דף הבית
לתאום פגישת ייעוץ
1599-500-570
בי. פור יועצי פרישה בע''מ פרישה
סימולטור 161
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

לאה רחום נגד מדינת ישראל ורשות גני הילדים של אגודת ישראל

היתר לפיטורי עובדת בהריון

לאה רחום נגד מדינת ישראל ורשות גני הילדים של אגודת ישראל
 
   
בתי הדין לעבודה
 
עב 001298/03
בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו
19/01/2006
תאריך:
כב' השופטת חגית שגיא- סגנית שופט ראשי
נ.צ. מר אמיר גוניקמן- נציג מעבידים
נ.צ. הגב' מאשה לובלסקי- נציגת עובדים
בפני:
       
 
 
לאה רחום
בעניין: 
התובעת
עו"ד ליפשיץ ועו"ד בורק
ע"י ב"כ
 
נ  ג  ד
 הנתבעות
1 . מדינת ישראל-משרד העבודה והרווחה
      ע"י ב"כ עו"ד חסון
2 . רשת גני ילדים של אגודת ישראל
     ע"י ב"כ עו"ד בן ציון שפר
 

 

 
 
פסק דין
 
1.         בפנינו תביעה לבטל את החלטת הממונה על חוק עבודת נשים מטעם הנתבעת 1, בה ניתן היתר לפיטורי התובעת מעבודתה בנתבעת 2 ולחייב את הנתבעת 2 בתשלום יתרת פיצויי פיטורים, שכר עבודה, זכויות סוציאליות נוספות ופיצוי כספי.
                       
2.         מכתבי הטענות ומחומר הראיות עולה התמונה העובדתית כלהלן:
 
            2.1       הנתבעת 2, מעבידתה של התובעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה,
מפעילה רשת גני ילדים לילדי הציבור החרדי.
 
            2.2       התובעת החלה לעבוד בנתבעת, כסייעת בגן ילדים באור יהודה, 
בחודש 12/99.
 
            2.3       התובעת לא היתה נשואה בתקופה הרלוונטית לתביעה.
 
            2.4       בכל תחילת שנת לימודים, החתימה הנתבעת 2 את התובעת  על חוזה
עבודה לתקופה קצובה, עד לתום שנת הלימודים. בחוזה נקבע, כי תנאי יסודי להעסקה הנו התנהגות ולבוש התואמים את "תקנון הצניעות", אשר צורף  לחוזה וכל הפרה של תקנון הצניעות מהווה עילה לפיטורים מידיים.
 
            2.5       ביום 28/7/02 התברר לתובעת כי היא בהריון (כך לטענת התובעת).
 
            2.6       במכתב מתחילת חודש 10/02  הודיעה התובעת על הריונה לשִפרה,
המפקחת על הגנים בנתבעת 2 (להלן: "שפרה") וביקשה לשמור את עובדת הריונה בסוד. במכתבה (ת/6) כתבה בית היתר:
 
"מצ"ב אישור הריון.
אין צורך לדעת מה הסיבות.
הדרך היא כזו אם את ובכל דרך אפשרית
בוחרת בכל אחת מהאפשרויות
בין עבודה ובין פיטורין
אני מבקשת לשמור על סודיות...".
 
            2.7       ביום 22/10/02 קיבלה התובעת לביתה מִברק (ת/7) בו הודיעה לה
הנתבעת 2 על פיטוריה, רטרואקטיבית מיום 17/10/02, בעילה של הפרת הסכם העבודה ותקנון הצניעות.
 
            2.8       ביום 22/10/02 פנתה הנתבעת 2 לנתבעת 1 בבקשה לקבלת היתר
לפיטורי התובעת בנימוק כי: "הריון של עובדת רווקה, דהיינו- הריון ללא חופה וקידושין, הינו הפרת משמעת חמורה ביותר, התנהגות בניגוד לדין תורה ומצוות, בניגוד להנחיות השולחן הערוך, בניגוד לדיני הצניעות והמסורת והינה התנהגות האסורה על עובדי מרשתנו" (ת/8- סעיף 11).
 
