דף הבית
לתאום פגישת ייעוץ
1599-500-570
בי. פור יועצי פרישה בע''מ פרישה
סימולטור 161
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

אברהם זעפרני נגד רב בריח מוצרי בטחון בע"מ

תביעת תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת על ידי עובד לאחר שנתפס בגניבה מהמעביד

   
בתי הדין לעבודה
 
עב 001392/05
 
בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
 
25/04/2007
 
בפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם - דן יחיד
 
בעניין:
 
התובע: אברהם זעפרני
 
ע"י ב"כ עוה"ד אביטל דוד
 
נגד
 
הנתבעת: רב בריח מוצרי בטחון בע"מ
 
ע"י ב"כ עוה"ד אוריין אשכולי
 
 
 
פסק דין
 
תביעה זו עניינה תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
 

רקע עובדתי

 
1.         התובע עבד כמנהל ראש צוות משלוחי משקופים בשירות הנתבעת מיום 29.10.85 ועד ליום 26.3.01.
 
2.         התובע פוטר לאחר שנתפס בסיוע לאדם אחר בגניבת 22 צילינדרים ממחסני הנתבעת.
 
3.         התובע הועמד לדין באשמת סיוע לגניבה בידי עובד (עבירה לפי סעיפים 391 ו - 31 לחוק העונשין התשל"ז - 1977) והורשע בסיוע שהתבטא בכך שאבטח את ביצוע הגניבה וקבלת תמורה בגין כך בסך השווה ל-500 ₪.
 
4.         ביום 6.3.05 הגיש התובע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
 
5.         הנתבעת התנגדה לתשלום פיצויי הפיטורים בטענה, כי התובע פוטר בנסיבות המצדיקות פיטוריו ללא תשלום פיצויים. לטענתה, מדובר במעשים מתוכננים ולא בדחף רגעי ואין זה המקרה בו יש להקל עם התובע וליתן לו גמול נוסף. עוד טענה הנתבעת, כי ישנה חשיבות גם לאפקט ההרתעתי לעובדים האחרים ובמיוחד לאור העובדה, כי הנתבעת עוסקת בייצור מוצרים בתחום הביטחון ופגיעה באימון הניתן לעובדיה עלולה להביא לפגיעה באמינותה בשוק.

6.         הצדדים הסכימו לעניין המסכת העובדתית כפי שנפרשה בהכרעת הדין בעניינו של התובע (תיק פלילי (רשל"צ) 4035/04) (להלן: "הכרעת הדין"). ראיותיהם נשמעו בקצרה בפני בית הדין והצדדים סיכמו טענותיהם בפני.

טענות התובע

 
7.         לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת למרות נסיבות פיטוריו וזאת לאור העובדה, כי הורשע בסיוע בלבד, המדובר היה באירוע חד פעמי כאשר הנתבעת קיבלה החזר מלא של הרכוש ופיצוי העולה על הנזק שנגרם לה, וכן לאור העובדה, כי עבד בשירות הנתבעת במשך 15.5 שנים.
 
עוד טוען התובע, כי לנתבעת אשמה תורמת בכך שמסרה לסוכן את הכספים הדרושים לצורך רכישות המוצרים הגנובים ויש לראות בכך פעולה יזומה על ידי הנתבעת.
 
התובע הפנה לעובדה כי כתב האישום הוגש לאחר 5 שנים וכי יש להתחשב בכך שמדובר בעובד שהתקדם מדרגת פועל זוטר ועד לדרגת ניהול בהיותו עובד מסור ומשקיע. התובע ציין עוד, כי בנו נפטר במהלך שנת עבודתו האחרונה.
 
            בנוסף, טוען התובע כי עבד בכל  התקופה  בנאמנות ובמסירות ללא דופי למעט המחדל שאירע, נשוא העבירה הפלילית.
 
