|
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 33(א) ו-37 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י–1950, בהסכמת שר העבודה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. חובת נותן העבודה -
חובת נותן עבודה כאמור בסעיף 33א(א) לחוק תחול לגבי עובד שהועסק במקום עבודתו לפחות ששה חודשים רצופים בתכוף לפני הגיעו לגיל הפרישה.
2. כשירות לעבודה -
עובד ייחשב ככשיר להמשיך בעבודה אחרי הגיעו לגיל הפרישה אלא אם ועדת תעסוקה קבעה כי הוא איננו כשיר.
3. החלטה על פיטורי עובד -
לא תחליט ועדת תעסוקה על אי-כשירות עובד כאמור בתקנה 2 אלא באחד מאלה:
(1) העובד אשם בהתנהגות רעה חמורה הפוגעת במקום עבודתו, בנותן העבודה או בשמם הטוב;
(2) העובד הפסיק מרצונו הטוב את עבודתו ונותן העבודה לא חייב אותו לפרוש מעבודתו;
(3) העובד נמצא בלתי כשיר להמשיך בעבודתו הקודמת או בכל התעסקות אחרת באותו מקום עבודה מחמת מחלתו או ליקויו הגופני או השכלי.
4. סמכויות ועדת תעסוקה -
ועדת תעסוקה רשאית, בכפוף לאמור בתקנה 2, לקבוע כי עובד כשיר לעסוק בהתעסקות אחרת באותו מקום עבודה, ובלבד שיש אפשרות מעשית להעסקתו.
5. עונשין -
נותן עבודה המפטר עובד או מחייבו לפרוש מעבודתו בניגוד להוראות תקנות אלה, דינו - מאסר ששה חודשים או קנס 500 לירות.
6. השם -
לתקנות אלה ייקרא "תקנות משפחות חיילים שנספו במערכה (העסקת עובד מעבר לגיל הפרישה), תשל"ו–1975".
כ' בכסלו תשל"ו (24 בנובמבר 1975)
שמעון פרס
שר הבטחון
|