            2.9       ביום 18/12/02 מסרה גב' הורוביץ, יו"ר הועדה הפדגוגית בנתבעת 2
(להלן:"הגב' הורוביץ") את גרסתה בפני הגב' אמירה ביבי, מפקחת עבודת נשים בנתבעת 1 (להלן: "הגב' ביבי") כשבין השאר טענה, כי הריונה של התובעת הוא "הפרה בוטה של תקנון הצניעות"  וכי המקרה הוא "אנטי לדוגמא אישית גם כלפי הילדים וההורים וכלפי ההנהלה" (ת/10).
 
            2.10     ביום 19/12/02 מסרה התובעת את עדותה בפני הגב' ביבי. בעדות זו
טענה, בין השאר, כי הרתה לגבר אשר לו עמדה להינשא והנישואים בוטלו מסיבות שאינן תלויות בה וכי בחרה שלא לעשות הפלה עפ"י השקפת עולמה. כן מסרה התובעת כי התנהגה במהלך עבודתה עפ"י תקנון הצניעות וכי אין בתקנון איסור מפורש להיכנס להריון מחוץ לנישואין (ת/11).
 
            2.11     ביום 29/12/02 נתנה הגב' רבקה מקובר, הממונה על עבודת נשים
בנתבעת (להלן: "הגב' מקובר" או "הממונה") את החלטתה המתירה את פיטורי התובעת החל ממועד ההחלטה.
 
תמצית הנימוקים בהחלטת הגב' מקובר (ת/1):
 
"ד.      אין תימה, שלהמצאותה של עובדת בהריון ללא נישואין, יש רגישות יתר במקום עבודה חרדי, כאשר את עובדת ההריון אי אפשר להסתיר, והדבר יכול לעורר שאלות אצל ילדי הגן באופן שהתשובות המתבקשות להן, אינן עולות בקנה אחד עם הדרך לה מתחנכים ילדים אלו.
 
ה.        העובדה כי העובדת בהריון ללא נישואין, היא בניגוד לתקנון עליו חתמה טרם הכנסה לעבודה, מהווה הפרת משמעת חמורה ואובדן כישורים לשמש כעובדת אצל מעביד זה.
 
ו.          הפיטורין אינם קשורים להריון, אלא לדרך בה בחרה העובדת להכנס להריון ללא נישואין. סביר להניח, כי לולא היתה בהריון מחוץ לנישואיה, לא היתה עולה כלל שאלת פיטוריה."
 
3.         טענות התובעת
 
            3.1       התובעת הינה אישה חרדית.
 
            3.2       ביום 9/10/02 (לאחר שהודיעה התובעת לשפרה על הריונה) התקשרה
שפרה לבית התובעת והציעה לה כי תודיע לנתבעת 2 בכתב, כי אינה יכולה להמשיך בעבודתה עקב "מחלה". התובעת דחתה הצעה זו והודיעה לשפרה כי אם נתבעת 2 אינה מעוניינת להמשיך להעסיקה, "תנהג בה בהתאם לחוק".
 
            3.3       ביום 17/10/02 התקשרה שפרה לתובעת והודיעה לה כי היא והגב'
הורוביץ החליטו כי התובעת תצא לחל"ת לאלתר, עד להודעה אחרת. התובעת השיבה כי היא דוחה את ההצעה.
 
            3.4       הנתבעת 2 פיטרה את התובעת לפני שקיבלה את ההיתר מהנתבעת 1
ומכאן שלנתבעת 1 לא היתה סמכות לדון בבקשה להיתר.
 
3.5       בהחלטת הנתבעת 1 נפלו פגמים מהותיים המהווים עילה לביטולה.
ההחלטה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ומנוגדת לזכויות היסוד של התובעת. שיקולי הנתבעת 1 בהחלטתה הם שיקולים זרים הנגועים באפליה על רקע דת, הורות ומין.
 
            3.6       לא ניתן לומר כי אין קשר בין הפיטורים לבין ההריון. האבחנה בין
"הדרך" בה נכנסה התובעת להריון ובין ההריון הינה אבחנה מלאכותית ובכל מקרה אין לנתבעת 1 סמכות חוקית לבדוק את "הדרך" בה עובדת נכנסת להריון.
 
