין בעניין גוטר על פרק האבטלה בחוק הביטוח הלאומי אף תעורר קשיים במקרה שהמבוטח מצא עבודה חדשה בטרם הסתיימה התקופה בעדה שולם לו הפדיון. במקרה כזה צובר המבוטח תקופת אכשרה כפולה בעד אותו פרק זמן.


טענות המשיבים

7. מר זפרני, המשיב בעב"ל 123/07, תומך בפסק דינו של בית הדין האזורי ומוסיף עוד ומבקש, כי בית דין זה יפסוק הוצאותיו.

8. מר קרויטרו, המשיב בעב"ל 840/07, סבור, כי עלה בידו לצבור תקופת אכשרה לצורך זכאות לדמי אבטלה, אף מבלי להיזקק לתקופת ההודעה המוקדמת שבה לא נתאפשר לו לעבוד. לעניין זה הוא מצביע על אישור המעסיקה חברת מצר, לפיה הוא הועסק אצלה ושולם שכרו במהלך כל חודש אוקטובר ועד 31.10.05. משכך, ממילא צבר שלושים ימים בהם עבד בחודש אוקטובר, ולא 17 ימים בלבד כפי שקבע המוסד לביטוח לאומי. על כן לטענתו, אין לו כל צורך להיזקק לתקופת ההודעה המוקדמת שבה לא התאפשר לו לעבוד, לצורך השלמת תקופת האכשרה.

מוסיף עוד מר קרויטרו ומבקש מבית הדין לדחות את הערעור גם מטעמיו של בית הדין האזורי ומדגיש, כי קביעתו של בית המשפט העליון לעניין תשלום תמורת ההודעה המוקדמת בהתייחס לתכלית פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו זכויות עובדים במקרים של פירוק ופשיטת רגל של מעביד, יפה ונכונה אף לתכלית שביסוד הוראות פרק ז' לחוק בעניין הזכאות לדמי אבטלה. לטענת המשיב, אימוץ הנמקתו של בית המשפט העליון בענין גוטר צריך להוביל למסקנה, כי יש להביא בחשבון לעניין תקופת אכשרה את ימי הזכאות להודעה מוקדמת הסטטוטורית, כמו גם את ימי הזכאות הסטטוטורית לחופשה שנתית.

לטענתו, אין בהוראות פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי שעניינו דמי ביטוח, כל קביעה לפיה תשלום תמורת הודעה מוקדמת אינו נחשב להכנסה לעניין דמי ביטוח, ואין כל פטור מתשלום דמי ביטוח המתייחס לתשלום זה. משכך, לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין קמא, גם לעניין זה.

באשר לצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) (תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר) התשמ"א-1981 - הצו יונק את סמכותו מהוראת סעיף 320(ז) לחוק הביטוח הלאומי, ואין הוא קובע, ואף הוראת הסעיף המסמיך מכוחו הוא הותקן, אינה קובעת דבר לעניין תקופת ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת האכשרה. אין הצו קובע אלא איסור על תשלום כפל גמלאות ואין בו כל התייחסות לעניין ימי האכשרה.


עד כאן עיקרי טענות הצדדים.

על עניינים שבעובדה

9. ראשונה, וקודם שניזקק לשאלה העקרונית כפי שהעמידו אותה הצדדים לפנינו, נעמוד על טענת המשיב מר קרויטרו כאילו מבחינתו, אף אין צורך להיזקק לשאלה העקרונית המתעוררת, וזאת נוכח העובדה, כי ממילא צבר תקופת אכשרה, ואף מבלי שהוא נזקק למנייתם של ימי תקופת ההודעה המוקדמת שנמנעה ממנו. טענה זו של מר קרויטרו מתייחסת לימי אכשרה שצבר לטענתו בחודש אוקטובר 2005. לטענתו, הוא צבר שלושים ימי עבודה (שאינם תקופת הודעה מוקדמת) בעוד שלטענת המוסד לביטוח לאומי, כפי שהועלתה בבית הדין קמא, הוא צבר אך 17 ימי עבודה באותו החודש.

בבית הדין קמא לא נוהל דיון להוכחות בשאלה זו, ובית הדין אף נמנע מלדון בה מפורשות. בית הדין האזורי התבסס בפסק דינו על תשתית עובדתית לפיה, אם לא ימנו את ימי תקופת ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת האכשרה חסרים למערער 13 ימים לצורך השלמתה. נוכח מסקנתנו כפי שתפורט בהמשך, כי מר קויטרו אכן צבר תקופת אכשרה, ומטעמיו של בית הדין האזורי, אין לנו צורך להכריע בטענת המערער בדבר צבירתם של ימי האכשרה גם ללא קשר לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת. זאת מה עוד, שהכרעה כזו מחייבת עריכת בירור קודם של התשתית העובדתית הרלוונטית. אשר על כן, אנו לא נחרוג מן התשתית העובדתית עליה מבוסס פסק דינו של בית הדין האזורי, לפיה צבר מר קרויטרו 17 ימי עבודה (בפועל) בחודש אוקטובר 2005 ולא יותר מכך.

ועוד יודגש- אין טענה למוסד לביטוח לאומי כנגד פסק הדין של בית הדין האזורי בעניינו של מר קרויטרו, כי אפילו יבואו ימי ההודעה המוקדמת במניין הימים, לא צבר מר קרויטרו תקופת אכשרה.

