דף הבית
לתאום פגישת ייעוץ
1599-500-570
בי. פור יועצי פרישה בע''מ פרישה
סימולטור 161
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

עזבון המנוח צ' א' ז"ל - בקשה לצו ירושה וקיום צוואה

דוגמא להחלטה של רשם לענייני ירושה בדבר מתן צו לקיום צוואה תוך ביטול כל הסעיפים בצוואה אשר לגבי האמור בהם, הוראות החוק והוראות נוספות, גוברות על הוראות המצווה בצוואה, לדוגמא הוראות חוק פיצויי פיטורים.

מ ד י נ ת  י ש ר א ל
תיק מס'     111903
בפני         :  כבוד הרשם יוסף זילביגר 
בעניין      :   עזבון המנוח צ' א' ז"ל
ובעניין     :  בקשה לצו ירושה וקיום צוואה 
המבקש   :  צ' א' ע"י ב"כ עו"ד 
 
החלטה
צוואה בה כרך המצווה הוראות שאין מקומן בצוואה מעוררת את השאלה כיצד לנהוג בה.
הוראות בצוואה חלות על נכסי עיזבון שהוראות חוק הירושה חלות עליהם, בצידם עשוי המצווה להשאיר נכסים שדרך העברתם לאחר מותו לאחרים מוסדרת – לא בחוק הירושה אלא – בחוקים אחרים, או על פי תקנונים והוראות אחרים. האחרונים הינם נכסים מחוץ לעיזבון, והוראות חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן חוק הירושה) אינן חלות עליהם. הזכאים לכספים מקבלים אותם אף אם אינם נמנים בין היורשים, על פי צוואה או על פי דין, ואם הם יורשים, לכספים האלה הם זכאים לא במעמדם כיורשים.
כך קובע סעיף 147 בחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 :  "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".
הפסיקה בהתייחסה לסעיף זה קבעה כי: 
"סעיף 147 לחוק הירושה, שנוסחו הובא לעיל, קובע כי סוגי כספים כמפורט בו מוצאים מעיקרו מכלל העזבון. משמעות הדבר היא שבחלוקה של הירושה על פי דין או על פי צוואה אין כספים אלה נכללים בין הרכוש המתחלק בין היורשים (ראה סעיפים 1 ו- 2 בחוק הירושה: העזבון מתחלק בין היורשים על פי דין או בין הזוכים על פי צוואה)"" (מתוך ע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקוה, פורסם בפד"י מ"ז (3) 560).
וכן ראו עוד: "סעיף 147 לחוק (הירושה – לא במקור) דן בהיקף העיזבון  ושולל מהיורשים כספים מסוימים שאינם נכללים בו" (מתוך ע"א 293/72 פילוסוף נ' "תעוז" קופת תמלוגים לשכירים בע"מ, פורסם בפד"י כ"ז (2) 540).
בחוקים מסוימים נקבע הדבר במפורש:
"פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעיזבון" (חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963, סעיף 5 (ג)).
"נפטר עובד לפני ששולם שכר העבודה המגיע לו, ישולם שכר העבודה, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהעובד הורה לעניין זה; לא הורה - ישולם לבן-זוגו, ובאין לו בן-זוג – ליורשו" (סעיף 7 בחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958).
כמו כן ראו תקנון שירות המדינה (תקשי"ר): "נפטר עובד, ניתנה לידי מי שהעובד הורה לעניין זה, תמורת ימי חופשת המנוחה שצבר עד יום פטירתו (ראה פסקה 33.176 או משכורת העובד עד סוף החודש שבו נפטר, בשיעור שהיה משתלם לו לולא נפטר – הכל לפי הסכום הגדול יותר. לא הורה – ישולם לבן – זוגו, ובאין לו בן – זוג – ליורשיו". (פסקה 84.122).
מסכמים את המצב המשפטי מציעי תזכיר הצעת חוק דיני ממונות הקודקס (חלק הירושה) בדברי ההסבר, בדונם בסעיף 147: "ההוראה קובעת, כי כספים מסוגים מסויימים, אשר יש לשלמם עקב מותו של אדם, לא יכללו בעיזבון (נכסים מלבר עיזבון). 