            3.7       הדרך בה ערכה הנתבעת 1 את הבירור בבקשת ההיתר, נעשתה תוך
פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובניגוד לנהלים של הנתבעת 1 (ת/2):  הנתבעת 1 לא המציאה לתובעת עותק מבקשת ההיתר של הנתבעת 2, טרם עדותה בפני הגב' ביבי; הנתבעת 1 אינה מתירה יצוג משפטי לעובדות הרות המופיעות בפניה; סעיף 7 לנהלים מחייב את הממונה לזמן את מגיש הבקשה למתן עדות תוך יומיים מקבלת התיק לרשותו. עם זאת, הבקשה להיתר נתקבלה בנתבעת 1 ביום 27/10/02 בעוד שהנתבעת 2 נתנה את עדותה בפני הגב' ביבי רק ביום 18/12/02; לא הוכן דו"ח סיכום חקירה בהתאם לאמור בסעיף 26 לנהלים.
 
            3.8       אשר על כן עותרת התובעת לסעדים הבאים:
 
(א)       לקבוע כי החלטת הנתבעת 1 בטלה מעיקרה.
 
(ב)       לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי בגובה שכר עבודה, יתרת פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה בסך כולל של 38,293 ₪ (בהתאם לפיטורים ביום 1/8/03 – 45 יום מסיום חופשת הלידה) ולחילופין, בסכום של 21,940 ₪ (בגין תקופת העבודה שהסתיימה בפיטורים ביום 29/12/02, בהתאם להחלטת הממונה).
 
(ג)        לחייב את הנתבעת 2 בפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988, בסך 50,000 ₪ ובסכום של 50,000 ₪ נוספים בגין הנזק הלא ממוני אשר נגרם לתובעת.
 
4.         טענות הנתבעת 2
 
            4.1       אין כל פגם בהחלטת הפיטורים או בהחלטת הנתבעת 1. התובעת
פוטרה מאחר שהפרה את הסכם העבודה עליו חתמה ולא בשל הריונה.
 
            4.2       התובעת היא אשר הציעה לנתבעת 2 לפטרה במכתבה לשפרה, בו
הודיעה על הריונה.
 
            4.3       היתר פיטורים ניתן לתת אף לאחר מעשה.
 
            4.4       אין ממש בטענת התובעת לאפליה מטעמי דת. כפי שהתקבלה
לעבודתה בשל דתה, כך פוטרה הואיל ונהגה בניגוד לתנאי קבלתה.
 
            4.5       לו המשיכה התובעת בעבודתה, הורי הילדים היו מוציאים את
ילדיהם מהגן.
 
            4.6       באשר לדו"ח החקירה המבוקש ע"י התובעת- כל החקירה מתפרסת
על פני 4 עמודים וללא כל מחלוקת עובדתית.
 
            4.7       מוכחשים הסכומים להם טוענת התובעת.
 
            4.8       התובעת בחרה לעשות פומבי להריונה ודחתה כל אפשרות להסתיר
את הריונה לרבות הצעת הנתבעת כי תצא לחופשה ללא תשלום או לחופשת מחלה.
 
5.         טענות הנתבעת 1
 
            5.1       החלטת הממונה, אשר ניתנה במסגרת סמכותה כדין, הינה החלטה
סבירה וראויה בנסיבות העניין, שכן היא ניתנה מתוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות אשר הונח בפניה, תוך מתן הדעת לשיקולים ענייניים בלבד, תוך איזונם ושקילתם הראויים.
 
5.2       החלטת הממונה התקבלה, בין היתר, לאחר שהשתכנעה כי ההריון
כשלעצמו לא היווה את העילה לפיטורים אלא את הראיה לכך כי העובדת הפרה את הקוד ההתנהגותי של הנתבעת 2.
העובדה שהתובעת נכנסה להריון בהיותה לא נשואה אינה עולה בקנה
אחד עם ערכי החינוך החרדי ואי התרת הפיטורים היתה עלולה לפגוע לא רק בנתבעת 2 אלא גם בילדי הגן ובהוריהם.
 
5.3       לאחר שהממונה השתכנעה כי הפיטורים לא נעשו בשל ההריון, נותר
בידה שיקול הדעת אם להתיר את הפיטורים.
 
5.4       אשר על כן, החלטת הממונה עומדת בכל אמות המידה אשר נקבעו
בדין ובפסיקה- המדובר בהחלטה סבירה, המעוגנת בחומר הראיות אשר עמד בפני הממונה, תוך שנשמרו כללי הצדק הטבעי.
 
5.5       אין בית הדין יושב כערכאת ערעור על החלטת הממונה ואין הוא
ממיר את שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו, כל עוד פועלת הרשות במסגרת סמכותה כדין ושוקלת החלטתה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות.
 