לא נותר לנו איפוא אלא לברר לגופה את השאלה העקרונית כפי שהועמדה לפתחנו, וזאת בהתייחס לשני הערעורים.


דיון והכרעה


10. עניינם של הערעורים שלפנינו בזכות לדמי אבטלה, וככאלו, הם "נטועים" בראש ובראשונה בתחום הביטחון הסוציאלי. אלא שבשאלה המתעוררת כרוכות גם סוגיות שמתחום משפט העבודה. יהיה עלינו אפוא להיזקק לשתי מערכות של דינים ולנקודת המפגש וההשקה שביניהן, וללמוד, מתוך הגיונם הפנימי של ההסדרים והתכלית הגלומה בהם, על הפתרון הנכון לסוגיה שלפנינו.

"דרך הילוכנו" בין ההסדרים השונים, זה המתייחס לדמי אבטלה, וזה הנוגע לחובת מתן ההודעה המוקדמת לעובד אודות פיטוריו, יהיה כדלקמן: ראשית, נעמוד בקצרה על הוראות החיקוקים הרלוונטיים, על העיקרים שביסוד כל אחד מן ההסדרים ועל תכליתם. כך נעשה יחד ובמשולב עם סקירת התפתחויות, ככל שחלו בהם כאלו במהלך הזמן. לאחר מכן נעמוד על "שילובם" של ההסדרים זה בזה ועל נקודת ההשקה שביניהם, ולבסוף נצביע על מה שנראה בעינינו "השילוב הראוי" בין ההסדרים, כפתרון נכון לשאלה העקרונית שהובאה להכרעתנו.


המסגרת הנורמטיבית

ביטוח אבטלה

11. ענף ביטוח אבטלה מוסדר בהוראות פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה- 1995. "מבוטח" בביטוח אבטלה, כהגדרתו בס' 158(1) לחוק הוא:



"תושב ישראל או תושב ארעי שמלאו לו 18 שנים.... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו" (ההדגשה שלי, ר.ר).

נציין כי אין בפרק ז' לחוק הביטוח הלאומי או בהוראות הכלליות של החוק הגדרה של המונח " עובד", ואף לא נמצא בפרק זה או בהוראותיו הכלליות של החוק הגדרה למונח "שכר".[4] לפי הוראת סעיף 160 לחוק, דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161.

בסעיף 161 לחוק נקבע:

"א. לעניין סימן זה, תקופת האכשרה לגבי תקופת אבטלה פלונית

היא אחת מאלה:


1. 360 ימים שבעצם שולמו דמי ביטוח אבטלה בתוך 540 הימים בתכוף לתאריך הקובע.

2. היה שכרו של הזכאי מחושב על בסיס יומי..... דיו ששולמו דמי ביטוח אבטלה בעד 300 ימי עבודה בתוך 540 הימים האמורים."

12. תכליתו של ביטוח אבטלה היא לאפשר לאדם אשר נפלט ממעגל העבודה להתקיים בכבוד עד שימצא מקום עבודה חדש.[5] ביטוח אבטלה ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים, ולא לכאלו שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו.[6] מכאן הדרישה לתקופת אכשרה כתנאי לזכאות לדמי אבטלה, שרק מי שעבד וחדל יקנה זכות לדמי אבטלה, אם התקיימו בו יתר התנאים לזכאות[7]. וכך בלשונו של השופט פליטמן:

"העבודה לפני תקופת האבטלה, היא המקנה את הזכות לדמי אבטלה, לכן, למשל, מי שלא עבד כלל, אינו זכאי לדמי אבטלה.

באמור מגולם הרעיון הערכי של חינוך לעבודה הקובע שאין זכאות לדמי אבטלה אלא אם עבד המובטל קודם לתקופת האבטלה את תקופת העבודה המינימלית הנדרשת. מן האמור נובעת הכרחיות הקשר וסמיכות הזמנים המתחייבים בין תקופת האבטלה לתקופת העבודה שקדמה לה"[8].

13. עם זאת, מתוך ההסדר שבחוק עולה, כי המחוקק ער למגוון אפשרויות, שבגינן אפשר שלא יעלה בידי העובד, מסיבות שאינן תלויות בו, להשלים את מניין ימי "תקופת האכשרה" כפי שנקבעה בו. כך למשל, נקבע בחוק כי בתקופת אכשרה של מובטל ייכללו, אף ללא תשלום דמי ביטוח , ימי אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג המובטל לא עבד בהם, ימי מחלה שבהם היה זכאי לדמי מחלה כמשמעם בחוק דמי מחלה התשל"ו-1976 וכן ימי שירות סדיר או ימי שירות מילואים בצה"ל.[9] אף ער המחוקק לתקופות נוספות שבהן נמנע מן העובד לעבוד ובגינם לא השלים את תקופת האכשרה (להלן - "ימים חסרים"). בין "הימים החסרים" נמנים ימי הכשרה או השתלמות או הסבה מקצועית עד 360 ימים; ימי מחלה או תאונה עד 180 ימים; ימי העדרות מעבודה לפי חוק עבודת נשים; וכן "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד 30 ימים.[10]

בקשר ל"ימים החסרים" נקבע בס' 162 לחוק, כי את הימים הנדרשים לתקופת אכשרה לפי ס' 161 לחוק, יש למנות כך, שלא ימנו בתוכם את "הימים החסרים", ובלבד שהם אינם עולים על מספר הימים הנקוב בהוראת ס' 162 לחוק ,לצד כל אחד מסוגי הימים הללו.

