דף הבית שירות מלא – בלי לצאת מהבית !
יצירת קשר
לתאום פגישה
1599-500-570
בי. פור תכנון פרישה בע''מ פרישה
 
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

איך יש לפרש את דיני המס ?

קו הפרדה אדום

 
מעת לעת מפרסמת רשות המסים חוזרים מקצועיים הנוגעים לתחומי המיסוי בהם אנו עוסקים, לדוגמא:
פרסומים אלו מייצגים את עמדת רשות המיסים ביחס לסוגיות מס שונות ומשקפים את דרך פרשנותה את החוק והתקנות. 
את המאמר הקודם (מה מעמדם של החוזרים של הרשות והאם יש להם תוקף משפטי מחייב ?) סיימנו בקביעה נחרצת כי: פרסומי רשות המסים יכולים להוות מקור שיש בו כדי לסייע לפקיד השומה, לנישום, לאיש המקצוע ולבית המשפט לפרש את הוראות החוק והתקנות, אולם אין לפרסומים אלו תוקף משפטי מחייב ובית המשפט רשאי לתת להוראות החוק ולתקנות פרשנות אחרת שלעיתים אף עומדת בסתירה לעמדתה של רשות המסים !
 
אם כך, נמשיך מנקודה זו בה עצרנו במאמר הקודם ונשיב על השאלה: מהו האופן בו יש לפרש את דיני המס ?

 

 

לדעתנו, אין דרך טובה יותר מלהשיב על שאלה זו אלא באמצעות סקירת פסקי דין. 

לדוגמא פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין שרל שבטון (פקיד שומה ת"א 5 נגד שרל שבטון - פקיד שומה כ"ס נגד יעקב בן אריה - ע"א 8958/07 + ע"א 8960/07). 

במסגרת פסק הדין, שלטעמנו הינו מוקפד ביותר, מקיף ויסודי, טרחו השופטים המכובדים, בין היתר, לתאר ולפרט את כל השלבים במלאכתם כפרשנים וצעד צעד, עקב בצד אגודל, התוו לנו את הדרך כולה, הראויה, לשיטתם, לפרשנות דיני המס:

"דרך הילוכנו בבחינת סעיף 8(ג)(3) לפקודה, תיעשה לפי המתווה שלהלן: תחילה נעסוק בדרך הראויה לפרשנות דיני המס; אחר כך נבדוק את מעמדו המשפטי של מענק הפרישה בענייננו; משם נעבור לניתוח לשונו של סעיף 8(ג)(3) לפקודה ונדרש לתכליותיו. פרק אחרון יוקדש להיבטים שונים שמתחום המשפט החוקתי והמינהלי, הרלבנטיים למנגנון המקופל בסייפא לסעיף 8(ג)(3) לפקודה."

במילים פשוטות, השלבים:

  1. ניתוח לשון החוק (מה שנקרא...פרשנות דווקנית, הנצמדת ללשון החוק), כשלב ראשון.
  2. בחינת תכלית החוק (התחשבות במטרות שבא החוק להגשימן, לדוגמא, אפשר לפנות לדברי ההסבר לחוק ולבחון את תכלית החוק בדרכים נוספות...) כשלב שני ועיקרי.
  3. במקרה הנדון, גם בדיקת "החוקיות" של האופן בו בחרה רשות המסים לפרש את החוק וליישמו (במקרה שלנו, בהיבט חוקתי ובהיבט מינהלי) כשלב מכריע.

"בעבר נהג הכלל כי יש לפרש את דיני המס בצורה דווקנית וכי אין לחייב את הנישום מכח גזירה שווה, או היקש (עיינו: בג"ץ 107/58 אבני לשם נ' גובה המס, פ"ד יג 353 (1959); יוסף גרוס דיני המס החדשים 37 (2003)). עמדה זו נקשרה עם עקרון פרשני נוסף והוא הכלל שבמקרה של ספק – על ההוראה הפיסקלית להתפרש לטובת הנישום (in dubio pro taxpayer), ראו: אלפרד ויתקון "בעיית הפרשנות בדיני מיסים" משפטים ג' 10 (התשל"א). תפיסה זו שונתה בהלכת ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד ל"ט(2), 70 (1985) (להלן: עניין חצור) ומאז מקובלת גם בתחום דיני המיסים גישת הפרשנות התכליתית"

במילים פשוטות, הגישה המקובלת היום הינה גישת הפרשנות התכליתית, דהיינו בסופו של דבר יש לפרש את דיני המס בהתאם למטרות שהם באו להגשימן.

