דף הבית
לתאום פגישת ייעוץ
1599-500-570
בי. פור יועצי פרישה בע''מ פרישה
סימולטור 161
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

מרדכי גימלשטיין נגד יזמקו בע"מ - עע 000076/06

האם הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות" הם חלק מה"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת ?


בית הדין הארצי לעבודה
עע 000076/06

מרדכי גימלשטיין - המערער

נ ג ד

יזמקו בע"מ  - המשיבה

בפני: השופט עמירם רבינוביץ, השופטת נילי ארד, השופטת לאה גליקסמן

נציג עובדים מר אליהו בן גרא, נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה


בשם המערער: עו"ד ליאור סטופל

בשם המשיבה: עו"ד אביחי ברטנובסקי


פסק דין
השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (עב 5985/04; השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור גב' קסטיאל ומר ולד) בו נדחתה תביעתו של המערער לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי תגמולי מילואים והפרשי עמלות.



הרקע לערעור

2. המערער עבד במשיבה (להלן – החברה), העוסקת במכירות ושירות של מדפסות, מכונות צילום וכו', החל מיום 9.12.01 ועד ליום 29.1.04, מועד פיטוריו.

3. תנאי עבודתו של המערער הוסדרו בהסכם עבודה מיום 28.1.02 (מוצג ד' למוצגי המערער).

4. על פי הסכם העבודה, שכרו של המערער כלל ארבעה רכיבים: שכר בסיס בסך של 1,000$ (ברוטו); עמלות מכירה בשיעורים שונים (להלן – עמלות); בונוס בגין עמידה ביעדי מכירה אישיים (כמפורט בנספח להסכם) (להלן – בונוס אישי); החל מרבעון שני בשנת 2002 – בונוס רווחיות בשיעור של 25% משכר הבסיס, פעם ברבעון, מותנה ברווחיות החברה (להלן – בונוס רווחיות).



5. החברה בחרה לסיים את קשר העבודה עם העובד לאלתר, ושילמה לו תמורת הודעה מוקדמת. עם סיום עבודתו, שילמה החברה למערער פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת על בסיס שכר הבסיס והעמלות בלבד, ולא כללה בשכר לצורך חישוב זכויות אלה את הרכיב "בונוס אישי" ואת הרכיב "בונוס רווחיות".

6. התביעה:

המערער תבע בבית הדין האזורי: הפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת; הפרשי תגמולי מילואים; הפרשי עמלות. המערער טען בבית הדין האזורי כמפורט להלן:

6.1. הפרשי פיצויי פיטורים והפרשי תמורת הודעה מוקדמת: הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות" הם חלק מה"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

6.2. הפרשי תגמולי מילואים: בעת שירותו בשירות מילואים, לא מימש את פוטנציאל המכירות באופן מלא, וכתוצאה מכך נפגעה הכנסתו. החברה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי סך של 27,548 ₪ בגין תגמולי מילואים, ושילמה למערער את שכר הבסיס בלבד. לפיכך, יש לחייב את החברה לשלם לו את ההפרש בסך של 23,048 ₪.





6.3. הפרשי עמלות:

6.3.1. החברה לא שילמה למערער עמלות בגין מכירות שביצע בתקופת עבודתו, והתמורה בעדן נגבתה לאחר סיום קשר העבודה בינו לבין החברה (למעט סך של 2,342 ₪ אשר שולם לו בחודש מאי 2004).

6.3.2. עקב טענת החברה, לפיה היא מכרה לחברת בלמוט מוצרים במחיר נמוך עקב הצורך להתמודד במכרז, הסכים המערער להפחתת העמלה המגיעה לו בעד מכירות לחברת בלמוט. בדיעבד התברר כי מדובר במצג שווא, וכי המוצרים נמכרו לבלמוט במחיר גבוה ממחיר המכירה לדילרים אחרים. לפיכך, המערער זכאי להחזר העמלה שהופחתה.