14. הנה כי כן, בהסדר הקבוע בחוק לעניין מניין ימי תקופת האכשרה, נמצא כי המחוקק ער להיעדרויות של העובד מעבודתו שלא מרצונו, ומסיבות שאינן תלויות בו, ומכאן ההסדרים שקבע לעניין מניינם של ימי אבל, ימי מחלה או ימי שירות סדיר ומילואים כחלק מתקופת אכשרה, אף אם לא שולמו בעדם דמי ביטוח, והעובד לא עבד בהם. מכאן גם ההסדר המיוחד בעניין ה"ימים החסרים", שאין מחשבים אותם במניין התקופה שלפני "התאריך הקובע" , ביניהם נמצא גם ימים של "היעדרות אחרת של עובד מעבודתו מסיבות שאינן תלויות ברצונו עד ל-30 ימים".[11]

נמצאנו למדים איפוא על תכלית ההסדר, מתוך הוראותיו של החוק ומן המבנה הפנימי שלו , שהוא מכוון לאפשר למי שנפלט ממעגל העבודה קיום בכבוד, וכל זאת תוך מתן משקל מיוחד לעבודתו של המובטל בסמוך לפני תקופת האבטלה. משזו תכלית ההסדר, אין המחוקק זוקף לחובתו של המובטל היעדרויות שלו מן העבודה מסיבות שאינן תלויות בו.


מתן הודעה מוקדמת לפיטורים והסדר התשלום תמורתה

15. יפים לפתח הדברים בפרק זה דברי הרקע, כפי שנמצא במאמרו של הנשיא המנוח, מנחם גולדברג, מתוך המאמר "הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות" [12] וכך בלשונו:

"החובה למתן הודעה מוקדמת לעובד טרם פיטוריו וחובת העובד ליתן הודעה מוקדמת למעבידו טרם עזיבת העבודה, קיימת במשפט העבודה בישראל מקדמת דנא, מכוח הסכמי עבודה קיבוציים, צווי הרחבה, חוזים אישיים, חובת תום הלב, הנוהג. זהו נוהג שפטורים מלהוכיחו. מקום שהוכרה החובה מכוח הנוהג, נקבע אורכה על פי המקובל בהסכמי העבודה הקיבוציים".[13]


16. בשנת תשס"א נחקק חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א- 2001, בו עוגנה חובת מתן הודעה מוקדמת, מחד, של המעסיק המפטר, ומאידך, של העובד המתפטר. מטרת החוק כפי שהוגדרה על ידי מנסחיו היא "חיוב שני הצדדים ליחסי עבודה לאפשר למי מהם להתכונן לסיום היחסים ולחפש מקום עבודה או מעביד חלופיים".[14] בעוד שקודם לחקיקת החוק עוגנה החובה, כמו גם אורכה של תקופת ההודעה המוקדמת, בהסכמי עבודה ובנוהג, נמצא, לראשונה בחוק, קביעת חובה בדבר מתן ההודעה מוקדמת על פיטורים והתפטרות, וקביעה של אורך תקופת ההודעה המוקדמת, כאשר מדובר בעובד החודשי ובהתייחס לעובד בשכר, כשהיא מותאמת למשך תקופת העבודה של אותו העובד אצל המעסיק[15]

מעביד רשאי, על פי הוראת סעיף 6(א) לחוק, לוותר על עבודתו של העובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת "ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו". מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפי הוראתו של החוק, ישלם לעובד, על פי הוראתו של סעיף 7(א) לחוק, פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעוד התקופה שלגביה לא ניתנה לו הודעה מוקדמת.

הנה כי כן, לראשונה עוגנה בחוק חובת מתן ההודעה המוקדמת על סיום יחסי העבודה שמטרתה לאפשר לעובד להתארגן, במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, לקראת מציאת מקום עבודה חלופי. זאת כמובן מבלי לגרוע מהסכמת הצדדים על תקופה ממושכת מזו הקבועה בחוק, למתן הודעה מוקדמת.

17. בפסיקתו של בית דין זה לאורך שנים, קודם לחקיקתו של חוק ההודעה המוקדמת נקבע, כי אם עבד העובד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת עובר לסיום יחסי העבודה, כי אז יחשב התשלום שקיבל עבור תקופה זו שכר עבודה. כך, בעוד שמקום בו ניתקים לאלתר יחסי העבודה ומשולמת בכסף תמורתה של ההודעה מוקדמת, כי אז הסכום אינו משתלם עבור עבודה כי אם כפיצוי ששיעורו בגובה השכר וללא תשלומים נלווים.[16]

גישת הפסיקה, שראתה בתשלום תמורתה של ההודעה המוקדמת "פיצוי", כשיעורו של השכר של העובד שממנו נמנעה תקופת ההודעה המוקדמת הייתה מבוססת במסגרת הנורמטיבית, שבה הייתה מעוגנת בשעתו חובת מתן ההודעה המוקדמת, שהיא מסגרת חוזית, וכך בלשונו של בית הדין:



"כשמדובר בהודעה מוקדמת בקשר לפיטורים והודעה לא ניתנה, רואים באי מתן ההודעה הפרת חובה העולה מיחסים חוזיים ורואים את הנזק בסכום השווה לשכר בפרק הזמן המקובל, ומכאן ההלכה שמשלמים תמורת הודעה מוקדמת".[17]