משמעותה של הוראה זו היא כי על כספים אלה לא יחולו הכללים החלים על העברת הנכסים המוחשיים האחרים של המוריש, כקבוע בחוק הירושה, על סעיפיו השונים. אין ההוראות מחוק הירושה שאינן חלות על נכסים מלבר עיזבון ניתן למנות אחדות מהחשובות שבהן... ההוראות הקובעות את זהות היורשים בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה, כאשר לא ניתן להעביר את העיזבון לזוכים על פי צוואה". (עמ' 79-80).
ועוד דברי המלומדים: "לאור הקביעה כי התשלומים המוזכרים בסעיף 147 אינם בכלל העזבון, התגבשה הדעה כי האמור בחוק הירושה איננו חל עליהם". (שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, חלק שלישי, עמ' 407).
וזו הצוואה – צוואה בכתב יד מתאריך 18/3/08, בענייננו– במלואה:
"אני א' בדעה צלולה מצווה בזאת לחלק את נכסי כדלקמן:
1. פיצויים מהעבודה יחולקו – 50% לבת זוגי – ס', 25% לבני א', 25% לבתי א'.
2. קרן פנסיה תקבל בת זוגי ס' 100% לכל החיים.
3. תיק השקעות בבנק הפועלים יחולק – 30% לבת זוגי ס', 35% לבני א', 35% לבתי א'.
4. קופת גמל קרן השתלמות לפקידים, קופת גמל גדיש מס' עמית XXX, קופת גמל גדיש מס' עמית XXX, בטוח חיים מהעבודה: יחולקו - לבני א' – 50%, לבתי א' – 50%.
5. 2 הדירות והנכסים האחרים יחולקו לפי חוק הירושה.
א'".
בצד הצוואה נתן אותו מצווה, בחייו, הוראות לקופות הגמל ולחברת הביטוח, מי ואילו חלקים יקבל את הכספים לאחר מותו. 
ההוראות שנתן המצווה בצוואתו בסעיפים 1-4 העוסקות בכספים שבקופות גמל, ביטוח חיים מהעבודה וכספי פנסיה, הן מהוות חלק ניכר מהצוואה, ולגביהן נתן המצווה דעתו כיצד יחולקו, ולגבי נכסים אחרים קבע שיחולו הוראות הירושה. עם זאת ההוראות בסעיפים 1,2,4 הנ"ל  אינן מחייבות. הינן חסרות תוקף. תחולנה הוראות החוקים המתאימים או ההודעות שמסר המנוח בחייו לקופות הגמל.
כך כי: "אפשר שמגיעים פיצויי פיטורין מן המעביד לשארי העובד שנפטר... אם נערך חוזה לביטוח על חיי המנוח לטובת מוטב מסוים, אזי במות המבוטח יזכה המוטב בתגמולי הביטוח, וכמו כן במות חבר הקופה יזכו בתגמולים המגיעים מקופת קצבה או מקופת תגמולים אלה שחבר הקופה הנפטר מינה בשעתו להיות מוטבים אחרי מותו. 
לגבי שלושת המקרים האחרונים אומר החוק במפורש כי בהם ובמקרים הדומים להם אין התגמולים הנדונים בכלל העיזבון (אם לא הותנה שהתגמולים מגיעים לעיזבון) והוא הדין לגבי פיצויי הפיטורין. דהיינו אין משאבים אלה שייכים לזכויות הירושה, אינם מועילים לנושי העזבון, והם יעמדו לבעליהם אף אם הדירם המוריש מירושתו או שהם וויתרו עליה, ובכלל, לא יחול עליהם חוק הירושה, תשכ"ה – 1965". (מתוך מאמרו של פרופ' טדסקי, זכויות מלבר לעזבון, פורסם במשפטים (יא') 20).
הסדרי הפנסיה קבועים מראש או בחוק או בהסכם קיבוצי והם אינם נתונים לקביעתו ולבחירתו הפרטנית של כל אחד. אין התאמה ביניהם לבין הוראות חוק הירושה, הוראות צוואה אינן יכולות לקבוע מי הזכאי לפנסיה. כך כדוגמא על פי חוק הירושה יורשים את המנוח ילדיו ובן זוגו, ואם אין לו ילדים האחים והאחיות שלו. זאת בלא קשר למצבם הכלכלי. לעומת זאת הזכאים לפנסיה על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל – 1970, קובע מי הם השאירים  הזכאים לגמלת פנסיה והם: בן זוג, ילד, הורה של המנוח או כל בן משפחה אחר אשר היה תלוי במנוח. (סעיף 4).