            טענות הנתבעת
 
8.         לטענת הנתבעת, פוטר התובע לאחר שנתפס בסיוע לגניבת 22 צילינדרים. לעמדתה, מדובר בעבירה פלילית חמורה וכאשר הנתבעת עומדת על כך, כי עובדיה יהיו בעלי עבר נקי. לטענת הנתבעת, התובע שימש בתפקיד ניהולי והיה מודע לכך שאסור לו ו/או לעובדיו הכפופים לו להתקרב לאיזור הצילינדרים או לגעת בהם. לטענת הנתבעת, המצלמות הותקנו במפעל כשבעה ימים לפני מועד הגניבה ואכן התובע נתפס רק באירוע אחד בגינו הוגש כתב אישום אך אין לשלול אפשרות כי סייע בגניבות אחרות. עוד לטענת הנתבעת, קיבל התובע יותר מ-500 ₪ אשר לגביהם נקבע בהכרעת הדין.  
 
מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי התובע הודה שלא היה שבע רצון משכרו אך בחר ליטול מרכוש הנתבעת שכן ידע כי לו היה מתפטר לא היה זכאי לכל תשלום בגין פיצויי פיטורים. הנתבעת גורסת, כי לא ייתכן שעובד תם לבב המתפטר מעבודתו לא יקבל פיצויי פיטורים ואילו אדם המפוטר בנסיבות בהם פוטר התובע, יהיה זכאי לפיצויים כאלה.
 
            הנתבעת טוענת, כי זכאית היתה לפטר את התובע ולשלול את פיצויי הפיטורים לפי סעיף 53 לתקנון התעשייה. לטענתה, ככל שזכאי התובע להתחשבות בגין העדר כל עבר פלילי הרי שזכה לקבלו במסגרת ההליך הפלילי. הנתבעת אף טוענת כי התובע קיבל את קופות הגמל וקרן ההשתלמות לרבות הסכומים שהופרשו עבורו מהמעביד ואין זה המקרה בו יש להקל עם התובע. הנתבעת שבה והדגישה את אלמנט ההרתעה כלפי עובדים אחרים. 
           
            לטענת הנתבעת, לא הוכיח התובע כל נסיבות מקלות וכי לא מדובר בגניבה חד פעמית ופעוטת ערך כפי שנטען על ידי התובע. 
 

המצע המשפטי

 
9.         הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 קובעות -
 
"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של     עובדים."
 
במקרה דנן לא טענו הצדדים להסכם קיבוצי החל עליהם ועל כן יש לנהוג כמצוות סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורים.
 
הלכה פסוקה היא כי  –
 

"תקנון העבודה", בהיותו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, מנחה את בית-הדין מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, היינו בכל אותם המקרים שאין הסכם קיבוצי כאמור בסעיף 16 לחוק... (ראה דב"ע לו/2-3 חלפון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)".

 
10.        סעיף 53 להסכם קיבוצי כללי  – תקנון עבודה בתעשיה קובע -
 
"עשה עובד אחת מאלו:
(א)               הפר משמעת באופן חמור;
(ב)               ...
(ג)                גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה,
(ד)               ...
(ה)               ...
(ו)                 ...
(ז)                 ...
(ח)               ...
(י)        עבר עבירה פלילית חמורה;
 
יהיה צפוי:
(א)       להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום.
(ב)        לפיטורין ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורין.
(ג)        לפיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים."
 
11.        הפסיקה קבעה את מידת הנטל ומידת ההוכחה במקרים האמורים:
 
"מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה  (ראה דב"ע לו3-1/ הלמן - וישנגרד, לא פורסם; הובא בדב"ע מז3-4/ שלפי - אגד בע"מ, פד"ע יט, 49, 56)."
           
            עיון בגזר דין אשר ניתן ע"י ביהמ"ש השלום (ראשון לציון) בעניינו של התובע עולה, כי התובע הורשע  בעבירה המיוחסת לו ע"י הנתבעת, על כן בנסיבות הללו אין הנתבעת חייבת בכל הוכחה נוספת מעבר לעצם קביעת האשמה במסגרת גזר הדין. עם זאת, לא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח את טענתה לפיה לא מדובר במעשה חד פעמי.
 
