פרטי המקרה והחלטת השופטת בתמצית -
1. בטופס ההצטרפות לקופת הגמל, בסעיף מינוי המוטבים, ביקשה העמיתה בקופת הגמל (העובדת שנפטרה) למנות מוטבים לקופת הגמל ובהתייחס לכספי הפיצויים בקופה ביקשה כי ישולמו לשאירים על פי חוק פיצויי פיטורים בצורה מפורשת וברורה.
3. בית המשפט קבע כי כספי התגמולים בקופת הגמל ישולמו למוטבים כפי שהורתה העמיתה בטופס ההצטרפות לקופת הגמל.
2. בעת פטירתה של העמיתה לא היו לעמיתה שאירים על פי חוק פיצויי פיטורים.
3. בית המשפט נדרש להכריע, באין שאירים על פי חוק פיצויי פיטורים, מי יקבל את כספי הפיצויים ? האם המוטבים בקופת הגמל או היורשים על פי צוואה (העמיתה ערכה צוואה לטובת יורשת שאינה המוטבת).
4. בעת קבלת ההחלטה בית המשפט נתן משקל לשני שיקולים, מה מטרתו הסוציאלית של החוק ורצון המצווה ובחן את הצוואה.
5. בית המשפט ראה ביורשת על פי הצוואה כשאירה של העובדת שנפטרה (העמיתה בקופה) לא מתוקף הגדרה חוקית אלא מתוקף הצו המצפוני והערכי, צו הלב של העובדת שנפטרה ולכן קבע במקרה זה, כי באין שאירים כהגדרתם בחוק, היורשים על פי צוואה יקבלו את כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל ולא המוטבים.
ויתרה מכך ולא רק - גם דוגמא למקרה "חריג" בו אישר בית המשפט תשלום השלמת פיצויים במזומן מהמעסיק ליורשים על פי דין או על פי צוואה במקרה בו אין שאירים כהגדרתם בחוק פיצויי פיטורים למרות הקביעה בחוק לפיה במקרה פטירה של עובד, הזכאים לתשלום פיצויי פיטורים או להשלמת פיצויים במזומן מהמעסיק ככל שיש זכאות כזו על פי הוראות החוק, הסכם עבודה או נוהג, הם אך ורק שאירים כהגדרתם בחוק פיצויי פיטורים. דהיינו אין שאירים, אין זכאות.
"לאור הלאקונה בסעיף 5 לחוק, בשלה לא נקבעו מי יהנו מכספי הפיצויים המגיעים לעובד שנפטר באין לו שאירים, אזי להבנתי, שניים הם אלה המסייעים בידי: האחד – מטרתו הסוציאלית של החוק והשניה – רצון המצווה".
הערה של אתר פרישה: לעניות דעתנו אין מדובר בלאקונה בחוק וקביעת כבוד בית המשפט שגויה בהתייחס להשלמת הפיצויים במזומן על ידי המעסיק (לא בהתייחס לכספי הפיצויים בקופות), בין אם אנו מסכימים עם הוראת חוק זו ובין אם לא, כוונת המחוקק בהתייחס להשלמת הפיצויים במזומן על ידי המעסיק היא אחת ברורה וידועה - תשלום לשאירים כהגדרתם בחוק פיצויי פיטורים בלבד ובאין שאירים אין זכאות. הסיבות והרקע לכך הוסברו לא פעם אחת ולא מדובר בלאקונה, זה לא עניין שנשמט מעיניי המחוקק אלא קביעה מכוונת שנומקה על ידי המחוקק והחלטת בית המשפט מנוגדת להוראת החוק ולכוונת המחוקק. ואולם, אין זה המקרה היחיד וכיום זו נטיית בית המשפט בהחלטות בסוגיה זו המגיעה לפתחו.