אף הנשיא אדלר במאמרו "פיצויי הלנה החוק והפסיקה",[18] מציין, בקשר לאפשרות לחיוב המעסיק בפיצויי הלנה מקום שלא נתן הודעה מוקדמת לעובד ואף לא שילם את תמורתה, כי: "תשלום במקום הודעה מוקדמת אינו שכר ולכן אין להטיל עליו פיצויי הלנה".[19] עם זאת, עומד הנשיא אדלר על כך שלא נמצא במשפט העבודה הישראלי הגדרה אחת למונח "שכר", הטובה לכל דבר ועניין. הפסיקה היא שהשלימה את החסר והגדירה מפעם לפעם את המונח שכר, וזאת על מנת להגשים את תכלית החוק. ובלשון הנשיא אדלר: "יש הגדרות שונות של שכר במסגרות משפטיות שונות ואין ההבחנות ואמות המידה שנקבעו למינוחים "שכר", "משכורת" ו"תוספת" לצורך חוק אחד יפות בהכרח להגדרה שבחוק אחר או לצרכים אחרים."[20]

18. כבר הזכרנו את פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין גוטר, עליו נסמכים פסקי הדין שבערעור, שלפיו, יש לראות תשלום תמורת הודעה מוקדמת כ"שכר עבודה" לעניין פרק ח' בחוק הביטוח הלאומי, ועובדים יהיו זכאים לתשלום תמורתה של ההודעה המוקדמת מן המוסד לביטוח לאומי, כ"שכר עבודה", במקרה של פירוק או פשיטת רגל. למסקנה זו מגיע השופט רובינשטיין, בין השאר, לאחר דיון ארוך ומעמיק בפסיקתו של בית דין זה בקשר למהותה של ההודעה המוקדמת לפיטורים והתפטרות, והתשלום תמורתה. לדבריו: "דומה, כי אילו צעדנו בשביל הסלול בפסיקת העבר היה מקום לקבלת הערעור, ואולם נראה שבתכלית החקיקה קרוב הפיצוי בעבור הודעה מוקדמת להיות כמעין שכר. נכון שיחסי העבודה מתנתקים עם תשלום הפיצוי והעובד זכאי לדמי ההודעה המוקדמת גם אם מצא עבודה מיידית, אך הדעת נותנת על פי ניסיון החיים כפי שתארה השופטת אלשיך, כי חלק ניכר מן העובדים אינם מוצאים עבודה מיידית ודמי ההודעה המוקדמת משרתים את התכלית הסוציאלית במובן ישיר וברור כדי שהעובד לא יפול לתהום הנשיה (תרתי משמע) של קופת הפירוק. סבורני כי אכן הגיעה פעם ליתן לדמי ההודעה המוקדמת את מקומם הראוי להם בהקשר הביטוח הלאומי...."[21]

השופט רובינשטיין מפנה לפסיקת בתי הדין לעבודה בה התייחסו בתי הדין אל תשלום תמורת ההודעה המוקדמת כפיצוי בגין הפרת הסכם עבודה, כפסיקה שניתנה בתקופה בה חובת התשלום הייתה מעוגנת בהסכם, ומציין כי לא זה המצב כיום, באשר "כיום חובת התשלום היא סטטורית, חובה הדדית המוטלת על כל עובד ומעביד מכוח הוראת חוק הודעה מוקדמת".

על כן, סבור השופט רובינשטיין כי "כיום יש מטבעם של דברים מקום רחב יותר להתייחס לדמי ההודעה המוקדמת כאל חלק מרשת הביטחון הסוציאלי ולא רק כפיצוי הסכמי"[22].

בסופו של דיון מגיע השופט רובינשטיין בפסק דינו למסקנה, כי תמורת ההודעה המוקדמת היא בבחינת "שכר עבודה" לעניין פרק ח' חוק הביטוח הלאומי.

19. עמדנו עד כאן על בחינתם בנפרד של ההסדרים המשפטיים מן התחומים המשפטיים השונים – הזכאות לדמי אבטלה ותקופת האכשרה הנדרשת, כתנאי לזכאות מחד, וההסדר המשפטי הנוגע לתקופת ההודעה המוקדמת והתשלום תמורתה מאידך. כמו בפסק הדין בעניין גוטר, נבחן בשלב זה את הזיקה וההשקה שבין התחומים והזכויות, וכל זאת שעה שבמקרים שלפנינו, שתי התקופות הפכו להיות, מן הבחינה הקלנדרית לפחות, תקופה אחת, והשאלה הינה אילו זכויות היא מצמיחה, אם בכלל, למשיבים, ובקשר לזכאות לדמי אבטלה.


תקופת ההודעה המוקדמת ותמורתה, ותקופת האכשרה-

וכל מה שביניהן.

20. כבר עמדנו על כך כי "מבוטח" בביטוח אבטלה הינו "עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו".[23] האם עובד הזכאי לפיצוי על פי חוק הודעה מוקדמת, בשיעור השווה לשכרו הרגיל, עקב ויתור של המעסיק על עבודתו ונוכחותו בעבודה עונה להגדרת "מבוטח"?