דברי כבוד השופט אהרון ברק בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד ל"ט(2), 70 (1985): 

"לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטרתה היא פטור ממס. בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקהאין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום ... כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עליו לפרשו באופן ליבראלי ... בחוק מס, כמו בכל חוק אחר, אין להסתפק בלשון בלבדיש לפרש את החוק לפי התכלית החקיקתית, ואותה יש להסיק בדרכים המקובלות והידועות ... על השופט לפרש את חוק המס על רקע עקרונותיה הכלליים של השיטה. אחד מאותם עקרונות כלליים, שהוא רלוואנטי לחקיקת מס, הוא השמירה על חופש הפרט ועל הקניין הפרטי וההגנה עליהם מפני התערבות שלטונית. בהניחו עיקרון זה נר לרגליו ובהעדר כוונת מס ספציפית, עשוי השופט להגיע למסקנה, השוללת הטלת מס שיש בו פגיעה בחופש הפרט והקנין ... אם לאחר מיצוי תהליך הפרשנות נשארת ההוראה סתומה, כי אז יש ליתן אותו פירוש, שאין בו חיוב האזרח להיפרד מהחופש האישי שלו או מרכושו ונכסיו. כך תושג אותה מזיגה ראויה בין הצורך לקיים את צורכי המדינה לבין הצורך לשמור על זכויות הפרט".

1. אין לפרש את החוק לטובת הנישום...ומנגד...

2. אין לפרש את החוק לרעתו של הנישום...

3. אין לפרש את החוק באופן דווקני...ומנגד...

4. אין לפרש את החוק באופן ליבראלי...

5. אין להסתפק בלשון החוק בלבד...

6. יש לפרש את החוק לפי התכלית החקיקתית

7. עיקרון כללי של השיטה - שמירה על חופש הפרט ועל הקניין הפרטי וההגנה עליהם מפני התערבות שלטונית (במידת האפשר).

8. אם בסופו של תהליך הפרשנות, נשארת הוראת החוק "סתומה" – יש ליתן להוראת החוק פירוש שאין בו חיוב האזרח להיפרד מהחופש האישי שלו או מרכושו ונכסיו.

"השלב הראשון בבחינה הפרשנית – השלב הלשוני – הינו קצר יחסית: כשהוא נקרא כפשוטו, לשונו של סעיף 8(ג)(3) לפקודה יכולה להכיל הן את פרשנותם של המערערים, הן את פרשנותם של המשיבים. הסעיף למעשה "שותק" ואינו מספק בשלב הבדיקה הראשון רמזים לשוניים ברורים לפרשנות ה"נכונה" (ודוק: בהמשך נידרש למשמעותם של מונחים מסוימים בלשון הסעיף, אך נעשה זאת בשלב בחינת התכלית, כך שהלשון תהווה אינדיקציה עקיפה בלבד לתכלית). "מרחב התמרון" הנורמטיבי-פרשני נשאר, אם כן, ללא שינוי, כתוצאה מבחינת לשונו הדווקנית של הסעיף, ומכאן שיש להמשיך ולבחון בהמשך את תכליתו של הסעיף (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני: פרשנות החקיקה 84 (1993) (להלן: ברק))." "שלב הבדיקה השני: תכליותיו של סעיף 8(ג)(3) לפקודה..."

"עד כאן לעניין "כוונת המחוקק" הסובייקטיבית; אף שזו אינה מסיימת, כידוע, לחלוטין, את המחלוקת הפרשנית, הרי שהיא תורמת תרומה ראשונית ליצירת מכלול, המטה את הכף לטובתם של המשיבים. נמשיך, איפוא, בחקירתנו הפרשנית... (ב) תכליתו האובייקטיבית של סעיף 8(ג)(3) לפקודה..."

