האם מותר לרשות המסים להפלות בין נישומים ?

"בהיות רשות המס רשות ציבורית, במיוחד בהיותה "גובה מס", על דרך של פגיעה אפשרית בזכות הקניין, על כל המשתמע מן האמור, לרבות עמידה בתנאי פסקת ההגבלה, על דרך ההשוואה - צריך הסדר כזה (לצד הסמכות להגיע להסדר עם נישום ספציפי) - להיות מיושם על כלל הנישומים המבססים תשתית ראייתית דומה, וככול שהיה הסדר פשרה כזה, זכאים הם לקבל פרטים על קיומו, לרבות דרישה להחלתו בעניינם".

"רשות מינהלית בכלל, ורשות מס בפרט, אינה יכולה להגיע להסכמים חורגים, אלא בהתקיים נסיבות חריגות" וגם אז יש להחיל את ההסדר על כלל "המקרים החריגים". אין רשות מינהלית יכולה להגיע להסדר, תוך יחס מפלה בין נישום זה, לנישום אחר, שנסיבותיו דומות ולמנוע החלת ההסדר גם על האחר, ללא הבאת "טעמים מיוחדים" להפלייה העולה במקרה כגון זה, על פני הדברים. זו מהות האפליה. כאשר יש שוני שהוא רלוונטי, צריכה להיות התוצאה של המיסוי שווה או לפחות דומה לגבי כל אחד מאותם המקרים. רשות מס המגיעה לידי הסדר, עליה בטרם תחתום על ההסכם – ותוך הקפדה על עקרונות היסוד של ההליך המינהלי – לבחון השלכת רוחב אפשרית של הסדר פשרה. לדעתי הסדרים כאלה אינם יכולים להיחתם בהיחבא, ומשהגיעה הרשות למסקנה כי היא עומדת לחתום על הסדר, עליה ליישמו על כלל הנישומים, שמעמדם שווה או דומה לנישום עימו התפשרה".

ע"מ 589/04 - אריאלה שחר, משה שחר נגד פקיד שומה חדרה - פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה - מיום 03/04/2012

"אין חולק כי במסגרת החלת דיני המס, חלים על רשות המסים כרשות ציבורית, עקרונות של המשפט הציבורי ובכללם עקרון השיוויון. יחד עם זאת, כפי שמודה גם המערערת באמצעות בא -כוחה, כדי לבחון מהי אפלייה, יש להגדיר תחילה אם קיימת שונות רלוונטית, שהרי ככל שקיימת שונות כזו אין היא מקימה טענת אפליה, שהרי עצם ההבחנה בין אדם לאדם, בין נישום לנישום ובין הסדר להסדר אחר החל על קבוצת נישומים, אינה מהווה לכשעצמה בהכרח אפלייה.

לעיתים דווקא התעלמות מהבחנה רלווונטית יכול שתצביע על קיומה של אפליה (ראה לצורך השוואה בג"ץ 8186/03 קרן החינוך למען בתי ספר תל"י נ' משרד החינוך פ"ד מט(3) 873). אפליה פסולה תהא זו המקנה יחס שווה אל שונים, תוך התעלמות משוני רלוונטי (בג"ץ 1076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר, פ"ד סא(3) 857, בג"ץ 678/88 כפר הורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501)".