נאמן לעקרונות כפי שהותוו בהלכה הפסוקה ביחס לתשלום תמורת ההודעה המוקדמת, קודם לחקיקתו של חוק ההודעה המוקדמת, ובקשר לתביעה לדמי אבטלה, קבע בית הדין כי: "קיים שוני מהותי בין מהותו של פרק הזמן שאליו מתייחסת הודעה מוקדמת ובין פרק הזמן שבעדו משלמים תמורת הודעה מוקדמת... ותשלום זה של תמורת הודעה מוקדמת אינו בבחינת שכר..".[24] בית הדין הוסיף עוד וקבע שם כי אפילו כונה התשלום "משכורת" ואפילו שולמו דמי ביטוח בגינו, אין האדם מבוטח בביטוח אבטלה בתקופת ההודעה המוקדמת (שבה לא עבד בפועל) , מאחר שאינו "עובד".

21. עמדנו על שינוי העיתים ועל חקיקתו של חוק ההודעה המוקדמת, שהחובה למתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות לא עוד מעוגנת בהסכם, והיא נקבעה בחוק כ"חלק מרשת הביטחון הסוציאלי" להגנתו של העובד.

ודוק. בית דין זה כבר עמד על כך כי אין ספק שרשאי הוא לסטות מהלכותיו. ובלשון בית הדין: "... הגיונם של דברים מחייב שהערכאה העליונה בתחום העבודה לא תהיה קשורה לעולמי עד בהלכותיה היא, עם השתנות העיתים ותפיסות הייסוד של החברה"[25]

בית הדין מצביע על הטעמים המצדיקים בחינתן של ההלכות שיצאו מתחת ידו מעת לעת, ובהם טעמים שהם יפים ונכונים לענייננו כאן, וכך בלשון פסק הדין:

"....דרך הפרשנות של החקיקה עברה שינוי משמעותי בייחוד בדגשים מפירוש מילולי דווקני לפירוש תכליתי והשלישי - יש ליתן לחוק פירוש המתחשב בשינויים שהתרחשו מאז חקיקת החוק ואין לתת לו משמעות היסטורית".[26].

22. ואמנם, את לשון החקיקה יש לפרש באופן שיגשים את תכליתה. מבין המשמעויות הלשוניות אותן סובלת לשונו של הטקסט החקיקתי, יש לבחור את זו המגשימה את תכלית החוק. התכלית, היא אמת המידה העיקרית שעל פיה יפורש הטקסט המשפטי.[27]

בפסק דינו בעניין דנג"צ סרוסי עמד הנשיא ברק על פירושם של הביטויים "עובד" "ומעביד" המופיעים בחוק הביטוח הלאומי ככאלו הצריכים להתפרש על רקע היעדים הסוציאליים אותם מבקש חוק הביטוח הלאומי להגשים, והם משתנים מסוג ביטוח אחד למשנהו. אין להם לביטויים הללו משמעות אחת ויחידה בכלל, ואף לא בגדרו של חוק הביטוח הלאומי על ענפיו השונים בפרט[28]

23. לטעמנו, יפים הדברים ונכונים אף לדיבור "עובד הזכאי לשכר" בקשר להגדרת "מבוטח" בביטוח אבטלה, ובזיקה לתשלום ה"פיצוי" בשווי שכר עבודה, כפי שנקבע בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות. כבר עמדנו על התכלית הסוציאלית העומדת ביסוד ההסדר לתשלום דמי אבטלה לאפשר למי שהיו חלק ממעגל העבודה שנפלטו ממנו, קיום בכבוד עד שיקלטו במקום עבודה חדש.

בשים לב לתכלית האמורה יהיה זה אך בלתי סביר בעינינו לקבוע כי ויתור מעסיק על עבודתו של העובד בתקופה פלונית תהפוך את התשלום בגין אותה תקופה לכזה שימנע מן העובד הכרה באותה התקופה כתקופת עבודה לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

לא רק שאין הפירוש הזה מתיישב עם תכליתה של החקיקה, אלא שלטעמנו אין הוא עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי השלם, כפי שקבע אותו המחוקק בפרק ז' לחוק, בו נמצא התייחסות והסדרים מיוחדים ומפורטים של המחוקק לתקופות שונות שבהן לא עבד העובד, מטעמים שלא היו תלויים בו, ואפילו לא שולם לו כל תגמול מן המעסיק עבור אותן תקופות, ואף אין חובה על המעסיק לשלם לו עבורן. הזכרנו, כי בתקופת אכשרה יש למנות ימי אבל במשפחה, ימי שירות סדיר או ימי מילואים וימי מחלה שבעדם היה העובד זכאי לדמי מחלה. אף מתוך ההסדר של "הימים החסרים" ניתן ללמוד על המגמה שלא לזקוף לחובתו של העובד ימים שבעדם נמנע ממנו לעבוד מסיבות שאינן תלויות בו. והנה, בנסיבות העניין שלפנינו, כשמדובר בתקופת ההודעה המוקדמת, לא רק שנמנע מן העובד לעבוד, מסיבות שאינן תלויות ברצונו, אלא שהמעסיק אף מחויב לשלם לעובד תשלום, ששיעורו הוא כשיעור שכר העבודה שהיה זכאי לו עבור אותה תקופה אילו התאפשר לו לעבוד.

24. משאלו הם פני הדברים, לא נוכל לקבל את הנטען על ידי המוסד לביטוח לאומי בשתי הודעות הערעור שהגיש, כאילו "יש חשיבות מיוחדת לכך שהתובע אכן עבד בתקופת האכשרה ואין להסתפק בתשלום שאינו בגין עבודה בפועל". אמנם נכון, יש חשיבות לעבודה בתקופת האכשרה, אולם מניעתו של העובד מלעבוד בפועל, מטעמים שאינם תלויים בו, אינה עומדת לו לרועץ על פי ההסדר הכללי כפי שקבע אותו המחוקק, ולא נכון שתעמוד היא לו לרועץ, גם במקרה של וויתור המעסיק על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.