כחלק מתהליך הפרשנות:

1. יש לעמוד על כוונתו ה"סובייקטיבית" של המחוקק

2. יש לעמוד על התכלית האובייקטיבית של הוראת החוק

"רשויות המס הן חלק מהמינהל הציבורי ... מכאן, שכאשר פועל המנהל, או המואצלים מכוחו... חלים עליהם כללי המשפט החוקתי והמינהלי... סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה קובע: "מיסים, מלוות חובה ותשלומי חובה אחרים לא יוטלו ושיעוריהם לא ישונו אלא בחוק, או על פיו; הוא הדין לגבי אגרות". חוק היסוד מאפשר איפוא הטלת מיסים ותשלומי חובה אחרים לא רק בחוק, אלא גם על פי חוק, כלומר בתקנות למיניהן. עם זאת אין לקרוא סעיף זה כמאפשר השתת מיסים באמצעות מעשי מינהל גרידא, והתנאת תנאים באה בגדר קטגוריה זו... בגדרי המשפט המינהלי מקובל כי הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה, משמעותה אף ליתן אותם גם במקצת או בתנאים (עיינו: ס' 12 לחוק הפרשנות, התשמ"א–1981). ואולם נפסק כי אין בכך כדי להתיר פגיעה בזכויות אדם (המצריכה הסדרה מפורשת), או בעלויות כספיות שלא נזכרו במפורש בחיקוק הרלבנטי..."

"זאת ועוד­ – אחרת. אפילו לא נאמר שתניה הדורשת ויתור על הפטור לוקה בחריגה מסמכות... כי אז היא לוקה עדיין בהפליה פסולהאו שאיננה עומדת בדרישות הסבירות והמידתיות. הפליה פסולה – מדוע? שכן ההתניה של פקידי השומה שלא לאשר למשיבים – את הפריסה המהותית, או את הפטור השנתי שמכח ס' 5(9) לפקודה, נשענת על האמור בעדכון 7 להחלטות ועדת הפסיקה של מס הכנסה... דא עקא שחוזר זה, שמעמדו כהנחיה פנימית, שניתן לסטות הימנה במקרה המתאים...לוקה באי-בהירויות, האמורות להתפרש לטובת הנישום. יתר על כן – אפילו לא תאמר שההנחיה פסולה בהיותה מפלה בין זכאי הפטור מכח סעיף 9(5) לפקודה, עדיין אין היא יכולה לעמוד מחמת אי-סבירות מהותית וחוסר מידתיות... שכן הרשות המינהלית איננה יכולה ביד אחת לקרב (לאשר פריסה) וביד אחרת לדחות (את ההנאה מהפריסה)..."

כחלק אחרון ומכריע:

יש להתעכב ולבחון לעומק את כל ההיבטים המנהליים והחוקתיים הרלבנטיים לעניין הנדון. פסק הדין ממחיש חלק זה היטב ולפיכך אנו לא רואים צורך ומקום להרחיב בעניין זה.


להלן התייחסות נוספת לשאלה העקרונית - איך יש לפרש את דיני המס ? מתוך פסיקה עדכנית מהשנים האחרונות:


ע"א 3012/18 - מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נגד טוונטי האנדרד נהריה בע"מ, ח. נחמן גרופ בע"מ, גיניו ניהול בע"מ - פסק דין של בית המשפט העליון מיום 04/07/2019 -

"...פרשנות חד-צדדית שמגשימה רק את התכלית הראשונית, הפיסקאלית, של חוקי המס – מבלי לייחס חשיבות למילות החוק, אשר תוחמות את סמכויותיהם של שלטונות המס ומגנות על קניינם ועל אינטרס ההסתמכות של הנישומים – איננה פרשנות נכונה. פרשנות חד-צדדית אחרת, אשר רואה בעמימות מילולית שיקול שמכריע את הכף לטובת הנישום, אף היא איננה נכונה. תפיסה פרשנית נכונה היא תפיסה אשר דוגלת בפרשנות רב-תכליתית, מאזנת ומאוזנת..."