12.      על השיקולים אותם יש לשקול לצורך ההכרעה בדבר שלילת פיצויי הפיטורין, עמד בית      הדין הארצי לעבודה בעניין אבלין (מימון) אליה - קליין בן ציון, שם קבע -
 
"ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה. עם זאת, שעה שבאים אנו לדון בסנקציה המתבקשת בגין פעולות ממין אלה, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר, חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים במפעל; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת ומשקל מיוחד לכך שהפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור".            (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה - קליין בן ציון (עבודה ארצי ל"ג (7) 28). (הדגשה שלי -י.א.ש.).
                                                                                               
בעניין אבלין, נדון עניינה של עובדת שעבדה כמוכרת בחנות המעביד במשך 13 שנים, בהן הוכח כי העובדת גנבה מספר פעמים סחורה מהחנות בסכומים פעוטים.
בנסיבות אלו, קבע בית הדין הארצי, כי יש לשלול מן העובדת 20% בלבד מפיצויי הפיטורין ולהותיר בחלקה 80% מהפיצוי.
 
בע"ע 300353/98 יוסף הרמן - סונול ישראל בע"מ, קבע בית הדין הארצי, כדלקמן-
 
"בבואנו לקבוע את שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים המגיעים למערער, אנו לוקחים בחשבון, בין מכלול שיקולינו, את חומרת הפרת המשמעת, את מספר שנות עבודתו של המערער אצל המשיבה, את הסכום שהופקד בקרן מבטחים עבורו ואת דרך פיטוריו." (עבודה ארצי לג (19) 35).
 
בעניין סונול, דובר בתקופת עבודה של כ- 20 שנה, אשר בסיומה, הציג העובד במשך מספר חודשים, מצב בריאותי שקרי לפיו אינו יכול להגיע לעבודתו, כאשר במהלך תקופה זו, עסק העובד בעבודות פרטיות הכרוכות במאמץ גופני, בעודו משתמש ברכב המעסיק להפקת הכנסות פרטיות אלו.
בנסיבות אלו, פסק בית הדין, כי יש להפחית את סכום פיצויי הפיטורין לשיעור שלא יעלה על הסכום אותו קיבל העובד מקרן מבטחים (פיסקה 10 לפסק הדין).
 
13.        גישה דומה נקט בית הדין האזורי בעניין מימון ביטון (עב (חי') 1518/03 מימון ביטון - שופרסל בע"מ, מיום 26.3.06), שם נדון עניינו של עובד שכיהן בתפקיד סגן מנהל סניף, במשך 7 שנים (מתוכן 5 שנים הועסק על ידי חברת כוח אדם),  בהן הוכח כי מעל באמון המעסיק, בכך שנטל סחורות לביתו מספר פעמים והחזירן לאחר שעשה בהן שימוש, תמורת מלוא המחיר.
וכך קבע בית הדין האיזורי בעניין שיעור הפיצויים-
 
"בבואנו לקבוע את שיעור הפיצויים שיש לפסוק או לשלול, לקחנו בחשבון את היקף המקרים שהוכחו בפנינו... ואת העובדה שבסיכומו של עניין המדובר בתקופת העסקה של כשבע שנים.
 
זאת ועוד, גורם בעל משקל בפסיקת שיעור הפיצויים בענייננו, נוגע למעמדו הבכיר של התובע, אשר משליך אף על גורם ההרתעה.
 
באשר לגורם ההרתעה, נתנו דעתנו להקשר התעשייתי, ולצורך בהרתעה לאור מהות עיסוקה של הנתבעת, במיוחד כך, עת עסקינן בסגן מנהל סניף, אשר מעבר לאמון שניתן בו כמי שיפקח על שאר העובדים בסניף, מהווה הוא דוגמא ומופת לעובדים הכפופים לו.
 