6.         בפנינו העידו התובעת והגב' מקובר. 
 
7.         לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו, אנו קובעים כלהלן:
 
            7.1       המסגרת המשפטית
 
(א)       סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 (להלן: "החוק")  קובע:
 
"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות; לעניין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים."
 
בהתאם לאמור בסעיף 22(א) לחוק, סמכויות השר הואצלו לגב' מקובר, הממונה על חוק עבודת נשים בנתבעת 1.
 
(ב)       בע"ע  307/99 אופיר טורס בע"מ נ' גולדנברג, פד"ע לח 170 נאמרו הדברים הבאים:
 
"מטרת הוראתו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954 היא 'להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, יתכן והמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודתה' (דב"ע נו/80-3 ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום, פד"ע ל 86, בעמ' 95; דב"ע מח/8-3 אבנר קופל סוכנות ביטוח נ' עדי וייס אלוביץ, פד"ע כ 57, בעמ' 59)"
 
במסגרת השיקולים האם ליתן היתר לפיטורי עובדת בהריון, על הממונה ליישם איפוא את מטרת המחוקק להגן על עובדת בהריון מפני פיטורים הקשורים בהריונה והקשיים העשויים לעמוד בפניה במציאת עבודה אחרת בתקופה זו.
 
(ג)        מקום בו הפיטורים הם "בקשר להריון", אין לממונה כל שיקול דעת, ההגנה הניתנת לעובדת נגד פיטוריה היא מוחלטת, אסור לממונה ליתן את ההיתר המבוקש ועליו לפסול את הפיטורים. כאשר סבור הממונה כי פיטורי האשה ההרה נעשו ללא קשר להריונה- הוא אינו חייב להתיר את הפיטורים ורשאי הוא שלא להתירם, בהתאם לנסיבות ולשיקול דעתו (דב"ע מט/131-3 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262; דב"ע לו/78-3 פאלק נ' מ"י, פד"ע ט 197) .
 
(ד)       החלטת הממונה אם להתיר פיטורי עובדת בהריון הינה החלטה מנהלית שלטונית.
בחינת תוקפה של פעולה שלטונית ע"י בית הדין לעבודה תיעשה על פי עקרונות המשפט המנהלי המחייבים מתן החלטה מנימוקים ענייניים, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכות.
בית הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת הממונה, אלא מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה. בית הדין לא ימיר את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו שלו ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעילותה, שיקוליה והחלטתה נעשו ונתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי הדין (ראו ע"ע 1334/02 נוסצקי נ' מ"י, מיום 7/12/04 וכן תב"ע מז/809-3 מאסטרו בע"מ נ' בלוך, פד"ע כג, י"ד).
בית הדין יבטל את החלטת הממונה רק אם היא נגועה באי סבירות קיצונית, אם ההחלטה נגועה בהפליה פסולה, אם ניתנה בעקבות שיקול זר, אם לא הובאו בחשבון שיקולים רלוונטיים, או שנפגעו כללי הצדק הטבעי (דב"ע מט/ 131-3 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, כג(1) 233; ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ נ' גולדנברג, פד"ע לח 170).
 
(ה)       לזאת יש להוסיף את החזקה בדבר תקינות ההליך המנהלי- החזקה כי רשות מנהלית פועלת כדין, אלא אם יוכח ההיפך (דב"ע נו/80-3 אלול נ' פנינה רוזנבלום, פד"ע ל 86).
 
            7.2       מן הכלל אל הפרט
 
(א)       השאלה המרכזית העומדת בפנינו הינה האם יש מקום להתערב בהחלטת הממונה, כאשר לצורך כך עלינו להשיב על השאלה האם ההחלטה עומדת במבחן הסבירות והאם היא התקבלה באופן בו ראוי להתקבל הליך מנהלי.
 
(ב)       הגב' מקובר נימקה את החלטתה, כאמור, בין היתר בכך, כי לא ההריון היווה את העילה לפיטורים אלא כי הפיטורים קשורים "לדרך בה בחרה התובעת להכנס להריון ללא נישואין".
הגב' מקובר העידה בפנינו והסבירה את שיקוליה למתן ההיתר, כשבין היתר טענה, כי: "לו היתה התובעת נשואה ובהריון- וודאי שלא היתה מפוטרת." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 27/3/05, שורה 17).
           
