חישוב פיצויי פיטורים - רכיבי השכר לחישוב פיצויי פיטורים

באופן מעשי, אם נפתח את תלוש המשכורת שלנו בהנחה שאנו עובדים במגזר הפרטי ולא במגזר הציבורי, סביר כי לא נראה בתלוש השכר "תוספת משפחה", כך גם כנראה לעניין תוספת מחלקתית או מקצועית...

ואולם, מה ייתכן ונראה בתלוש השכר ?

שעות נוספות, עמלות, בונוסים, פרמיה, מענקים, שווי רכב או אחזקת רכב, שווי טלפון נייד או אחזקת טלפון, גילום שווי, דמי הבראה, משכורת 13...

מה מכל אלו נכלל בשכר הקובע לפיצויים ?

לפני שנפרט ונציג דוגמאות נציין כי בפסיקה נקבע כי כל רכיב שהוא בגדר "תוספת" (למעט התוספות המופיעות באופן מפורש בתקנות כפי שציינו בתחילה), לא יהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

יחד עם זאת, נקבע כי יש לבחון אם התוספת היא "תוספת אמיתית" או לא.

אם מדובר ב"תוספת אמיתית", היא לא תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים, אולם אם מדובר בתוספת שהיא תוספת פקטיבית אשר למעשה מהווה חלק מהשכר היסודי עצמו, הרי שבמקרה כזה היא כן מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

בית הדין לעבודה קבע, כי תשלומים בגין אחזקת רכב, אחזקת טלפון, שעות נוספות ופרמיה, לדוגמא, אינם מהווים חלק מהשכר הקובע לפיצויים. יחד עם זאת, אם יוכיח העובד, כי תשלום מסויים ששולם לו הוגדר כתוספת אך למעשה הוא תוספת פקטיבית המהווה חלק מהשכר היסודי עצמו, הרי שבמקרה כזה היא כן תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

על מי מוטל נטל ההוכחה ?

"כידוע, נטל ההוכחה כי התשלום בו מדובר הינו פיקציה מוטל על התובעים. כלומר, לא מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח בראיות פוזיטיביות כי התובעים עבדו בפועל בשעות נוספות. ההיפך הוא הנכון. על התובעים להוכיח כי התשלום ששולם להם היווה פיקציה, ולא תשלום אמיתי בעד עבודה בפועל בשעות נוספות. דב"ע מט/ 141 – 3 סלים בלבול – מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439, 442". (עב 911549/99, מנחם כהן נ' שקם בע"מ, ההדגשות אינן במקור).

על העובד להוכיח כי התשלום ששולם לו מהווה תוספת פיקטיבית ולא להיפך. כך בעניין זה וכך בכל עניין דומה בו העובד טוען כי רכיב מסויים בשכר מהווה תוספת פיקטיבית ולא תוספת "אמיתית".

למה הכוונה תוספת "אמיתית" ?

תשלום "מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, יתקיים בו אותו תנאי או גורם" (דב"ע לד/3- 7[3], בע' 427, ההדגשות אינן במקור).

"על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב - חדל התשלום". (דב"ע מב/44 – 3, גולדברג - עיריית בת-ים, פד"ע יג 338, ההדגשות אינן במקור).

שוב, כאשר מדובר ב"תוספת אמיתית", היא לא תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

האם השם של רכיב השכר בתלוש המשכורת מעיד על מהותו ? לא בהכרח...

"העובדה שמכנים סכום הכלול בשכר עבודה בשם "תוספת" אינה קובעת מהותו של אותו סכום, אם אכן מהווה הסכום "תוספת" לעניין חוק פיצויי פיטורים והתקנות לפיו, כך שאם אינו נמנה במפורש עם התוספות הנקובות בתקנות לפי החוק, אין הסכום מובא בחשבון לעניין חישוב סכום פיצויי הפיטורים". (דב"ע מב/44 – 3, גולדברג - עיריית בת-ים, פד"ע יג 338, ההדגשות אינן במקור).