משכך, ובהינתן כי כאמור שלילה מוחלטת של פיצויי פיטורים ובענייננו אף הודעה מוקדמת הינה גבול הענישה העליון, הרי שלאחר שנתנו דעתנו לפסיקה שדנה בסוגיה זו, ולאחר שאיזנו בין מכלול נסיבות המקרה שבפנינו, עליהן עמדנו לעיל - אנו סבורים כי איזון ראוי בין מכלול הנסיבות והשיקולים שיש לקחת בחשבון, מוביל למסקנה כי במקרה זה, יש להעמיד את פיצויי הפיטורים על שיעור של 50% בלבד מסך פיצויי הפיטורים, תוך שלילת הזכאות להודעה מוקדמת."  (שם. פיסקה 52 לפסק הדין) (הדגשה שלי - י.א.ש.).
 
ההכרעה
 
14.        אין לשכוח כי עצם הפיטורים מהווים ענישה בפני עצמה וכאשר מדובר בעובד אשר עבד בשירות הנתבעת במשך 15 שנה ועד לאותה מעידה לא היו לנתבעת כל טענות כנגדו אלא להיפך, איננו סבורים כי המקרה דנן הוא המקרה בו יש מקום להחמיר עם התובע.
 
15.        לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות בענייננו, כאשר לזכות התובע עומדת תקופת עבודתו הארוכה, היותו עובד מסור ומצטיין, הרשעתו בעבירה נשוא פיטוריו, שהיתה עבירה חד פעמית, ונסיבותיו האישיות בהן בתקופה בה מעד, נפטר בנו ולא מן הנמנע כי אף לעובדה זו יכולה להיות קשר למעידתו. וכאשר מאידך, אני שוקלת בכובד ראש את טענת הנתבעת לפיה יש בפיצויי הפיטורים משום גמול לעובד שפוטר כאשר אין מקום ליתן פרס לעובד  שפוטר בנסיבות פיטוריו של התובע, ושתוך שלקחתי בחשבון את האפקט ההרתעתי, נוכח מעמדו הבכיר של התובע, הנני סבורה כי בנסיבות מצטברות מיוחדות אלה, יש ליתן לתובע פיצויי פיטורים אך להעמידם על שיעור של 60% בלבד.
 
השכר הקובע
 
16.        התובע טען כי שכרו הקובע לעניין פיצויי הפיטורים עומד על שיעור של 5,434 ₪ לחודש. מנגד טוענת הנתבעת, כי שכרו הקובע של התובע עמד על סך של 4,801 ₪ לחודש.
 
התובע לא נחקר על הסכום שנקב בתצהיר עדותו הראשית מחד, ומאידך, מנהל הנתבעת לא ידע להשיב בעניין זה לשאלות ב"כ התובע.
 
17.        עיון בתלושי השכר מעלה כי שיעור המשכורת עומד על סך 4,801 ₪. לצד רכיב זה מצויין רכיב אחזקת רכב בסך של 631.6 ₪. התובע טוען, כי רכיב זה נכלל כחלק בלתי נפרד משכרו הקובע.
 
18.        רכיבי השכר שיובאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים נקבעו בתקנות פיצויי פיטורים
(חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964 (להלן:
"התקנות"). אולם, אם הוכח, כי תשלום שכונה "תוספת" בתלוש השכר אינו כזה, הרי
ייכלל אותו תשלום בשכר היסוד.
 
באשר להכללת התוספות בשכר הקובע לפיצויי פיטורין - הרי שנטל השכנוע, כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק בלתי נפרד של שכר העבודה חל על העובד (ע"ע 300327/98 אתקה בע"מ - דוד רטר (לא פורסם). המבחן לצורך הקביעה אם "תוספת" הינה חלק מהמשכורת היא, לבחון אם תשלום אותה "תוספת" מותנה בתנאי, כך שאם אין מתקיים התנאי או שהוא משתנה, מתבטל התשלום (דב"ע מב/44-3 גולדברג – עירית בת ים, פד"ע יג 338).
 