7. פסק דינו של בית הדין האזורי:

בית הדין האזורי דחה את כל תביעותיו של המערער, מנימוקים אלה:

7.1. הפרשי פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת: אין לכלול ב"שכר" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת את הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות", בהיותם בגדר "תוספת" לשכר ולא חלק מ"שכר היסוד" או "השכר הרגיל".

7.2. הפרשי תגמולי מילואים: המערער לא הוכיח כי עקב שירותו במילואים חלה הפחתה בשכרו, ולכן אינו זכאי להפרשי תגמולי מילואים.

7.3. הפרשי עמלות: לעניין העמלות בעד מכירות שבוצעו בטרם סיום קשר העבודה, קיבל בית הדין האזורי את טענתה של החברה, כי העמלות שולמו במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת, לנוכח העובדה כי ממוצע העמלות שנכלל בה היה בסכום גבוה מסכום העמלות שהגיעו למערער בחודשים פברואר ומרץ 2004. לעניין הפרשי העמלות בעד מכירות לבלמוט קבע בית הדין האזורי כי גרסת המערער לא הוכחה, וקיבל את הסברי החברה, לפיהם הפער במחירים בין המכונות אשר נקבעו לבלמוט לבין המכונות שנמכרו לדילר אחר נובע מהוזלה שחלה בתקופה מאוחרת יותר. כן קבע בית הדין האזורי כי המערער הסכים להפחתת עמלות המכירה לבלמוט ללא תנאי, ואין הוא יכול להתנער מהסכמתו לאחר סיום קשר העבודה.

8. הערעור:

בערעורו, השיג המערער על כל קביעותיו של בית הדין האזורי, וטען כי יש לחייב את החברה בתשלום כל רכיבי התביעה שתבע בבית הדין האזורי. להלן, נתייחס לכל נושא שהעלה המערער בערעורו.



הכללת הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות" בשכר

9. הוראת הסכם העבודה בעניין "הרכב השכר" של המערער קובעת כך:

4. הרכב השכר

1. שכר בסיס בסך 1000$ (ברוטו).

2. בגין מכירה למשווק במחיר מחירון עמלה של 5% [הנחה עד 3% תיחשב כמכירה במחיר מחירון].

3. בגין מכירה למשווק בהנחה ממחיר המחירון עמלה של – 3% [הנחה מעל 3% ממחיר המחירון].

4. עמלה בגין מכירה ללקוח סופי בהתאם להסכם עמלות הנהוג במחלקת המכירות (הסכם העמלות מתעדכן מעת לעת בהתאם לשיקולי החברה).

· עסקאות חריגות ותגמול בגינן באישור מנהל המכירות.

5. יעד מכירה חודשי 100,000 $.

בונוס בגין עמידה ביעד החל מינואר 2002, מפורט בנספח.

· כל המכירות שיבצעו למשווקים נותני שירות בתחום מכונות הצילום, ע"י מנהל המכירות או גורם אחר בחברה, יירשמו ע"ש מוטי גימלשטין [למעט ציוד החוזר מטרייד אין].

· העמלה בגין סעיפים 2,3,4 תשולם לאחר גביית המכירה, כנגד הצגת קבלות.

ו. ...

ז. החל מרבעון שני 2002 במידה והחברה רווחית על פי הסכם והמקובל, יקבל בונוס רווחיות 25% משכר הבסיס ברוטו
(1000$) וזאת פעם ברבעון.

נספח יעדים ובונוסים – מוטי גימלשטיין

יעד מכירה חודשי – 100,000$.

בונוס בגין עמידה ביעדים:

בגין מכירות בסך 100,000 $ לחודש – בונוס של 500$.

בגין מכירות בסך 125,000$ לחודש – בונוס של 750$.

בגין מכירות בסך 150,000$ לחודש – בונוס של 1,500$.