"... פרשנות דווקנית לטובת הנישום איננה חלק מדיני המס שלנו, וזאת יש לומר בפה מלא ובאופן פסקני. הדין הישראלי אימץ לעצמו, כבר בראשית דרכו, כלל פרשנות אחר ביחס לחוקי המס. השופט ש' אגרנט (כתוארו אז) לימדנו כי "חוקים שיש בהם משום הטלת חיוב כספי על האזרח [...] אינם מחייבים דוקא פירוש מצמצם ושיש בו כדי לפעול לטובתו של זה" וכי הנטייה המודרנית "מעדיפה לקיים את מגמת המחוקק, אף אם נקט לשון שאינה מדוייקת מבחינה משפטית-טכנית" (ראו בג"ץ 69/49 רוזן נ' רשם בית המשפט המחוזי, תל אביב, פ"ד ד 623, 630 (1950) (ההדגשה הוספה – א.ש.))"

"פסקי דין אשר מתפרסים על פני תקופה העולה על חצי יובל חזרו על כלל זה, שיננוהו ויישמוהו (ראו, למשל, ע"א 421/78פקיד השמה תל- אביב 1 נ' חברת מ' מורצקי- רוזן מהנדסים יועצים בע"מ, פ''ד לג(2) 454, 456 (1979) ("למעשה אין כללים מיוחדים החלים על פירוש חוקים המטילים מיסים [...] יש לפרש כל חוק באופן סביר והוגן על מנת לבצע את כוונת המחוקק כפי שהיא קיבלה ביטוי בדברי חקיקתו, ובית המשפט לא יתן לחוק פירוש שאינו משתמע – במפורש או מכללא – מדברי החיקוק עצמו"); ע"א 534/79 אפרת נ' מדינת ישראל – אגף המכס והבלו, פ"ד לה(4) 729, 735 (1981) ("גישה זו לפיה קיים כלל פרשני מיוחד לפרשנות חוקי מסים בהבדל מפרשנותם של חוקים אחרים, שוב אינה מקובלת בפסיקתו של בית-משפט זה – לא כאשר מדובר בהוראה המחייבת במס, ומכל שכן שלא בהוראה הבאה לפטור מחיוב במס [...] אף כאשר משמעות ההוראה או המונח, העומדים לדיון, אינה ברורה כל צורכה [...]")".

"דנ"א 3962/93 מינץ נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ''ד נ(4) 817, 831 (1996) ("מלאכת הפרשנות מתחילה במילות החוק אבל אינה מסתיימת בכך. הפרשנות שאותה יש לאמץ היא הפרשנות התכליתית. תכליתה של הפקודה היא ליצור מנגנונים מתאימים לגביית מס מהכנסתו של נישום הנקבעת על-פי כללים מהותיים ולא על-פי צורות פורמאליות חיצוניות. כבר לפני קרוב לשני עשורים מתח השופט א' ויתקון ביקורת על שני כללי פרשנות שהיו מקובלים עד אז ולדבריו אבד עליהם כלח: האחד, שיש לפרש דברי מחוקק פיסקאלי פירוש דווקני; והשני, שבמקרה של ספק בדבר משמעותו של החיקוק, חייב הפירוש להיות לטובת הנישום. עמדתו הייתה כבר אז כי יש לקדם בברכה את כלל הפרשנות התר אחר המגמה החקיקתית שבהוראה כולה [...]")".

