|
חוק הירושה מגן גם על זכותם של בני הזוג להמשך מגורים בדירת המגורים המשותפת, לאחר פטירת אחד מבני הזוג.
להלן ציטוט סע' 115 לחוק הירושה:
(א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם - על-ידי בית המשפט.
(ב) בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:
(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;
(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם.
(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על דירה ששכר המוריש לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים וגר בה ערב מותו והשכירות לא נתבטלה במותו; והוא, על אף האמור לענין זה בחוזה השכירות.
(ד) דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.
באופן מעשי, חוק הירושה מגן הן על זכויותיהם של הרשאים להמשיך ולגור בדירת המגורים על פי סעיף זה לחוק הירושה ובכפוף לכל התנאים המפורטים בסעיף זה והן על זכויותיהם של היורשים של הדירה ומאזן ביניהן.
לאור האמור, נסיים בהמלצה להסדיר נושא זה בין בני זוג עוד בחיי שני בני הזוג.
הדרך הנכונה לעשות זאת היא בדרך משולבת:
-
עריכת הסכם בין בני הזוג המקנה לשני בני הזוג זכות להמשיך ולגור בדירת המגורים למשך כל החיים, גם במקרה של פטירת אחד מבני הזוג.
-
מאמר זה מובא כאן לידע כללי בלבד והוא אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין. שום אינפורמציה המופיעה במאמר אינה מהווה המלצה לביצוע או אי ביצוע מהלך כלשהו. מחובתך להתייעץ לפני כל פעולה. מסמך זה מנוסח בלשון זכר אך פונה לנשים ולגברים כאחד. |