(ג)        כן ציינה הגב' מקובר, כי: "את עובדת ההריון אי אפשר היה להסתיר והדבר יכול לעורר שאלות אצל ילדי הגן באופן שהתשובות המתבקשות להן אינן עולות בקנה אחד עם הדרך לה מתחנכים ילדים אלו". בחקירתה הנגדית העידה הגב' מקובר, כי לו התובעת היתה ממשיכה בעבודתה עד הלידה, היה הדבר גורם לנזק חינוכי לילדים. הורי ילדי הגן סמכו על כך כי הדמויות החינוכיות, אשר אמונות על עיצוב אישיות ילדיהם, ינהגו בהתאם למקובל במגזר החרדי ויקיימו אורח חיים חרדי.
 
            יצויין בהקשר זה, כי התובעת סירבה להצעת הנתבעת 2 לצאת לחל"ת או להצהיר על מחלה בתקופת הריונה.
 
(ד)       בנוסף טענה הגב' מקובר בעדותה, כי היתה מתירה את הפיטורים גם במקרה בו התובעת היתה מפרה את התקנון בכך שהיתה הולכת לתיאטרון או לקולנוע וכן כי היתה מתירה פיטורים של "מורה שהיתה מקיימת תפילה עם הילדים בניגוד לתקנון בית הספר אם מדובר בבית ספר חילוני מוצהר אם מדובר בעניין של אושיות המוסד" (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 27/3/05, שורות 25-21).
 
(ה)       התובעת הציגה בפנינו החלטה של הגב' מקובר, מיום 15/3/04 בעניינה של עובדת אחרת, חילונית, אשר גם היא נכנסה להריון בהיותה רווקה, לגביה קבעה הגב' מקובר, כי אין להתיר פיטוריה ממוסד חינוכי חרדי. הנימוק של גב' מקובר היה כי העובדת התקבלה לעבודה מלכתחילה בידיעת המעביד כי היא חילונית וכל שסוכם עמה הוא שבמקום העבודה תתנהג כיאה למקום דתי. במקרה זה, לטענת הגב' מקובר, אין בכך שהעובדת הרתה מחוץ לנישואין כדי להיות לה לרועץ, שכן היה ברור למעביד, כי העובדת מנהלת אורח חיים חילוני מחוץ לכתלי בית הספר.
הסברה זה של הגב' מקובר מניח את הדעת, שהרי הורי ילדי הגן מצפים מסייעת חרדית, כי תהווה דמות חינוכית לילדיהם, גם (ואולי בעיקר) בהיבט הדתי וכי תנהל אורח חיים חרדי. לא כך כשעסקינן באשה חילונית, לגביה אין ציפייה ולא נדרש ממנה מלכתחילה (גם כאשר התקבלה לעבוד עם אוכלוסיה חרדית) כי תנהל אורח חיים אשר יהווה דוגמה לאוכלוסיה החרדית.
 
זאת ועוד: העובדת החילונית הינה מורה מקצועית, אשר השפעתה החינוכית על ילדי בית הספר, אליבא דגב' מקובר, אינה כהשפעתה של סייעת המבלה את רוב שעות היום עם ילדי הגן.
 
(ו)        באשר לטענת התובעת לאפליה-
 
הורי הילדים בחרו לשלוח את ילדיהם לגן ילדים חרדי בידיעה, כי ילדיהם יקבלו חינוך התואם את השקפת עולמם החרדית.
 
אין חולק, כי סייעת בגן ילדים חרדי, כמו בכל גן ילדים, אמורה  להוות דמות חינוכית התורמת לעיצוב אישיות הילדים ובעולם החרדי מובטח להורי ילדי הגן כי לילדיהם יוקנו ערכים ברוח המקובלת עליהם. כפי שהעידה גב' מקובר: "אנו עוסקים במישהי שעוסקת בחינוך ובתחום החינוכי היא כשלה. היא צריכה להיות מורת דרך ודוגמא לילדים שהיא מחנכת. ברגע שהיא כשלה בתחום כל כך בסיסי- היא לא יכולה להמשיך לחנך". (עמ' 5 לפרוטורול, שורות 17-15).
 
נוכח העובדה כי לא היה ניתן להסתיר את עובדת הריונה של התובעת או את עובדת היותה רווקה, המשך העסקתה היה פוגע בחינוך החרדי שניתן לילדי הגן.
 