דוגמאות לרכיבי שכר שונים:

שעות נוספות

"בהתאם לפסיקה, ככל שעובד המקבל תשלום גלובלי בעד עבודה בשעות נוספות עובד בפועל שעות נוספות, מדובר בתשלום מותנה בעבודה, דהיינו בתשלום שהוא "תוספת", המותנית בתנאי, ולא "שכר". ראו למשל: בג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(3) 602. דב"ע נא/ 4 – 7 מדינת ישראל נ' יעקב זכאי, פד"ע כד 193. דב"ע נז/ 3 – 2 דוד ישראל נ' עירית ירושלים (עבודה ארצי כרך ל(4) 83), והאסמכתאות המפורטות שם. ע"ע 76/99 מרדכי אופיר נ' המועצה המקומית נווה מונסון, עבודה ארצי כרך לג (66) 32. בעניין ונד, בו נדונה, כאמור, תביעתם של גמלאי השקם, קבע בית הדין הארצי, כי גם כאשר תשלום ש"נ גלובליות משולם ללא דיווח, אין בכך כדי להעיד על היותו פיקציה ולא "תוספת" לשכר, ככל שמוכח כי העובד עבד בפועל בשעות נוספות כנגד קבלת התשלום. דב"ע נה/ 9 – 3 נחמן ונד ואח' – שקם בע"מ (לא פורסם; מוצג נ/ 11 במוצגי השקם)". (עב 911549/99, מנחם כהן נ' שקם בע"מ, ההדגשות אינן במקור).

נחזור ונסביר, כל עוד מדובר ב"תוספת אמיתית", דהיינו תשלום עבור שעות נוספות בהן העובד עבד בפועל (בין אם הן גלובליות או לא, בין אם משולמות על בסיס דיווח או לא), היא לא תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

שווי שימוש

""הכנסה זקופה" אינה "שכר עבודה", אינה "הכנסה" בעין או בכוח ואינה רכיב שכר, שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. טובות הנאה רבות שמקבל עובד, ואשר בגינן משתלם מס, אינם "רכיב" לעניין חישוב פיצויי פיטורים מכוח תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שאורים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1946, שהותקנו מכוח סעיף 13לחוק פיצויי פיטורים; מדובר לא רק בתשלומים התשלומים ישירות לעובד (כגון דמי נסיעה ודמי הבראה), אלא גם בטובות הנאה אחרות שהעובד מקבל, והמעביד חייב במס בגינם (למשל אלא המנויות בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה)". (דיון נב/19-3, מרקוס בן יפלח נ' פלוגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה 489, ההדגשות אינן במקור).

שווי שימוש לא מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

גילום

השאלה אם גילום מס בגין התוספות של אחזקת רכב צריך שתהא חלק מהשכר אם לאו נדונה בבג"צ. (בג"צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד נט(5), 245).

המשנה לנשיא השופט מישאל חשין כרך את שאלת מהות הגילום בשאלת מהות התוספת, אם התוספת היא פיקציה אז גם הגילום הוא פיקציה, אם התוספת היא לא פיקציה אז גם הגילום הוא לא פיקציה.

נחזור ונסביר שוב לעניין הפיקציה: אם מדובר ב"תוספת אמיתית", היא לא תהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים, אולם אם מדובר בתוספת שהיא תוספת פקטיבית אשר למעשה מהווה חלק מהשכר היסודי עצמו, הרי שבמקרה כזה היא כן מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים, כך בהתאמה ייקבע גם לעניין הגילום של התוספת, באם גולמה.

משכורת 13 , דמי הבראה, קצובת ביגוד

"יתר הרכיבים שלא נכללו בתקנות פיצויי פיטורים ולא הוכרו בחוקת העבודה או בהסכם אחר כתוספת לשכר אינם נכללים בחישוב המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים. מאחר ומשכורת שלוש עשרה לא באה במנין הרכיבים שנמנו בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים אין להביאה בחשבון פיצויי הפיטורים (ראו דב"ע לב/ 21-3 שמואל מרגלית – בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע ד, 7; דב"ע נג/ 223-3 פלסטיין פוסט בע"מ – ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז 436, 442; דב"ע נו/ 174-3 מקולאי צייקובסקי – שלב קואופרטיב לתחבורה בע"מ). כמו משכורת שלוש עשרה גם יתר הרכיבים, דמי הבראה, קצובת ביגוד, מהווים זכויות נלוות ולא חלק מהשכר הרגיל של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורין. גם אם הופרשו סכומים מרכיבים אלה לפנסיה יתכן שהדבר נעשה מתוך הסכמה בין הצדדים ולא על מנת שאלו יחושבו כחלק מהשכר הקובע. אין הדבר עולה מחוקת העבודה...על כן נדחית טענת הכללת הרכיבים האמורים בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים" (עע (ארצי) 309/05, אסתר רחמים נ' האגודה לתרבות הדיור - מיסודו של משרד הבינוי והשיכון, ההדגשות אינן במקור).