"ההלכה לפיה אנו פועלים חודדה וסוכמה באופן ברור בפסק הדין בעניין קיבוץ חצור.... חוק מס שניתן לשוות לו, מהבחינה הלשונית, יותר ממשמעות אחת יתפרש באופן הבא: מבין האפשרויות הלשוניות הקיימות חייב הפרשן לבחור את זו אשר תואמת את תכליתו של החוק, דהיינו, את מדיניות המס שהחוק בא להוציא אל הפועל. כאשר מדיניות זו איננה ברורה אף היא, חייב הפרשן לבכר את הפרשנות אשר משווה לחוק את המשמעות המיטיבה עם הנישום (ראו אלפרד ויתקון ויעקוב נאמן דיני מסים 44 (מהדורה רביעית מורחבת ומתוקנת, התשכ"ט)). כפי שנאמר על ידי השופט א' ויתקון בע"א 39/61 המשביר, חברה מאושרת לייבוא וייצוא בע"מ נ' מנהל הארנונה לפיצוי נזקי מלחמה, פ"ד טו 1765, 1769 (1961) (להלן: עניין המשביר):

"[...] לדעתי גם לגבי מס כלל גדול הוא, שעל בית-המשפט להשתדל לרדת לסוף דעתו של המחוקק ולברר את כוונתו, ורק אם יעלה חרס בידו ואחרי ככלות הכל נשארת ההוראה סתומה וניתנת להתפרש לכאן ולכאן, יעדיף את הפירוש הדווקני המיטיב עם הנישום [...] אין ההבדל גדול כל כך בין כללי הפרשנות החלים על חוק פיסקלי לבין הכללים המנחים אותנו בפירוש כל חוק אחר. הטענה שלעולם יפורש חוק פיסקלי לטובת הנישום, יש בה הרבה מן ההפרזה, ומוטב להשתמש בה בזהירות".

"אימוצה של פרשנות המיטיבה עם הנישום במצב הדברים שתואר לעיל משרת שלוש מטרות: הבטחת ודאות משפטית והגנה על אינטרס ההסתמכות של הנישום; הגנה על קניינו של הנישום; ותחימת סמכויותיהם של שלטונות המס. מדובר במטרות חשובות שניתן – ולדידי אף ראוי – לראותן כמטרות-משנה של חוקי המס אשר מתלוות אל מדיניות המס שחוקים אלה באים לקדם".

"הרעיון שאת חוקי המס ראוי לפרש באופן דווקני-מילולי אשר מיטיב עם הנישום הינו שגוי מיסודו".

"השופט המנוח אלפרד ויתקון, שהיה מגדולי המומחים בתחום המס, הסביר זאת היטב במאמרו "בעיית הפרשנות בדיני מסים" משפטים ג 10, 10 (התשל"א) ("אם בכל זאת היתה בעבר יד הפרשנים הדווקניים על העליונה, נראה לי שעלינו לחפש את הסיבה לכך בעובדה שכלל הפרשנות הדווקנית קשור קשר אמיץ עם כלל פרשנות אחר, הוא הכלל שבמקרה של ספק דין ההוראה הפיסקלית להתפרש לטובת הנישום. [...] ללמדנו שכשם שנאשם במשפט פלילי ראוי שיקפידו לטובתו כחוט השערה, כך זכותו של נישום שלא יחויב במס אלא על בסיס בטוח ויציב. עצם העובדה שהנישום משול לנאשם במשפט הפלילי מגלה לנו את הרקע הסוציולוגי שבדבר. בתקופה שכלל הפרשנות הדווקנית עלה לגדולה, במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בתקופת הליברליסם וה-laissez faire, לא ראו את המיסוי בעין יפה. מוגזם לומר שראו בו עונש, אך מותר לומר שראו בו משום פגיעה בחופש הפרט, שצרכים חיוניים בלבד של התקציב יכלו להצדיקו. שמירה זו על רשות היחיד בפני השררה העמידו בתי המשפט בראש דאגתם, ולשם כך נוח היה להם להיזקק לכלל הפרשנות הדווקנית"); וראו גם אמנון רפאל מס הכנסה כרך ו 15 (2005) ("לפני שנים רבות קנתה לה שביתה דעה, ולפיה בפרשנות חוקים פיסקאליים יש לפרש את החוק "לטובת הנישום". השקפה זו יצאה כנראה מההנחה שנכון לעשות אנלוגיה מגישה, שהייתה רווחת אותה שעה לגבי דיני העונשין, לדיני המס, ועל-פיה היה מתפרש החוק לטובת הנאשם, כאילו היה המס בגדר סנקציה עונשית. דומה שאין צורך להכביר במילים כדי להפריך הנחה שגויה זו. כידוע, מערכת המס, חוקי המס והתקנות שמכוחם לא נועדו לענישה או להטלתם של קנסות עונשיים. עניינם של אלה הוא במימון צורכי המדינה, פעילותה והשירותים הציבוריים המוענקים על ידיה" (ההדגשה במקור – א.ש.))."