אין אנו סבורים כי בפיטורי התובעת נהגה בה הנתבעת 2 באפליה (על רקע דת, מין, מעמד אישי והורות).
 
סעיף 2(ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע:
 
"אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה."
 
המשרה בגן ילדים היא כזו שמאופייה וממהותה מחייבת איוש ע"י אשה חרדית והרי התובעת התקבלה לגן בשל היותה חרדית.
 
כמו כן, לא עוּבדת היות התובעת אשה ורווקה הובילה לפיטוריה אלא אורח החיים אשר ניהלה בהיותה אשה רווקה.
כך גם לא עוּבדת היותה בהריון (או העובדה כי עומדת להיות לאם) הובילה לפיטוריה.
העילה לפיטורי התובעת אינה קשורה כלל להריונה:
עילת הפיטורים הינה העובדה שהתובעת קיימה קשר אסור עם גבר בהיותה רווקה, מעשה המהווה התנהגות פסולה (מנקודת מבטה של החברה החרדית) אשר התגלתה  עם היוודע דבר הריונה.
            ההריון שימש, במקרה שלפנינו, רק ראיה למעשיה הפסולים של התובעת, אשר נעשו, מטבע הדברים, טרם כניסתה להריון.
            כאמור, מעשים אלו הם שהיוו את עילת הפיטורים, ולא ההריון עצמו.
 
(ז)        בהתאם לתכליתו של סעיף 9(א) לחוק (כפי שהובא למשל בע"ע 307/99 לעיל) אשר צריכה להנחות את הממונה בהחלטתו אם ליתן היתר ע"פ סעיף 9(א) לחוק, אין לומר, כי הנתבעת 2 חששה פן כתוצאה מהריונה, תיאלץ התובעת להיעדר מעבודתה וכיו"ב, שהרי ידוע כי המגזר החרדי מעודד ילודה ואין לנו אלא להניח כי הריונה של התובעת היה מתקבל בברכה, לו היתה נשואה.
 
(ח)       מכאן, קביעתה של הממונה, כי הפיטורים לא נעשו בקשר להריון הינה החלטה סבירה, שכן עולה מהראיות, כי התובעת לא פוטרה בשל הריונה אלא בשל התנהגותה או אורח חייה, הנוגד את השקפת העולם החרדית ואשר נחשף כאשר הודיעה על הריונה.
 
(ט)       באשר להתנהלותו של ההליך המנהלי- לשם מתן ההחלטה נעזרה הגב' מקובר בגב' ביבי, המוסמכת לחקור את הצדדים מכוח סעיף  13 לחוק ואשר שמעה את עדותה של התובעת ושל הגב' הורוביץ.
בעת מתן ההחלטה היה ברשותה של הגב' מקובר כל החומר הדרוש לשם קבלת ההחלטה, כולל עדויות הצדדים, כפי שנגבו ע"י הגב' ביבי. לפיכך אין פסול בכך שהתובעת לא נפגשה אישית עם הגב' מקובר. לטענת התובעת נפלו פגמים בהחלטת הגב' מקובר, כאשר למשל זימונה של הנתבעת 2 למתן עדות לא נעשה תוך שני ימי עבודה ממועד הגשת הבקשה למתן היתר, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 7 לנהלים הפנימיים של הנתבעת 1. אנו סבורים, כי יש לבחון את אופן הפעלת שיקול דעת של המפקחת על פי עקרונות- על ולא על פי נהלים פנימיים אשר הינם בגדר הנחיה בלבד. גם אם סטתה המפקחת מנהלים כלשהם, הרי אין בכך כדי להוות פגיעה בתקינות ההליך ו"פגמים" אלו- אין בהם כדי לאיין את ההחלטה לגופה.
 
(י)        לכאורה יש בעצם בחינת השאלה כיצד ובאלו נסיבות הרתה התובעת, משום חדירה לפרטיותה.
עם זאת, הזכות לפרטיות (המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981) ככל זכות, אינה זכות מוחלטת אלא יחסית וזכות המעסיק לנהל את מקום העבודה לפי מיטב הבנתו הינה אחת מהזכויות אשר הוכרו כמצדיקות את הפגיעה בזכות לפרטיות.
 