פרמיה

""השם" בו נקרא התשלום כגון "תוספת" או "פרמיה" אינו קובע לעניין ההכרעה בשאלה, האם הוא מהווה חלק משכר היסוד, המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים. מי שטוען, כי תשלום הנקרא "תוספת" או "פרמיה" הינו חלק משכר היסוד, עליו נטל הראיה". (עע 300370/97, אברהם זבדי נ' איי.די.אי. טכנולוגיות בע"מ, ההדגשות אינן במקור)

שוב גם כאן ניתן לראות שהשם של הרכיב בתלוש השכר אינו מעיד בהכרח על מהותו של הרכיב וכן על העובד להוכיח כי התשלום ששולם לו מהווה תוספת פיקטיבית ולא להיפך, ראה תחילת הדיון במאמר זה.

"הכלל הוא, כי פרמיה אינה מהווה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, שכן זו שולמה עבור דבר נוסף לעבודתו הרגילה של העובד. פרמיה המיועדת לעודד הופעה סדירה לעבודה אינה פיקציה, אם היא מכוונת ומתבצעת כדי להשיג מטרה זו. לעומת זאת, פרמיה כזו הופכת לחלק רגיל של שכר העובד כאשר היא מפסיקה להיות גורם המעודד הופעה סדירה לעבודה. על-כן, מהות פרמיה כזו תוכרע על-פי המצב העובדתי לאשורו. בית-דין קמא אימץ את הגירסה העובדתית של המעסיק, על-פיה הפרמיה אינה פיקציה, אלא משולמת כדי לעודד הופעה סדירה לעבודה. הכלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות מנומקות של הערכאה הדיונית. העובד לא הוכיח, שהתשלום הינו חלק משכרו הרגיל. הוראות המנכ"ל קובעות, לכאורה, תנאים לקבלת הפרמיה. לא נתקבלה גירסת העובד, על-פיה אין התניה של ממש, ובכדי לקבל את התשלום, העובד אינו נדרש לעשות דבר החורג מעבודתו הרגילה. המצב במקרה דנן שונה עובדתית מהמצב לגבי פרמיות פיקטיביות המשולמות עבור עבודתו הרגילה של העובד. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. התוספת בשיעור 15% משכרו הכולל של העובד המכונה "פרמיה" אינה חלק משכרו היסודי לצורך חישוב פיצויי פיטורים. (עע 300370/97, אברהם זבדי נ' איי.די.אי. טכנולוגיות בע"מ, ההדגשות אינן במקור).

בונוס

גם לעניין רכיב שכר זה, יש לבצע את אותם המבחנים שהדגמנו לאורך המאמר, האם מדובר בתוספת פיקטיבית או בתוספת "אמיתית", האם התשלום מותנה או תלוי במצב או תוצאה, או לא. כמו כן, יש להכריע בסוגיה זו לפי המהות ולא לפי שם הרכיב, וכאן המקום לבדוק גם, האם מדובר בסוג של עמלה, שכן בחקיקה ישנה התייחסות ספציפית לעמלות, ראה דוגמא מטה לעניין עמלות.

בכל מקרה, ייתכנו גם סוגים שונים של בונוסים, בונוס אישי, בונוס רווחיות, להלן דוגמא לפסיקה לעניין בונוס רווחיות: "באשר לבונוס הרווחיות: בית הדין האזורי קבע כי בונוס הרווחיות היה מותנה ברווחיות החברה, ואין מקום להתערבות בקביעה עובדתית זו. בהתאם לפסיקה, בונוס המותנה ברווחי המעביד אינו חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים [דב"ע נד/101 – 3 עמנואל – שופרסל בע"מ, פד"ע כא' 241]" (עע 000076/06 , מרדכי גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ, ההדגשות אינן במקור).

עמלות

מעבר לכל הכללים והמבחנים שנקבעו בפסיקה ופורטו במאמר זה, ישנה התייחסות נוספת בחקיקה, ספציפית לעניין עמלות: תקנה מס' 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים, (תשכ"ד-1964‏). סע' 9 לתקנות - שכר קבלני‏ - היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים-עשר החדשים שקדמו לפיטורים.

דהיינו לעניין שכר עם עמלות – ככלל, השכר הקובע לפיצויים יהא שכר הבסיס האחרון + ממוצע העמלות ששולמו לעובד במהלך 12 החודשים האחרונים.