לפיכך המצווה לא יכול להרחיב בצוואתו את היקף הזכאים וכביכול לקבוע זכאים נוספים. כך אפילו יכול היה לצוות על כספים אלה.
כך על פי חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג – 1963, הזכאים לפיצויים הם בן זוג העובד, ילדו שתלוי בו, באין בן זוג או ילדים והורים וכן אחים ואחיות שהיו תלויים במנוח (סעיף 5 (א)). 
המנוח לא יכול לקבוע בצוואה מי הם הזכאים לכספים המגיעים לשאיריו כפיצויי פיטורין, ולא יכול לקבוע בצוואה מי הם הזכאים לפנסיה.
לגבי קופות הגמל חל הסדר שונה. המנוח בחייו, על ידי הוראה לקופת הגמל קובע מי יקבל את הכספים לאחר מותו. היות ולא חלות הוראות חוק הירושה על זכויות אלה גם לא תעמוד לרועץ הקביעה הקבועה בסעיף 8 (א) בחוק הירושה, לפיה: "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה". 
אכן, יכול היה המצווה לקבוע בצוואה הוראות שתחולנה על הכספים בקופות הגמל, כך רק אילו שלח הוא בחייו את הצוואה לקופות אלה. אילו עשה כך, הייתה הצוואה מהווה הודעה לקופות מי הם המוטבים, משלוח הצוואה לקופות הגמל על ידי המצווה בחייו והוראותיה היו בבחינת הודעת המצווה לקופה כיצד לחלק את הכספים לאחר מותו. זאת על פי הוראות סעיף 36 (ב) בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, המורה כי: "בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם -  על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים, או על פי עילה דומה – רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו". לעניין סעיף זה הנושה הוא המוריש, החייב הוא קופת הגמל. 
המנוח בחייו לא עשה זאת – לא שלח את צוואתו לקופת הגמל, היורשים או הנהנים על פי הצוואה לא יוכלו לעשות זאת במקומו לאחר מותו.
הצוואה כשלעצמה אינה משנה את ההוראות שנתן המנוח בחייו ואינה משפיעה על האמור בקופות הגמל. ראו לעניין זה  ע"א 5027/90 ד"ר מילשטיין נ' אקוה: "על כן, כתנאי לתקפות הביטול או השינוי לפי החלופה השנייה הנ"ל, נדרש מן הנושה לא רק שיערוך צוואה אלא גם שיודיע עליה לחייב. מכאן גם נובעת המסקנה שההודעה על ביטול זכותו של המוטב או על שינוייה חייבת להינתן לפני מות המצווה... אין די בעצם עריכת הצוואה, אלא חייב להצטרף אליה מתן הודעה, וחובה זו מוטלת על הנושה. 
הודעת נושה בכל אחת משתי החלופות יכולה להינתן רק בחייו של הנושה, שהרי הנפטר אינו יכול למסור הודעות, כפי שההודעה ישירה לחייב ניתנת בחיי הנושה, כך גם ההודעה על הצוואה חייבת להינתן בחייו". (פד"י מ"ז (3) 560).
הקביעה לפיה חלק מהוראות הצוואה אינן תקיפות, אינה פוגעת בתוקפן של ההוראות האחרות שבצוואה. כך על פי סעיף 38 (ב) בחוק הירושה, המופיע בסימן ד' שעניינו "תוקף הצוואה" ושכותרת השוליים שלו "ביטול מקצת הצוואה". הסעיף מורה כי: " בטלים חלק, הוראה או תנאי של צוואה שלא כאמור בסעיף קטן (א) אין בכך כדי לבטל שאר חלקיה, הוראותיה או תנאיה אלא במידה שנראה לבית המשפט שהם קשורים קשר בל ינתק במה שבטל או שהמצווה לא היה רוצה בהם בלעדי".
בענייננו הוראות הצוואה פרט לאלה שנדונו על ידינו: סעיף 1,2,4, תקיפות, עומדות לעצמן ואינן קשורות להוראות הבטלות. לכן ניתן לקיים את הצוואה – את חלקה שאינו בטל.