10. לטענת המערער, כל הרכיבים המפורטים בסעיף 4 להסכם העבודה הם בגדר "שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. אין כל הבדל בין העמלות על פי סעיפים 4(2) עד 4(4) להסכם לבין הבונוסים השונים, שכן כולם מותנים בביצוע מכירות. בהקשר זה טען כי החל מחודש ספטמבר 2002 קיבל את הבונוס האישי מדי חודש בחודשו, והחל מחודש נובמבר 2002 קיבל את הבונוס האישי בשיעור המקסימאלי – 1,500$ - למעט בחודש פברואר 2003, בו שולם לו בונוס חלקי. בונוס הרווחיות שולם למערער מדי רבעון, ו"נספח הרווחיות" שלטענת החברה שימש בסיס לתשלום בונוס זה כלל לא נמסר למערער ולא היה מוכר לו. המערער הפנה בסיכומיו
לעע 300048/98 עובדיה סימן – הסתור בע"מ (לא פורסם, 26.3.2002), בו נקבע כי עמלות המשולמות על בסיס אחוזים ממחזור המכירות או מן הרווחים הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. המערער הפנה גם לעע 170/03 יוסי עזרא – יהב פרוייקטים ומיחשוב 1991 בע"מ (לא פורסם, 15.11.2004) בו נפסק כי "פרמיה" בשיעור של 50% מהרווחים היא במהותה עמלה, ולכן מהווה חלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

11. החברה טענה כי יש להבחין בין עמלות מכירה, שהן אכן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, לבין "הבונוס האישי" ו"בונוס הרווחיות", שהם תשלומים המותנים בתנאי, ולכן בגדר "תוספת" לשכר שאינה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. בהתאם לפסיקה, בונוס, שביסודו הוא מרכיב של שכר עידוד, אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים. הוא הדין גם בנוגע לבונוס המותנה ברווחי המעביד.

12. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין להביא בחשבון ב"שכר" לצורך חישוב פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת את הרכיבים "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות", מנימוקים שיפורטו להלן:

12.1. על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב פיצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. כלומר, תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. לעניין זה יש להבהיר כי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ"מחזור", דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ"רווחים", דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות. ואכן, על פי תקנה זו העמלות ששולמו למערער על פי סעיפים 4(2) עד 4(4) להסכם העבודה הן חלק משכרו לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

12.2. לעומת זאת, הבונוס האישי על פי הנספח להסכם העבודה הוא במהותו "פרמיה" או "שכר עידוד", בסכום קבוע ומדורג, המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה. כלומר: ככל שמכירות המערער עולות על סכום מסוים בחודש
(100,000$), משולם למערער בונוס בסכום שנקבע מראש בגין עמידה ביעדים. בהיקש מפרמיה, מכירות עד סכום של 100,000$ הן בגדר הנורמה, והמערער זכאי ל"פרמיה" בעד מכירות שמעבר לנורמה, בסכום קבוע ומדורג, כפי שנקבע בהסכם, ששיעורו נגזר מהיקף המכירות שמעל לנורמה. משמדובר ב"פרמיה" אמיתית ולא פיקטיבית, אין היא חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע לד/68 - 3 ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - ישעיהו קורניצקי פד"ע ו', 103; דב"ע מט/141-3 סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כ"א, 439].



12.3. מובהר, כי ככל שהנורמה שנקבעת, ובמקרה הנדון יעד המכירות, היא מלאכותית, במובן זה שהנורמה היא כה נמוכה עד כדי כך שהיא בעצם ביצוע העבודה הרגילה, אזי הפרמיה, למרות כינוייה, לא תיחשב כ"תוספת" לשכר אלא כחלק משכר היסוד. נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד [עניין סלים בלבול הנ"ל]. על פי קביעת בית הדין האזורי המערער לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו. במקרה הנדון, כפי שקבע בית הדין האזורי וכעולה מתלושי השכר של המערער, בחלק מהחודשים בשנת 2002 לא שולם למערער הבונוס האישי, ובחודש פברואר 2003 שולם למערער בונוס חלקי. גם לדעתנו, יש בכך כדי להוכיח כי יעד המכירות לא היה מלאכותי ופיקטיבי.