ככלל, רכיב שכר שאינו מותנה בהתקיימות תנאי או גורם מיוחד, הוא חלק אינטרגלי של השכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. לא כותרתה של "התוספת" תקבע אם הינה "תוספת" או חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים אלא מהות התוספת (דב"ע לה/8-3 "מקורות" חברת המים בע"מ - צבי מרקוביץ פד"ע ו' 125 בעמ' 136. דב"ע מב/44-3 רות גולדברג - עירית בת ים פד"ע יג 338; דב"ע מג/2-4 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל פד"ע טז 169; ע"ע 300370/98 אברהם זבדי - איי.די.אי טכנולוגיות בע"מ פד"ע לז 201).
 
קביעת מהותו של רכיב היא שאלה שבעובדה ועל הטוען שהוא פיקטיבי נטל הראיה וההוכחה (ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ - ערוגות מושב עובדים (לא פורסם)). רכיב שכר שלא הובהר מה מהותו, לא ייחשב כחלק מהשכר לענין חישוב פיצויי פיטורים.
 
19.        במקרה שלפנינו אין מחלוקת, כי ה"תוספת" הנטענת על ידי התובע אינה כלולה ב"תקנות" והיא פורטה בנפרד בתלוש השכר. לפיכך, על התובע מוטל הנטל להוכיח טענתו.
 
התובע אמנם לא נחקר כלל בעניין זה, אולם, גם בתצהיר עדותו הראשית לא פירט התובע את הרכיבים הנטענים על ידו ולא הסביר מדוע יש לכלול את רכיב אחזקת הרכב כחלק משכרו הכולל. בסיכומיו טען ב"כ התובע, כי אין לראות ברכיב אחזקת הרכב משום תשלום תוספת אלא חלק משכר היסוד לאור העובדה, כי הנתבעת סיפקה לתובע הסעות יומיומיות והתובע לא היה בעליו של רכב. טענה זו משהועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים ולא נתמכה בכל ראיה שהיא, אין מקום לקבלה.
 
20.        לפיכך, הנני קובעת כי שכרו הקובע של התובע לעניין זכויותיו עומד על הסך של 4,801 ₪.
דמי הודעה מוקדמת
 
21.        באשר לדמי ההודעה המוקדמת – לא יכול להיות חולק כי בנסיבות בהן מועל עובד ברכוש מעבידו,  אין לדרוש מהמעביד להמשיך ולהעסיקו בשירותיו ולו יום אחד נוסף. לא מדובר כאן על מצב בו בוחר מעביד לוותר על המשך העסקתו של עובד בתקופת ההודעה המוקדמת, שאז יהא חייב בתשלום חלף הודעה מוקדמת, אלא במצב בו אין המעביד יכול להמשיך את העובד בשירותו מבלי שיחשוש כי העובד יגרום לו נזק. (ראה בעניין זה גם הוראות סעיף 10 (ב) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001).
 
בנסיבות בהן הביא העובד על עצמו את הפסקת עבודתו על אתר, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת ודין תביעתו ברכיב זה להידחות.
 
אחרית דבר
 
22.        לאור כל האמור, מתקבלת עמדת הנתבעת לפיה, רשאית היתה לפטר את התובע לאלתר, ללא הודעה מוקדמת. עם זאת, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של 60% מהפיצויי על פי חוק. היינו לסך של 44,649 ₪ (4,801 ₪ *15.5* 60% =44,649 ₪).
 
בנסיבות העניין, ישא כל צד בהוצאותיו.
 
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
 
 
ניתן היום ז' באייר, תשס"ז (25 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.
 
יעל אנגלברג שהם
שופטת
 


שלילת זכאות לפיצויי פיטורים
מיפוי כספי פיצויים כספי תגמולים
  דף קודם  
Bookmark and Share
הדפס את המאמר
אפליקציות
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורין
פיטורין והתפטרות
מאמרים
כתבות
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook Google Plus
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook +Google
© כל הזכויות שמורות לבי. פור יועצי פרישה בע"מ.