אין עסקינן במצב בו כתוצאה ממעקב, מבילוש ומחדירה בוטה לפרטיותה של התובעת, נתגלתה התובעת כמי שמקיימת בביתה הפרטי אורח חיים חילוני אלא המדובר במצב בו, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הריונה של התובעת מהווה ראיה ברורה וחד-משמעית להתנהגות ולאורח חיים המנוגדים לערכי המוסר והחינוך של החברה החרדית שאותם אמורה התובעת להקנות לילדים אשר על חינוכם היא מופקדת.
 
זאת ועוד: מדינת ישראל מתירה ומאפשרת את קיומה של מערכת חינוך נפרדת לציבור החרדי, ואף מתקצבת את פעילותה.
מדינת ישראל מכירה ומכבדת את רצונו של הציבור החרדי בחינוך ילדיו עפ"י ערכים השונים בחלקם מאלה המוקנים במערכת החינוך החילונית, ולשם כך מאפשרת את קיומה של אותה מערכת נפרדת הפועלת עפ"י סולם ערכים שונה.
עצם קיומה של מערכת חינוך נפרדת מצדיק גם קיומן של הגבלות מיוחדות על מורים ועל גננות המועסקים באותה מערכת. דרישת הנתבעת 2 לפסול גננת או סייעת, האחראית על החינוך היומיומי של ילדי הגן, מטעמים דתיים, עולה בקנה אחד עם תכלית קיומה של מערכת נפרדת זו, הפועלת לפי כללים וערכים השונים בחלקם מאלה המקובלים בחינוך החילוני ולפיכך, באיזון בין זכותה של התובעת לפרטיותה לבין זכות הנתבעת לנהל מוסדותיה בהתאם לאותם ערכים– גוברת האחרונה.
 
(יא)     מכל האמור לעיל וחרף ההבנה וההזדהות עם מצבה של התובעת, אנו קובעים כי החלטת הממונה, אשר התירה את פיטורי התובעת, לא חרגה ממתחם הסבירות וכי היא ניתנה כדין, לאחר קיום הליך תקין בו ניתנה זכות טיעון לתובעת ועל יסוד מכלול הנתונים אשר הוצגו בפני הממונה.
 
מכאן, אין אנו מוצאים טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הממונה והחלטת הממונה עומדת, איפוא, בעינה.
 
(יא)     בהתאם לכך קובעים אנו כי לא נפל פגם בסיום העסקתה של התובעת ע"י הנתבעת 2 ולפיכך אין לחייב את הנתבעת 2 בתשלום פיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה או בגין נזק לא ממוני.
 
7.3       מועד כניסת הפיטורים לתוקף
 
(א)       במועד מתן ההיתר לפיטורים ניתן היה  לקבל היתר רטרואקטיבי לפיטורים (ראו דב"ע מט/131-3 שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, בעוד שתיקון 26 לחוק עבודת נשים, בו הוגבלה סמכותו של המפקח ליתן היתר רטרואקטיבי לפיטורים, התקבל רק ביום 11/5/04 ולכן אינו רלוונטי לענייננו).
דא עקא, בענייננו, ההיתר לא ניתן באופן רטרואקטיבי אלא החל מתאריך 29/12/02, יום מתן ההחלטה ע"י גב' מקובר.
מכאן, אין ממש בטענת הנתבעת 2 בסיכומיה, כי "אינה אחראית לקצב העבודה של המפקחת" שהרי היה באפשרותה של המפקחת, כאמור, ליתן היתר רטרואקטיבי.
אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת 2, כי התובעת הסכימה לפיטוריה ללא היתר. אמנם במכתבה לשפרה, לכאורה העמידה התובעת בפניה את הבחירה בין המשך העסקתה לבין פיטוריה אולם בתצהירה הבהירה התובעת, כי התעקשה כי "ינהגו בה בהתאם לחוק" (סעיף 7 לתצהיר התובעת).
 
(ב)       משנקבע בהיתר מטעם הגב' מקובר, כי פיטורי התובעת הינם מיום 29/12/02, זכאית התובעת לסכומים הבאים:
 
(1)        פיצוי בגובה שכר עבודתה בגין התקופה שבין הפיטורים ביום 17/10/02 לבין מתן ההיתר לפיטורים ביום 29/12/02 בסך 7,265 ₪ (הנתבעת 2 לא הציגה בפנינו חישוב נגדי מטעמה).
 
לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנה שכן אין מדובר בשכר עבודה אלא בפיצוי בגין אי תשלום שכר עבודה.
 