לא יהיה זה סביר איפוא לתת לחוק פירוש כזה, שאינו עולה בקנה אחד עם הגיונו הפנימי של ההסדר, ועם תכליתו.

25. ועניין אחרון לפרק זה -

המוסד לביטוח לאומי סבור, כי שלא בדומה לגמלה לפי פרק ח' לחוק, בה דן בית המשפט העליון בהרחבה בפסק דינו בעניין גוטר, בקשר לגמלה מושא פסק דין זה, היא גמלת דמי האבטלה, קבע המחוקק במפורש ובאופן ספציפי בקשר לתמורת ההודעה המוקדמת, אותה מכנה ב"כ המערער "פדיון הודעה מוקדמת", "כי פדיון אינו שכר ויש לראות בו כפיצוי על הסכם שכר". לטענת המוסד, כך נקבע בסעיף 1 לצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) (תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר) התשמ"א-1981. אלא שאנו לא מצאנו בהוראות הצו הנ"ל את מה שמוצא בו המוסד לביטוח לאומי. צו זה הותקן על ידי מחוקק המשנה על פי הסמכתו בסעיף 320 (ז) לחוק הביטוח הלאומי[29] שבו נקבע כדלקמן:

"320. גמלאות כפל

....

...

(ז) לא יהיה אדם זכאי לדמי אבטלה בעד התקופה שבה הוא זכאי לאחד מאלה;

(1) דמי לידה...

(2) דמי פגיעה...

(3) תגמול לפי פרק יב'.

(4) דמי חופשה...

(5) כל תשלום אחר שהשר, באישור ועדת העבודה והרווחה קבע בצו כתשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר ולפי התנאים שקבע בצו". (ההדגשה שלי ר.ר.)



בסעיף 1 לצו הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה) (תשלום הבא כפיצוי על הפסד שכר) התשמ"א-1981 נקבע:

"1. תמורת הודעה מוקדמת על פיטורים.

תשלום הניתן לעובד בשל אי מתן הודעה מוקדמת על פיטוריו ייחשב כפיצוי על הפסד שכר לעניין סעיף 143(ה) לחוק לתקופה שבעדה ניתן התשלום".



הינה כי כן, כל שקבע השר בצו, באישור ועדת העבודה של הכנסת, מכוח הוראת ס' 320 (ז)(5) לחוק הוא כי תשלום תמורת הודעה מוקדמת יחשב כפיצוי על הפסד שכר, לעניין הוראת סעיף 320(ז). דהיינו, לא יהיה אדם זכאי לדמי אבטלה בעד תקופה שעבורה הוא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת, שלפי הוראת הצו היא נחשבת כפיצוי על הפסד שכר לעניין זה בלבד!

26. הנה כי כן, ולסיכום פרק זה, אנו קובעים, כי פרשנות תכליתית ראויה של החוק, אך מחייבת את המסקנה, כי יש לראות את העובד שפוטר על אתר, תוך ויתור המעסיק על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, "כמי שזכאי לשכר ממעסיקו", כפי שנדרש בהוראת ס' 158 לחוק הבטוח הלאומי, לצורך הכרה בעובד בנסיבות כאלו, כ"מבוטח". פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה כמו גם עם הגיונו הפנימי של ההסדר לתשלום דמי אבטלה ותקופת אכשרה, כפי שקבע אותו המחוקק, לפרטיו. אשר על כן, לטעמנו, עובד שפוטר על אתר מעבודתו, והוא זכאי לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, עונה על הגדרת "מבוטח" שבסעיף 158 לחוק בהיותו "עובד הזכאי לשכר ממעבידו".


חובת תשלום דמי ביטוח


27. המוסד לביטוח לאומי מפנה להוראת סעיף 161 לחוק הביטוח לאומי לעניין תקופת האכשרה לצורך הזכאות לדמי אבטלה, ומדגיש עוד מתוכו את התנאי בדבר היותם של ימי תקופת האכשרה כאלה שבעדם שולמו דמי ביטוח. לטענתו, אין חובת תשלום דמי ביטוח בגין תשלום "תמורת הודעה מוקדמת". לשיטתו, בית הדין קמא יצר זכאות לגמלה מבלי ששולמו בעדה דמי ביטוח כנדרש, ואף אין הוא קובע, כי המעסיק חייב לשלמם. המוסד לביטוח לאומי טוען בהקשר זה כי אין ללמוד הלכה מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין גוטר שם נבחן מעמדו של התשלום אך לעניין הזכאות לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, שלא נדרשת לו תקופת אכשרה, כפי שנדרש לעניין הזכאות לדמי אבטלה.

28. אין המוסד לביטוח לאומי חולק על חובת תשלום דמי ביטוח שעה שהעובד, המבוטח, עבד בתקופת ההודעה המוקדמת עובר לפיטוריו. טענתו היא, כי אם ויתר המעסיק על תקופת העבודה, והעובד פוטר על אתר, אין חיוב בתשלום דמי ביטוח. יש לנו קושי להבין את טענת המוסד לביטוח לאומי, האם כוונתו להעדר חיוב בכלל בתשלום דמי ביטוח או שמא הטענה הינה אך להעדר חיוב בדמי ביטוח אבטלה בלבד, וזאת, משהדרישה בסעיף לחוק 161 בקשר לתקופת אכשרה הינה לחיוב בתשלום דמי ביטוח אבטלה.