12.4. באשר לבונוס הרווחיות: בית הדין האזורי קבע כי בונוס הרווחיות היה מותנה ברווחיות החברה, ואין מקום להתערבות בקביעה עובדתית זו. בהתאם לפסיקה, בונוס המותנה ברווחי המעביד אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע נד/101 – 3 עמנואל – שופרסל בע"מ, פד"ע כא' 241].

13. כללו של דבר: אנו דוחים את ערעורו של המערער בעניין זה, וקובעים כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי אין לכלול בשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת את "הבונוס האישי" ו"בונוס הרווחיות".



הפרשי תגמולי מילואים

14. המערער טען כי בתקופות בהן שירת במילואים במהלך תקופת עבודתו בחברה (30 ימים בארבע תקופות שונות, בהן תקופה של 19 ימים ברציפות ותקופות של 5 – 3 ימים כל תקופה) לא מימש את מלוא פוטנציאל המכירות שלו. אמנם, בחודשים בהם שהה בשירות מילואים לא חלה הפחתה בשכרו, אולם זאת בשל כך שהעמלות שולמו לו לאחר גביית התמורה מהלקוח, כחודשיים לאחר ביצוע המכירות. לכן, העמלות ששולמו לו בתקופה בה שהה במילואים הן בעד מכירות שביצע בחודשים שקדמו לתקופות בהן שירת במילואים. אולם, בחינת העמלות ששולמו למערער בחודשים שלאחר החודשים בהם שהה במילואים, מעלה כי בעד חודש מרץ 2003 – ראשית אפריל 2003, התקופה בה שירת במילואים 19 יום, שולמו לו עמלות בסכום נמוך ביותר, 2,314 ₪, ביחס לממוצע העמלות בעד 19 יום, העומד על סך של 17,112 ₪. עוד טען המערער כי החברה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי תגמולי מילואים בסך של 27,548 ₪, ושילמה למערער את שכר הבסיס בלבד בסך של 4,500 ₪, ויש לחייב את החברה לשלם לו את ההפרש, שכן אין מקום כי החברה תרוויח משירותו במילואים.

15. החברה טענה כי בחודש בו שירת המערער תקופה ארוכה במילואים, חודש מרץ 2003, לא זו בלבד שהכנסתו לא נפגעה אלא הוא השתכר יותר מהממוצע לו טוען המערער עצמו. גם בחודש מאי 2003 שולמו למערער עמלות בעד מכירות שביצע בחודש מרץ 2003. המערער, על פי עדותו, הוסיף למכור ציוד גם בתקופה בה שירת במילואים. זאת ועוד, היו חודשים במהלך תקופת עבודתו בהם השתכר המערער מעמלות סכום נמוך יותר מהכנסתו מעמלות בחודש מאי 2003.

16. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כמפורט להלן:

16.1. פרק יב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) מסדיר את נושא תשלום תגמולי מילואים לעובד המשרת במילואים. על פי סעיף 272(א) לחוק, בעד כל יום שירות במילואים זכאי העובד לתגמול בשיעור שכר העבודה הרגיל. על פי סעיף 273 (א)(1) לחוק, "שכר העבודה הרגיל של עובד" הוא "סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל- 1 בחודש שבו החל שירות המילואים, מחולק ב- 90". על פי הוראת סעיף 276(א)(1) לחוק, את תגמול המילואים משלם המעביד. מכאן, שעל פי הוראות החוק המעביד אינו חייב לשלם לעובד את תגמולי המילואים ששילם לו המוסד לביטוח לאומי, אלא את "שכר העבודה הרגיל" כמוגדר בסעיף 273(א)(1) לחוק. לפיכך, יש לדחות את טענת המערער כי הוא זכאי לתשלום ההפרש בין תגמולי המילואים ששילם המוסד לביטוח לאומי לחברה לבין סכום שכר הבסיס ששולם לו.