בדרך כלל, בשלב של מתן צו קיום צוואה אין דנים בהוראות הצוואה ובתוקפן. עם זאת  ייתכנו מקרים – אולי אינם רבים, וככל שניתן, ואם ברור וידוע - שכבר בשלב של מתן צו קיום הצוואה יוחלט, אילו מהוראותיה של הצוואה. אינן תקיפות – ובעקבות זאת, ניתן לשקול מצב בו צו קיום צוואה יציין זאת. (עם זאת יודגש במפורש כי צו קיום צוואה לא מונע ולא יהווה מחסום להעלאת טענות כנגד תוקפה של הוראה מהוראותיה). 
ברוח זו פסק בית המשפט המחוזי בת"א "נראה לי, כי הנוהל התקין בבוא ביהמ"ש לקיים צוואה, לבדוק הוראות הצוואה אם לבקשת הצדדים ואם מעצמו ולבטל הוראות העומדות בסתירה להוראות החוק... תקנות סדר הדין אינן עדיפות על הוראות חוק. המחוקק הביע דעתו כי בסמכותו של ביהמ"ש לבטל הוראות צוואה מהסיבות אליהן מתייחס המחוקק. ביהמ"ש יכול לעשות כן בשלב הדיון בעניין קיום הצוואה ואינו צריך להמתין לבקשה נוספת לאחר שמקוימת צוואה". (מתוך עז' (מחוזי ת"א) 1820/86 פיקסלר נ' מדינת ישראל, פורסם ב-פ"מ תשמ"ט (2) 485). 
כך נהג גם בית המשפט העליון שאישר בהחלטתו את הדרך הדיונית הזו – של בדיקת הוראה מהוראות הצוואה ותוקפה כבר בשלב של הדיון בבקשה למתן צו קיום צוואה, ובהתנגדות לה. "לאחר פטירת המנוחה ביקש היועמ"ש לממשלה מבית המשפט המחוזי לקיים את צוואתה. בעלה של המנוחה הגיש לבית המשפט בקשה להכריז על ירושת המנוחה, התנגד לקיום צוואה. טעמי התנגדותו כללו, בין השאר השגות על כושרה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה וטענות בדבר פגמים שנפלו הן בכתב הצוואה והן בתצהירים של עדי הקיום. בנוסף – וכטענת סף משפטית – טען המשיב, כי צוואת המנוחה אינה עומדת בדרישת הסף לתקיפות צוואה שאיננה כוללת הוראה בדבר זהות היורש, הקבועה בסעיף 29 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, ולפיכך יש להכריז עליה כבטילה. בהסכמת הצדדים דנה השופטת המלומדת תחילה בטענתו המשפטית של המשיב". (מתוך ע"א 4660/94 היועמ"ש לממשלה נ' לישיצקי, פורסם בפד"י נ"ה (1) 88). בית המשפט דן בשאלה המשפטית הנ"ל, ולא מצא פגם בכך שהיא נדונה בשלב של הדיון בבקשה למתן צו קיום צוואה.
לפיכך, משברור כבר בשלב זה שההוראות הנ"ל (סעיף 1-4) בצוואה אינן תקיפות, ימצא הדבר ביטויו בצו קיום הצוואה. כך גם כדי להסיר תקלה מהציבור, שמא יחשוב מעיון בצוואה שקוימה שהוראות אלה תקיפות.
יינתן צו קיום צוואה. צו קיום הצוואה ייפרט את שמות היורשים על פי סעיף 5 בצוואה וחלקו של כל יורש וכן יציין כי הוראות סעיף 1-4 בצוואה אינן תקיפות.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לעו"ד XXX ולב"כ היועמ"ש  באפוה"כ.
                                                                                    
 
ניתן היום : 29/07/2009
                  ח' באב תשס"ט
                                                                                               יוסף זילביגר 
                                                                                          רשם לענייני ירושה
 
באדיבות: יריב דן, עורך דין.


מיפוי כספי פיצויים כספי תגמולים
  דף קודם  
Bookmark and Share
הדפס את המאמר
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורין
פיטורין והתפטרות
מאמרים
כתבות
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook Google Plus
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook +Google
© כל הזכויות שמורות לבי. פור יועצי פרישה בע"מ.