הוצאות רכב

"משהגעתי למסקנה כי רכיב הרכב אינו למעשה השתתפות בהוצאות רכב אלא חלק אינטגרלי מהמשכורת, והיתה זו אך פיקצייה לכנותו "רכב" - הרי שאין נפקות לאמור בתקנות פיצויי פיטורים, בתקנון קופת הגמל ובהסכם הקיבוצי לגבי הרכיבים הכלולים בשכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הבסיס להפרשות לקופת גמל ולקרן השתלמות. נפקות הללו היא לגבי רכיבים "אמיתיים" ולא פיקטיבים". (תב"ע מט/397-3 (י-ם) אלי שטרן נ' מ.ל.ל. מרכז מחשבים בע"מ, פד"ע כד 17, ההדגשות אינן במקור)

הרי לנו דוגמא למקרה בו נקבע (בהתאם לעובדות המקרה) כי אין מדובר בהשתתפות "אמיתית" בהוצאות רכב אלא מדובר ברכיב פיקטיבי ולפיכך במקרה זה, רכיב זה כן מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים. אם היה מדובר בהשתתפות "אמיתית" בהוצאות הרכב, הרי שרכיב זה לא היה מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים.

הוראות החוק, חוזה אישי, הסכם קיבוצי או הסדר קיבוצי ?

"בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה, בכל הנוגע להגדרת "שכר" לצורך חישוב זכויותיו של העובד, יש להבחין בין זכויות המגיעות לעובד מכוח חוק לבין זכויות המגיעות לעובד מכוח הסכם קיבוצי או הסכם אישי.

וכך נאמר לעניין זה בדב"ע שנ/ 42 – 3 ז'אק פרחי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (עבודה ארצי כרך א(1)621): "במידה והזכות נקבעה בחוק, קובע החוק אם רכיב שכר מסוים יובא בחשבון אם לאו (לדוגמא הגדרת "משכורת קובעת" בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970; סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963).

ואולם, אם הזכות לא נקבעה בחוק או שהחוק לא נתן תשובה לגבי דרך חישוב אותה זכות, יש לפרש את הזכות לפי כללי הפרשנות המתייחסים למקורה של הזכות: חוזה אישי, הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי".ב שם, סעיף 9 לפסק הדין; ההדגשה הוספה.ו וראו גם: דב"ע מג/ 85 – 3 רשות הנמלים בישראל נ' גוניק, פד"ע יט 21; אושר בבג"צ 567/87 גוניק ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מב(4) 693.נ דב"ע נז/ 48 – 3 אגודת קרית נוער נ' אהרון כהן (עבודה ארצי ל(1)134), סעיף 3(ב) לפסק הדין."(עב 911549/99, מנחם כהן נ' שקם בע"מ)

הערה רלבנטית: "זכויות עובד הקבועות בחוק יכול הסכם קיבוצי להוסיף עליהן אך לא לגרוע מהן".

האם תשלום רציף לאורך זמן של תוספת לשכר מעיד על כך כי מדובר בתוספת פיקטיבית ולפיכך היא כן מהווה חלק מהשכר הקובע לפיצויים ? לא בהכרח...

"אכן התובע קיבל תוספת זאת באופן רצוף החל בשנת 1982, בהיקף של שעת עבודה נוספת בכל יום שבו עבד בפועל, אך אין בכך כדי לקבוע שהתוספת היתה קבועה ובלתי מותנית. עדותו של שרגא כץ, שתוספת זאת היתה עשויה להשתנות כפי שנעשה הדבר בפועל לעובדים אחרים כתוצאה ממעקב אחר עבודתם או טיב התפקיד שהוטל עליהם, לא נסתרה ויש לקבלה. עובדה זאת מצביעה על כך שגם לגבי התובע היתה התוספת מותנית ועשויה להשתנות, אף שבפועל לא השתנתה משום שלא חל שינוי מהותי בתפקידו ובטיב תפקודו של התובע. במצב זה ולאור העובדה שהתוספת כונתה "תוספת מאמץ", ולאור הפרשנות שניתנה על-ידי יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי, שהיה מוסמך להכריע בחילוקי דעת על-פי ההסכם הקיבוצי, יש לקבוע שתוספת המאמץ לא הייתה חלק מהשכר לחישוב הפיצויים." (תב"ע מח/77-3 (ב"ש), יוסף דמרי נ' סולל בונה בע"מ, פד"ע כב 81, ההדגשות אינן במקור).