16.2. על פי אישור המוסד לביטוח לאומי (מוצג ז' למוצגי המערער), המערער שהה בשירות מילואים כמפורט להלן: 17.2.2002 – 5 ימים; 17.6.02 – 3 ימים; 15.7.02 – 3 ימים; 19.3.03 – 19 יום. בחינת תלושי שכר לשנת 2002 (מצויים בתיק בית הדין האזורי) וריכוז השכר לשנת 2003 מעלה כי למעט בעד תקופת המילואים בחודש יולי 2002, שולם למערער שכרו הרגיל, על פי ההגדרה שבסעיף 273(א)(1) לחוק. ההפרש בעד ימי המילואים בחודש יולי 2002 עומד על סך של 260 ₪.


16.3. אולם, יש ממש בטענת המערער, כי לעובד שעיקר שכר עבודתו הוא עמלות מכירה, המשולמות כחודשיים לאחר ביצוע העבודה, בהתאם לגבייה, ההסדר שבסעיף 273(א)(1) לחוק גורם לקיפוחו. זאת, לנוכח העובדה כי השלכות שירות המילואים על הכנסתו של העובד אינן באות לידי ביטוי בחודש בו הוא משרת במילואים, בו משולמות לו עמלות מתקופה שקדמה לשירות המילואים, אלא בחודשים שלאחר מכן. ואכן, המחוקק היה ער לכך, ולכן נקבע בסעיף 273(ג) לחוק הביטוח הלאומי כי "השר, באישור וועדת העבודה והרווחה של הכנסת רשאי לקבוע נסיבות מיוחדות שבהן יחושב התגמול לפי ההכנסה שהייתה לעובד בחודש שבו שירת במילואים אילו לא שירת ואילו עבד ודרכי חישוב התגמול". אולם, עד כה, לא הותקנו תקנות לעניין זה.

16.4. השאלה העומדת להכרעה היא האם במצב בו המחוקק הכיר בכך שיש לקבוע דרך אחרת לחישוב תגמולי המילואים בנסיבות מיוחדות, ואנו סבורים כי נסיבות המערער הן בגדר "נסיבות מיוחדות", אולם טרם הותקנו תקנות, על בית הדין לדחות את התביעה בשל העדר תקנות או לפסוק באופן שיגשים את תכלית החקיקה. אנו סבורים, כי עלינו לבחור באפשרות השנייה, כיון שיש למנוע מצב בו הכנסתו של עובד תיפגע כתוצאה משירותו במילואים. כך נהג בית הדין גם במקרה בו היה עליו להחיל את חוק שכר מינימום על עובד שהכנסתו נגזרה מעמלות, בטרם הותקנו תקנות על פי חוק שכר מינימום שקבעו את דרך חישובו של שכר מינימום לעובד ששכרו אינו משתלם על בסיס יחידת זמן [דב"ע
שנ/ 171- 3 פלתורס בע"מ – יהודה פדן, פד"ע כב' 396].

16.5. כעולה מהחומר שבתיק, בעד תקופת שירותו במילואים בחודש מרץ 2003, שולמו למערער עמלות בסך של 2,314 ₪, בעוד שממוצע העמלות שלו בעד 19 ימים עמד על סך של 17,112 ₪. עוד יש להוסיף, כי עיון בריכוז שכרו של המערער לשנת 2003 מעלה כי אכן בחודש מאי 2003 שולם למערער סכום העמלות הנמוך ביותר בכל שנת 2003. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי המערער זכאי להפרשי העמלות בעד תקופת המילואים, בסכום ההפרש בין העמלות ששולמו לו לבין ממוצע העמלות, בסך של 14,798 ₪.