"מן המקובץ עולה, כי על הפרשן של חוק מס ליתן עדיפות לפרשנות אשר מקדמת את כל תכליותיו של החוק: התכלית הפיסקלית או הרגולטורית; ודאות משפטית והגנה על אינטרס ההסתמכות של הנישום; הגנה על קניינו של הנישום; ותיחום סמכויותיהם של שלטונות המס. פרשנות זו תשקף נאמנה את כוונת המחוקק, שכן חזקה היא כי המחוקק חפץ בהגשמתן של כל התכליות שהציב לעצמו (ראו אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 161 (2003)). לחזקה זו ראוי לקרוא "חזקת התאמה", בהתאם למינוח שטבע הנשיא ברק (שם, עמ' 162-161). בגדרם של חוקי מס, התאמה כאמור – וכן הגשמת כל התכליות של החוק – תתקיים בכל אחד ממקרים אלו:

(א) חוק מס שלשונו הינה חד-משמעית ואינה ניתנת לפירושים סבירים נוספים. במצב דברים זה, חייב הפרשן לאמץ את לשון החוק כמות שהיא.

(ב) חוק מס שלשונו איננה חד-משמעית, אך יש לו תכלית פיסקלית או רגולטורית ברורה. במצב דברים זה, על הפרשן לאמץ את המשמעות הלשונית של החוק אשר מגשימה את תכליתו הברורה (ראו עניין קיבוץ חצור, 75).

(ג) חוק מס שפתוח לכמה פירושים לשוניים ותכליתו הפיסקלית או הרגולטורית אף היא איננה ברורה. במצב דברים זה, על הפרשן לאמץ את המשמעות הלשונית של החוק אשר מיטיבה עם הנישום (ראו עניין המשביר, עמ' 1769)".


ע"א 8511/18 - פקיד שומה נתניה נגד דלק הונגריה בע"מ - פסק דין של בית המשפט העליון מיום 26/01/2020 - 

"כידוע, לחוקי המס אין כללי פרשנות ייחודיים והם יפורשו בהתאם לתורת הפרשנות הלשונית והתכליתית בדומה לענפי המשפט האחרים..."

"בהתאם לתורת הפרשנות המקובלת, הליך הפרשנות הוא הליך דו-שלבי. בשלב הראשון, יש לאתר את כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה לאצור. הווה אומר, אלה שיש להן נקודת אחיזה, ולוּ מינימלית, בלשון החקיקה (עניין קיבוץ חצור, עמ' 75). שכן, "גבול הפרשנות הוא גבול הלשון" (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 827 (1999); עניין דמארי, פסקה 20 לפסק דינה של הנשיאה נאור). ובניסוח אחר, "מלאכת הפרשנות אינה מוגבלת אך למילים, אך המילים מגבילות את הפירוש ... ייתכן, שיינתן ללשון החוק פירוש מרחיב או פירוש מצמצם, רגיל או פירוש חריג, אך בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק" (ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, פ"ד לו(3) 701, 716 (1982); ראו גם: ע"א 450/17 אס.בי.אן הלבשה בע"מ נ' מדינת ישראל רשות המיסים, פסקה 7 לחוות דעתי (29.10.2019) (להלן: עניין אס.בי.אן))"

"בשלב השני, ככל שישנה יותר מפרשנות לשונית אחת אפשרית, נדרש בית המשפט לאתר את תכליותיו של דבר החקיקה שפרשנותו מונחת לפניו ולבחון מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות המגשימה תכליות אלה באופן המיטבי ביותר (ראו: עניין קיבוץ חצור, עמ' 75). זוהי אפוא שיטת פרשנות החקיקה בתמצית (להרחבה, ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה (1993) (להלן: פרשנות במשפט)). היא נכונה כאמור לסוגיות פרשניות בכלל, ובתוכן גם לפרשנות דיני מיסים בפרט".


