|
להלן ציטוטים נבחרים מתוך פסק הדין:
"מצאנו איפוא כי ברמה הנורמטיבית הוגדר "נזק גוף" – במובחן מנזק שאינו גופני – בכך שמדובר ב"...מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי..." (כהגדרת חוק הפיצויים וכהגדרה התואמת שבחוק הטבת נזקי גוף)".
"אין ספק, כי מכוח ההגדרה שבחוק הפיצויים ומכוח הגיונם של דברים ומבחני הפסיקה, פגיעה נפשית הנגרמת לאדם אגב פגיעה פיזית בגופו, נכללת גם היא בגדרו של נזק גוף".
"הוא הדין בפגיעה נפשית הנגרמת כתוצאה ממעשה עוולה אזרחי, גם אם לא נלוותה לה פגיעה פיזית בגופו".
"ברם, על מנת שפגיעה נפשית שנגרמה בעוולה תיחשב ל"נזק גוף", נדרש כי אותה הפגיעה אמנם גרמה ל"ליקוי נפשי או שכלי" בניזוק (כהגדרת "נזק גוף" בחוק הפיצויים), ליקוי שבעטיו סבל הניזוק חסרון ממון וכיס בגינם תובע הוא את פיצויו.
הליקוי הנפשי שנוצר בניזוק הוא הגורם לנזקים המשתלשלים ממנו ואשר פיצויים נתבע על ידי הניזוק מהמזיק. אמור מכאן, פגיעה נפשית שתיחשב ל"נזק גוף" הינה פגיעה בעוולה אזרחית שפגע המעוול בניזוק אשר גרמה לליקוי נפשי שתוצאותיו בנזקים שהוסבו לניזוק.
בכך הצד השווה לענייננו בין נזק גוף הנגרם לאחד מאיבריו של הניזוק לבין נזק שנגרם לנפשו. בשניהם תביעת הפיצויים הינה לפיצוי הניזוק בגין הנזקים שהוסבו לו כתוצאה מגריעת כושרו – הגופני או הנפשי – עקב הליקוי והנכות שנגרמו לו כתוצאה ממעשה העוולה האזרחי".
"לא כך הם הדברים שעה ש"הפגיעה הנפשית" אינה כזו הגורמת לליקוי או לנכות, אלא שהפיצוי הנתבע הינו בשל עצם "היפגעותו" של הניזוק בכבודו, בשמו, במעמדו, בדימויו העצמי וכיוצא באלה – ומבלי שאותה הפגיעה הותירה ליקוי ונכות רפואיים בנפשו. בסוג זה של מקרים הפיצוי הנתבע הוא אינו בשל "נזק גוף" אלא בשל נזק ממוני, או שאיננו ממוני – אך מכל מקום איננו נזק גוף.
טול למשל אדם שנפגע מהוצאת דיבה. לצד הנזק הממוני המיוחד העשוי להיגרם לו כתוצאה מכך (אובדן מוניטין, הכנסות וכו') קיים "הנזק הכללי" המתבטא בעוגמת הנפש, בסבל החברתי והאישי, בפגיעה שנפגע בכבודו ובביזוי שנתבזה בו בעיני הבריות. הערך המוגן של הניזוק שפגע בו המעוול במקרה זה איננו בגופו של הניזוק. הערך המוגן של הניזוק שפגע בו המזיק הינו בפגיעה שפגע בכבודו, במעמדו, בדימויו העצמי ובעיני הבריות, וכיוצא באלה.
הפיצויים אותם תובע – מי שדיבתו הוצאה רעה – אינם בשל ליקוי שנגרם לנפשו או לגופו ובגריעת יכולותיו כתוצאה מליקוי שכזה. הפיצויים הנתבעים הינם בשל הפגיעה שנפגעו כבודו ודימויו. תביעת פיצוי שכזו איננה איפוא "בשל נזקי גוף".
הוא הדין בתביעת פיצוי בשל כליאת שוא או שלילת חירות נטענת שלא כדין. אבחנה זו מתבקשת מתוך משמעותו של "נזק גוף" כלשון בני אדם ומתוך הגדרת "נזק גוף" שבחוק הפיצויים ובחוק הטבת נזקי גוף. היא גם מתבקשת מתוך הצמצום הלשוני והענייני שנקבע בפסיקת בית משפט זה למונח "נזק גוף" אגב הפרשנות שנזקקה לעניין זה בחוק הפיצויים".
"פיצויים הנתבעים בשל "עוגמת נפש", "צער", "השפלה", "ביזוי" וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל "נזק גוף". שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל"נזקי גוף".
זאת, בניגוד לפיצויים הנתבעים בשל כאב וסבל שנגרמו לניזוק כתוצאה מהנכות או הליקוי הגופני או הנפשי שנגרמו לו במעשה העוולה – שאלה יבואו בגידרם של פיצויים הנתבעים בשל נזק גוף.
טול לדוגמה ניזוק – או אפילו צד להסכם – שרכושו ירד לטמיון עקב מעשה עוולה או הפרת הסכם, ולצד נזקו הממוני, נגרמו לו סבל, עוגמת נפש וצער שאין למעלה מהם. האמנם סובלת לשון החוק ולשון בני אדם לסווג צער ועוגמת נפש אלה – גם אם קשים הם מנשוא – כ"נזקי גוף"? – ברי שלא".
|