17. אשר על כן, אנו מקבלים חלקית את הערעור בעניין תגמולי המילואים, ומחייבים את החברה לשלם למערער:

17.1. הפרשי תגמולי מילואים חודש יולי 2002 – 260 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.02 ועד למועד התשלום בפועל.

17.2. הפרשי תגמולי מילואים לחודש מרץ 2003 - 14,798 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.03 ועד למועד התשלום בפועל.





הפרשי עמלות

הפרשי עמלות מכירות שהתמורה בעדן נגבתה לאחר סיום קשר העבודה:

18. כאמור, העמלות שהגיעו למערער שולמו לו לאחר גביית התשלום מהלקוחות. לפיכך, לאחר סיום קשר העבודה, היה המערער זכאי לעמלות בעד מכירות שביצע בטרם סיום קשר העבודה, אולם גביית התמורה בעדן נעשתה בתקופה שלאחר סיום קשר העבודה. בחודש מאי 2004 שולמו למערער עמלות בסך של 2,342 ₪, בעד מכירות שבוצעו טרם סיום קשר העבודה. המחלוקת בין הצדדים סבה על עמלות בעד מכירות שהתמורה בעדן נגבתה בחודשים פברואר – מרץ 2004.

19. לטענת החברה, העמלות בעד המכירות שתמורתן נגבתה בחודשים פברואר – מרץ 2004 שולמו במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת ששולמה למערער, כאשר סכום העמלות ששולם למערער במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת, על פי ממוצע שנתי, היה גבוה יותר מסכום העמלות שהגיע לו בחודשים פברואר - מרץ 2004. לטענתה, לו החברה לא הייתה מוותרת על עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, הוא היה מועסק בעבודה משרדית ולא "מייצר" עמלות מכירה, והיה משולם לו ממוצע העמלות, כפי שנהגה החברה עת שילמה לו תמורת הודעה מוקדמת. לפיכך, תביעתו של המערער היא לכפל תשלום - תשלום ממוצע העמלות במסגרת תמורת הודעה מוקדמת ותשלום העמלות עצמן.

20. המערער טען כי עמלות המכירה מגיעות למערער בעד עבודה שביצע בעבר, ואילו העמלות ששולמו במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת הם בגדר פיצוי ששולם למערער בגין פיטוריו לאלתר, ואין חפיפה בין השניים. בהקשר זה ציין כי בחודשיים הראשונים לעבודתו לא שולמו למערער עמלות, והובטח לו שכאשר יסיים את עבודתו יהיה זכאי לקבל עמלות בעד חודשי עבודתו האחרונים. כן טען כי יש לדחות את טענת החברה כי בתקופת ההודעה המוקדמת יכלה לשבצו בעבודה משרדית, בה לא היה "מייצר" עמלות.

21. לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו סבורים כי הדין בעניין זה עם המערער, מנימוקים שיפורטו להלן:

21.1. אנו דוחים את טענת החברה כי בתקופת ההודעה המוקדמת יכלה לשבץ את המערער בתפקיד משרדי, בו לא היה "מייצר עמלות". על פי פסק הדין בעניין מילפלדר [בג"צ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מא (2) 210], מעביד אינו רשאי לשנות חד צדדית הוראה בחוזה העבודה האישי שבינו לבין העובד. לכן, החברה לא הייתה יכולה לשנות בתקופת ההודעה המוקדמת חד צדדית את תפקידו של העובד, כאשר שינוי התפקיד הוא שינוי מהותי וכרוך בהפחתה משמעותית בשכרו של העובד.

21.2. בהתאם לסעיף 6(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, מעביד רשאי לוותר על עבודתו בפועל של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, "ובלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכר הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה ויתר על עבודתו". תכלית תשלום תמורת הודעה מוקדמת היא להעמיד את העובד באותו מצב בו היה אילו היה עובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, בכל הנוגע לתשלום שכרו הרגיל. לפיכך, העמלות ששולמו למערער במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת הן בגדר הפיצוי על העמלות שהיה המערער מקבל בעד המכירות שהיה מבצע בתקופה פברואר – מרץ 2004 אילו היה עובד בפועל, שהיו משולמות לו לאחר סיום קשר העבודה. לעומת זאת, העמלות שהמערער תובע את תשלומן, הן עמלות בעד מכירות שביצע לפני סיום קשר העבודה, כלומר מכירות שביצע בתקופה שעד חודש ינואר 2004.