ע"מ 35155-10-14 ריזמן נגד פקיד שומה כפר סבא, ע"מ 35177-10-14 ש. ריזמן בע"מ נגד פקיד שומה כפר סבא - פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 15/12/2018 -

"פרשנותו של חוק נעשית על פי תכליתו. כך בדין הכללי וכך גם בדיני המס", "המסגרת לפרשנות התכליתית מתוחמת על ידי לשון החוק", "מבין מגוון המשמעויות הלשוניות האפשריות של החוק, וחוק מס בכלל זה, תקבע המשמעות המשפטית הראויה על פי התכלית המונחת ביסוד הוראת המס. התחקות אחר תכלית זו תושפע מלשון החוק, ההיסטוריה שלו, ומערכי היסוד של השיטה"

"כשמדובר בפרשנות תכליתית של דיני המס, על הפרשן לצאת מנקודת הנחה שהמחוקק ביקש להטיל מס ולא ליצור פרצות. עליו להניח, כי בכוונתו הייתה ליצור כלי יעיל ולא חסר ערך. עליו להניח כי המגמה היא ליצור מערכת סבירה וקוהרנטית"

"הפרשנות התכליתית, המנחה אותנו בפרשנותם של דינים אחרים, יפה גם לפרשנותם של דיני המס. שהלוא, "אין להם לחוקי המסים כללי פרשנות משלהם" (עניין קיבוץ חצור, בעמוד 75), ושומה אפוא על הפרשן לפרש את הוראות המס בהתאם לתכלית המונחת ביסודן. הלכה רווחת היא, כי "מהותה של עסקה נקבעת לצורך דיני המס על פי המהות הכלכלית האמיתית של העסקה" (דברי הנשיא ברק בע"א 6722/99 מנהל מע"מ תל- אביב נ' משכנות כלל מגדלי הים התיכון בע"מ תק-על 2004 (1) 63). כלל פרשני מושרש נוסף קובע, כי את הוראות המס יש לפרש תוך התחשבות בהגיונן הכלכלי-פיסקאלי."

"נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. "אין לך משמעות "נכונה" של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפירוש הנכון בלשון החוק" (עניין קיבוץ חצור)".


ע"מ 49967-12-13 - אבי בן דוד נגד פקיד שומה תל אביב 3 - פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 10/01/2016 -

 

"אינני יכול לקבל פרשנות זו של פרשנות החב"ק (וזאת מעבר לכך שפרשנויות רשות המסים לדברי חקיקה ממילא אינן מחייבות את בתי המשפט בפסיקתם)".

 


 

אין מדובר בחוות דעת משפטית. מאמר זה מובא כאן לידע כללי בלבד והוא אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין. שום אינפורמציה המופיעה במאמר אינה מהווה המלצה לביצוע או אי ביצוע מהלך כלשהו. מחובתך להתייעץ לפני כל פעולה. מסמך זה מנוסח בלשון זכר אך פונה לנשים ולגברים כאחד. המידע מוצג להמחשה בלבד. חבות המס הסופית בכל מקרה תיקבע אך ורק על ידי רשויות המס על פי הקבוע בפקודת מס הכנסה.



מה מעמדם של החוזרים של הרשות והאם יש להם תוקף משפטי מחייב ?


פסק הדין - פלוני נגד פקיד שומה גוש דן - ע"מ 59612-02-15 - מיום 18/06/2017 - פסק דין של בית המשפט המחוזי בנושא: פריסה של היוון קצבת אובדן כושר עבודה. פריסה על פני (עד) 6 שנות מס בלבד או יותר ?
  דף קודם  
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
פיצויי פיטורין
מצגות
מאמרים
פיטורין והתפטרות
קיבוע זכויות
טופס 161
כתבות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

קו הפרדה אדום
תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook
© כל הזכויות שמורות ל בי. פור תכנון פרישה בע"מ.