29. מכל מקום, כך או כך, משקבענו, כי את תשלום תמורתה של ההודעה המוקדמת נכון לראות כ"שכר עבודה" לעניין הגדרת "מבוטח" בקשר לזכאות לדמי אבטלה, ועל הטעמים לכך עמדנו בהרחבה, ממילא, יש חובה לשלם דמי ביטוח עבורה.

ולמען הסר ספק נדגיש, כי המוסד לביטוח לאומי אינו מצביע על הוראת דין השוללת, בין במפורש ובין מכללא, חובת תשלום דמי ביטוח בגין תשלום תמורתה של ההודעה המוקדמת, ואף אנו לא מצאנו הוראה כזו בכל דין.


30. אך למען שלמות התמונה נפנה לאחדות מהוראות חוק הביטוח הלאומי בעניין תשלום דמי ביטוח, ובקשר לענפי הביטוח השונים.

בסעיף 28 לחוק נקבע כי "כל סכום שמשלמים למוסד כדמי ביטוח ייזקף לזכות חשבונות ענפי הביטוח השונים לפי יחס שיעורי דמי הביטוח הקבועים בלוח י' - ואם לא שולמו דמי הביטוח במלואם, יזקפו לזכות חשבונות ענפי הביטוח את הסכומים היחסיים.

בסעיף 334 לחוק נקבע כי "תקופת תשלום" היא פרק זמן שלפיו משלמים דמי ביטוח, ומועד תשלום הוא מועד לתשלום דמי הביטוח. בסעיף 335 לחוק נמצא, בין השאר, כי עבור מי שהוא מבוטח בביטוח אבטלה לפי סעיף 158(1) לחוק, משתלמים דמי ביטוח אבטלה. לפי הוראת סעיף 337 לחוק, שיעור דמי הביטוח החודשיים לפי ס' 335 לחוק לעניין "עובד" הם: "אחוזים כמפורט בלוח י' מהכנסתו החודשית". ואמנם, בלוח י' שבתוספת לחוק נמצא פירוט של שיעור דמי הביטוח כפי שהם משולמים באחוזים מן השכר, ומחולק לפי ענפי הביטוח השונים, לרבות לעניין ביטוח אבטלה.


31. הינה כי כן, משקבענו, בשים לב לתכלית ההסדרים שבחקיקה, כי נכון לראות את תשלום תמורת ההודעה המוקדמת כ"שכר עבודה", ממילא חלות כל ההוראות הרלוונטיות לעניין חובת תשלום דמי ביטוח בגין אותו תשלום. לא מצאנו כל הוראת דין הסותרת את מסקנתו זו שהיא אך מתבקשת מן ההסדר הכללי שבחוק.


32. נזכיר, כי במהלך הדיון בערעורים הצענו למוסד לביטוח לאומי לשוב ולבחון את עמדתו בקשר לסוגיית "תשלום דמי הביטוח", כמשליכה על הזכאות לדמי אבטלה. המוסד לביטוח לאומי הודיענו כי לאחר בחינה נוספת של העניין לא מצא מקום לסטות מן הדרך בה נוהג המוסד, לפיה "אין מקום לגבות דמי ביטוח מתשלומים המשולמים בגין ניתוק יחסי עובד מעביד", בהם מנה את תשלום פיצוי הפיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופדיון חופשה. חיזוק לעמדתו זו מוצא המוסד לביטוח לאומי בפסיקת של בית המשפט העליון בעניין כבלי ציון[30]. מפסק הדין הזה מבקש המוסד ללמוד כי תשלומים אלה אינם בגדר "הכנסת עבודה" עפ"י סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.

אנו לא מצאנו בפסק הדין את מה שמבקש מאיתנו המוסד לביטוח לאומי ללמוד ממנו. עניינו של פסק דין כבלי ציון הוא בתשלום פיצויי פיטורים, ואך בזה עניינו. לא כאן המקום להרחיב על התכלית הגלומה בהסדר לתשלום פיצויי פיטורים כפי שנקבע בחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 , ועל מהות תשלום פיצויי פיטורים בזיקה להגדרת הכנסת עבודה לפי ס' 2(2) לחוק, כמו גם ובקשר להטבות לפי חוק מס מעסיקים, כפי שעמד עליהם בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין כבלי ציון. להבנתנו, תשלום תמורת ההודעה המוקדמת אינו תשלום המשולם "בגין ניתוק יחסי עובד מעביד" כנטען על ידי המוסד לביטוח לאומי. תמורת ההודעה המוקדמת משולמת לעובד שלא ניתנה לו האפשרות לעבוד בפועל בתקופת הודעה מוקדמת לפיטורים. לא מצאנו קשר בין פסיקתו של בית המשפט העליון בעניין כבלי ציון לבין העניין נושא הדיון שלפנינו.



33. במאמר מוסגר נציין כי בית הדין האזורי בבאר שבע קבע בפסק דינו מושא הערעור כי יש למנות גם את "ימי פדיון החופשה כחלק מהשכר לעניין חישוב תקופת האכשרה".על קביעה זו של בית הדין האזורי אין לפנינו ערעור של המוסד לביטוח לאומי.



34. ולסיום - הזכרנו את טענת המוסד לביטוח לאומי כאילו "החלת פסק הדין בעניין גוטר על פרק אבטלה מעוררת קשיים אינהרנטיים לעובדה שמדובר בתשלום שאינו בעד עבודה".