(2)        חלף הודעה מוקדמת בסך 3,027 ₪ (כעולה מתלוש משכורת חודש 5/02- ת/10 לתצהיר התובעת).
 
בסיכומיה טענה הנתבעת 2, כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין הודעה מוקדמת, זאת בהסתמך על שני פסקי דין מבית הדין האיזורי לעבודה, אשר שללו דמי הודעה מוקדמת בשל הפרת משמעת חמורה (אלימות וגניבה ממעביד).  סבורים אנו, כי הגם שהפרה התובעת את הסכם העבודה עם הנתבעת 2, ובהתחשב בכך שהתובעת היתה עובדת טובה (כפי שמסרה הגב' הורוביץ בעדותה בפני הגב' ביבי) הסנקציה של פיטורים ללא תשלום חלף הודעה מוקדמת הינה סנקציה קיצונית מדי בענייננו.
           
(3)        פדיון חופשה בסך 5,203 (43 ימים  X 121 ₪)
 
אין חולק, כי  התובעת לא עבדה במהלך החגים חנוכה, סוכות ופסח וכן במהלך החופש הגדול (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 16/6/04). עם זאת לטענת התובעת, לא קיבלה שכר עבור ימים אלו. משהנתבעת 2 לא הציגה בפנינו תלושי שכר של התובעת המצביעים על תשלום משכורת מלאה לתובעת במהלך החופשות או פנקס חופשה, אנו קובעים כי לתובעת מגיע פדיון חופשה כנתבע על ידה, בסך 5,203 ₪ (ערכו של יום חופשה לא הוכחש ע"י הנתבעת 2).
 
(4)        יתרת דמי הבראה בסך 1,806 ₪ (301 X 6).
 
הנטל להוכיח כי שולמו דמי הבראה לעובד מוטל על המעביד (דב"ע נו/283-3 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' אחמד עומר סעיד כבהא, לא פורסם).
הואיל והתובעת הודתה כי קיבלה בשכר חודש 7/02 סך של 2,100 ₪ כדמי הבראה, היא זכאית לדמי הבראה עבור שנה נוספת בלבד.
 
(5)        יתרת פיצויי פיטורים בסך 456 ₪.
 
עבור התקופה 12/99- 17/10/02 קיבלה התובעת פיצויי פיטורים בסך 6,300 ₪. אשר על כן, עבור התקופה 17/10/02- 29/12/02 זכאית התובעת ליתרת פיצויי פיטורים בסך 456 ₪.
 
משנתקבל היתר הפיטורים מטעם הנתבעת 1, בו נקבע במפורש כי ההיתר בתוקף רק מיום 29/12/02, היה על הנתבעת 2 לשלם לתובעת את יתרת פיצויי הפיטורים כאמור לעיל. משלא שילמה הנתבעת 2 את יתרת פיצויי הפיטורים במועדה, יש לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 1/1/03.
 
8.         סוף דבר-
(א)       התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית, כך שההחלטה המתירה את פיטורי התובעת עומדת בעינה.
 
(ב)       הנתבעת 2 תשלם לתובעת, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים דלהלן:
(1)        פיצוי בגין אי תשלום שכר עבודה בסך 7,265 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1/1/03 ועד לפירעון.
 
(2)        חלף הודעה מוקדמת בסך 3,027 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1/1/03 ועד לפירעון.
 
(3)        פדיון חופשה בסך 5,203 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1/1/03  ועד לפירעון.
 
(4)        דמי הבראה בסך 1,806 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום    1/1/03 ועד לפירעון.
 
(5)        יתרת פיצויי פיטורים בסך 456 ₪, בתוספת הלנת פיצויי פיטורים כדין מיום 1/1/03 ועד לפירעון.
 
(ג)        הנתבעת 2 תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן ביום, 19/01/06, בהיעדר הצדדים.
 

חגית שגיא, שופטת

סגנית שופט ראשי

 
נ.צ. מר אמיר גוניקמן נציג מעבידים
נ.צ.  גב' מאשה לובלסקי נציגת עובדים
 


מיפוי כספי פיצויים כספי תגמולים
  דף קודם  
Bookmark and Share
הדפס את המאמר
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורין
פיטורין והתפטרות
מאמרים
כתבות
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook Google Plus
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook +Google
© כל הזכויות שמורות לבי. פור יועצי פרישה בע"מ.