|
על פי חוק הביטוח הלאומי, לדוגמא, מבוטח, גבר, (יחיד שאין לו בן זוג העונה על הגדרת בן זוג על פי חוק ביטוח זיקנה) המגיע לגיל פרישה (67 לגבר), והכנסתו החודשית מעבודה אינה עולה על 5,856 ש"ח ברוטו לחודש (נכון לינואר 2019), יכול לבחור בין שתי אפשרויות:
1. קבלת קצבת זקנה מיידית.
2. דחיית מועד קבלת הקצבה לגיל 70, בתמורה לתוספת של 5% כנגד כל שנת דחייה.
למרות שזה נשמע מפתה, לקבל תוספת של 5% לקצבת הזקנה החל מגיל 70 ולכל החיים, מסימולציות שביצענו עולה כי התוספת לקצבה בעתיד אינה בהכרח מפצה על הויתור על קבלת הקצבה מגיל הפרישה (67) ועד לגיל 70.
נכון להיום, אפשר לומר כי ככלל, המוסד לביטוח לאומי לא מעודד אותנו להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה ובוודאי שלא מעודד אותנו לדחות את קבלת קצבת הזקנה למועד מאוחר יותר.
נדגיש כי מדובר בסימולציות בלבד ואין להסיק מאותן הסימולציות שביצענו, מסקנות אישיות חד משמעיות, שכן יש משקל גדול לנתונים אישיים כגון וותק בביטוח הלאומי, מצב בריאותי, מצב משפחתי, נתונים בדבר הכנסות ועוד נתונים אישיים אחרים. מעבר לכך, אנו יכולים לומר בביטחון כי אין זה שיקול האם להמשיך לעבוד שכן אנשים עובדים הם אנשים בריאים יותר ובטח שיש משמעות כלכלית להכנסה נוספת מעבודה ולו במשרה חלקית, בתקופת הפרישה ובמאמר זה אנו מתייחסים אך ורק לבדיקת הכדאיות הטמונה בדחיית קבלת קצבת הזקנה בלבד.
מומלץ לבחון את הכדאיות ברמה האישית בטרם קבלת החלטה ופניה למוסד לביטוח לאומי !
|