21.3. לאור האמור, יש לדחות את טענת החברה כי המערער תובע תשלום כפל של עמלות. כמוסבר לעיל, מדובר בעמלות בעד תקופות שונות, ולכן המערער זכאי הן לעמלות בעד מכירות שביצע קודם לסיום קשר העבודה והן לתשלום ממוצע העמלות במסגרת תמורת ההודעה המוקדמת.

22. כללו של דבר: ערעורו של העובד בעניין תשלום עמלות בעד מכירות שביצע לפני סיום קשר העבודה מתקבל, ואנו מחייבים את החברה לשלם לו הפרשי עמלות בסך של 20,185 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.2004 ועד למועד התשלום בפועל.

הפרשי עמלות מכירה בגין מכירות לבלמוט:

23. המערער טען כי על סמך מצג שווא של החברה הסכים לכך שבעד מכירות לחברת בלמוט תשולם לו עמלה בסכום נמוך יותר. לטענת המערער, נאמר לו כי כדי להתמודד במכרזים החברה מוכרת את המוצרים לבלמוט במחיר נמוך יותר, ולכן נתבקש להפחית את שיעור העמלה שתשולם לו. בדיעבד, התברר לו כי מחיר המכירה לבלמוט היה גבוה יותר ממחיר המכירה לדילרים אחרים.

24. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא הוכיח את גרסתו, וכן קבע כי הסכמתו של המערער להפחתת העמלה בגין מכירת מוצרים לחברת בלמוט לא הייתה מותנית במחירי המוצרים ולא הוגבלה לתקופה כלשהי.

25. הלכה היא, כי בית דין זה כערכאת ערעור, אינו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. לא מצאנו כי בעניין זה מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מכלל זה. לפיכך, אנו דוחים את הערעור בעניין זה.

סוף דבר

26. הערעור מתקבל חלקית, כמפורט להלן:

26.1. אנו דוחים את הערעור בעניין אי הכללת "בונוס אישי" ו"בונוס רווחיות" בשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

26.2. אנו מקבלים חלקית את הערעור בעניין תגמולי מילואים, ומחייבים את החברה לשלם למערער:

26.2.1. הפרשי תגמולי מילואים לחודש יולי 2002 – 260 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.02 ועד למועד התשלום בפועל.

26.2.2. הפרשי תגמולי מילואים לחודש מרץ 2003 - 14,798 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.03 ועד למועד התשלום בפועל.

26.3. אנו מקבלים את הערעור בעניין הזכאות לעמלות בעד מכירות שבוצעו לפני סיום קשר העבודה, ומחייבים את החברה לשלם למערער סך של 20,185 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.2004 ועד למועד התשלום בפועל.

26.4. אנו דוחים את הערעור בעניין הפרשי עמלות ממכירת מוצרים לחברת בלמוט.

27. לאור התוצאה, בטל החיוב בהוצאות שהטיל על המערער בית הדין האזורי. החברה תשלם למערער שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 7,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למערער, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



ניתן היום, א' באייר התשס"ח, 6 במאי 2008, בהעדר הצדדים.



השופטת לאה גליקסמן

השופטת נילי ארד

השופט עמירם רבינוביץ






נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה

נציג עובדים מר אליהו בן גרא







 
מיפוי כספי פיצויים כספי תגמולים
  דף קודם  
Bookmark and Share
הדפס את המאמר
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורין
פיטורין והתפטרות
מאמרים
כתבות
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook Google Plus
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook +Google
© כל הזכויות שמורות לבי. פור יועצי פרישה בע"מ.