בקשר לטענה זו מפנה המוסד לאפשרות, כי מבוטח מצא עבודה חדשה והתחיל לעבוד בה בטרם הסתיימה התקופה שבעדה משולמת לו תמורת ההודעה המוקדמת. במקרה כזה, סבור המוסד, צובר המבוטח אכשרה כפולה.

לטעמנו, אין בטענה זו ממש. כרגיל, וגם כשמדובר במי שעובד בשתי משרות, אין צבירת תקופת אכשרה כפולה בגין אותו פרק זמן.

אם מצא עובד עבודה אחרת בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, נכון יהיה להחיל עליו, בשינויים המחויבים, את הכללים כפי שהם חלים בקשר לתקופת אכשרה על מי שעובד באותו פרק זמן ביותר ממשרה אחת.


סוף דבר-

35. אין להתערב בקביעות שבפסקי הדין שבערעור , כי יש למנות את ימי תקופת ההודעה המוקדמת כחלק מתקופת האכשרה לעניין הזכאות לדמי אבטלה, גם אם המעסיק ויתר על עבודתו של העובד במהלכה.

הערעורים נדחים. בנסיבות העניין איננו רואים לנכון ליתן צו להוצאות.



ניתן היום י"ט באדר ב, תשס"ח (26 במרץ 2008) בהעדר הצדדים.



השופטת רונית רוזנפלד

השופטת נילי ארד

הנשיא סטיב אדלר



נציג מעבידים מר הלל דודאי

נציג עובדים מר יהודה בן הרוש


--

[1] דב"ע מז 02-89 המוסד לביטוח לאומי-יהודית רוזנבאום פד"ע יט עמ' 29 בעמ' 32 .

[2] ע"א 10961/04 המוסד לביטוח לאומי נ. מתן גוטר ואח' ניתן ביום 4.9.06 (להלן- פסק הדין בעניין גוטר)

[3] שם בפיסקה כז.

[4] ראו בדנג"צ 4601/95 סרוסי חי יוסף נ. בית הדין הארצי לעבודה פד"י נב(4) 817,בעמ' 825 0להלן דנג"צ סרוסי, וכן בפסק הדין בעניין גוטר בפיסקה כא.

[5] דב"ע שן 02-140 המוסד לביטוח לאומי – אוחנה, פד"ע כב 34, 37, דב"ע נה 02-109 אסנת דפנה לוין – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כט, 326, בעמ' 334, עב"ל 1393/01 המוסד לביטוח לאומי- חגית כהן, ניתן ביום 2.12.03, להלן- פסק הדין בענין חגית כהן.

[6] דב"ע מא 91-5 יחיאל נדף- שירות התעסוקה פד"ע יג', 107

[7] עב"ל 20027/98 יעל לדרפיין – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 651.

[8] פסק הדין בעניין חגית כהן,בפיסקה 5 לפסק הדין.

[9] ראו ס' 161(ג') לחוק הביטוח הלאומי

[10] ס' 162 לחוק

[11] ראו על כך גם בדב"ע נז /254-02 המוסד לביטוח לאומי- אסנת טלקר , עבודה ארצי כרך לא(1),315 .

[12] הפרקליט מו'(תשס"ב), 218.

[13] ראו שם בעמ 219 וההפניות שם.

[14] דברי ההסבר להצעת החוק, ה"ח 3961 מיום 19 בדצמבר 2000, בעמ' 380.

[15] ראו ס' 3 ו-4 לחוק הודעה מוקדמת.

[16] דב"ע לג/1-1 עיריית ירושלים – שרה בצלאל פד"ע ג' 451, דב"ע מו/3-39 מרדכי צור – אריה חברה לביטוח פד"ע יח' 153, דב"ע מח/3-22,27 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ –יפה פד"ע כ' 107 דב"ע נא/3-141,142 לוג'יק ב"מ –סול פד"ע כד, 143, 148.

[17] ראו בעניין טלמיר, שם בעמ' 112 וההפניות שם, וכן במאמר מנחם גולדברג, שם בעמ'.220.

[18] שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"א), עמ'5

[19] ראה שם בעמ' 12

[20] שם בעמ' 10 וההפניות שם

[21] ראו שם בפיסקה כג' לפסק הדין.

[22] שם בפיסקה.כז.

[23] ס' 158 לחוק הביטוח הלאומי.

[24] דב"ע מז/02-89 המוסד לביטוח לאומי –יהודית רוזנבאום פד"ע יט, 29, בפיסקה 8 .

[25] דב"ע נו/3-209 מפעלי תחנות בע"מ-יניב, פד"ע לג, 289, 315.

[26] שם בעמ' 315.

[27] אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך שני , עמ' 85.

[28] דנג"צ סרוסי בפסקה 10

[29] ס' 143(ה) לנוסח הקודם של החוק.

[30] ע"א 128/06 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ. פקיד שומה אילת, ניתן ביום 26.4.07 (להלן -פסק דין כבלי ציון).



פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת - חובת תשלום דמי ביטוח לאומי ומס בריאות - עיגון הוראות המוסד לביטוח לאומי בחקיקה חדשה
  דף קודם  
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
פיצויי פיטורין
מצגות
מאמרים
פיטורין והתפטרות
קיבוע זכויות
טופס 161
כתבות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

קו הפרדה אדום
תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook
© כל הזכויות שמורות ל בי. פור תכנון פרישה בע"מ.