דף הבית שירות מלא – בלי לצאת מהבית !
יצירת קשר
לתאום פגישה
1599-500-570
בי. פור תכנון פרישה בע''מ פרישה
סימולטור פרישה
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

עדינה ביליג נגד נשי אמי"ת - רשת מוסדות חינוך בישראל

קו הפרדה אדום

לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין

בית הדין הארצי לעבודה

 
עע 000458/03 
 

המערערת

עדינה ביליג
 
המשיבה
 
 
 
מתייצבים בהליך 
נשי אמי"ת - רשת מוסדות חינוך בישראל
 
ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים
מרכז השלטון המקומי בישראל
היועץ המשפטי לממשלה
 
בפני: הנשיא סטיב אדלר, סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין,
השופטת ורדה וירט-ליבנה
נציג עובדים, מר אורי ינאי    נציג מעבידים, מר אילן שגב 
בשם המערערת: עו"ד איתמר כהן
בשם המשיבה: עו"ד אסף שחם
בשם ארגון המורים בבתי הספר העל-יסודיים: עו"ד דרור גל
בשם מרכז השלטון המקומי: עו"ד דן לפידור
בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד דלית גילה
 
 
 
פסק דין
 
הנשיא סטיב אדלר
 
האם המשיבה, רשת מוסדות החינוך נשי אמי"ת (להלן: רשת אמי"ת או המעסיק) יצאה ידי חובת תשלום פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 בשל הפרשות שהפרישה לקרן מבטחים? שאלה זו ניצבת ביסוד הערעור שלפנינו, המוסב כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט אייל אברהמי ונציגי ציבור מר אברהם גלים ומר שמואל קליינר; עב 1886/01), אשר דחה תביעת המערערת (להלן גם גב' ביליג) לתשלום פיצויי פיטורים.
 
רקע עובדתי והכרעת בית הדין האזורי
 
[2] גב' ביליג עבדה כמורה ברשת אמי"ת החל מחודש דצמבר 1987 ועד לפיטוריה, בחודש אוגוסט 1999. במהלך תקופת העבודה הפרישה רשת אמי"ת הפרשות בשיעור 17.5% משכרה של גב' ביליג לפנסיה מקיפה בקרן מבטחים. רשת אמי"ת סברה שהפרשות אלה באות במקום פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים או החוק) וצו שהוציא שר העבודה מכוח סעיף זה. גב' ביליג כפרה בתחולתו של צו זה במקרה האמור.
על פי קביעת בית הדין האזורי, עלה הסכום שהפרישה רשת אמי"ת למבטחים על פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית גב' ביליג. עם הפיטורים הוציאה רשת אמי"ת אישור שהופנה למבטחים, לפיו היא משחררת עבור גב' ביליג את הזכויות הצבורות עבורה במבטחים. אין חולק, כי שיעור ההפרשה למבטחים היה 17.5%, כאשר 13.5% מהם הופרשו על ידי רשת אמי"ת, ואילו 4% הנותרים נוכו משכרה של גב' ביליג.
לאחר פיטוריה התקבלה גב' ביליג לעבודה אצל מעסיק אחר, המוסיף להפריש הפרשות בגין עבודתה לפנסיה מקיפה במבטחים, וכך נשמרת רציפות הזכויות של גב' ביליג מבמטחים.
בית הדין האזורי דחה את טענתה של גב' ביליג, לפיה צו שהוציא שר העבודה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אינו חל. כמו כן, נדחתה הטענה לפיה העובדה שבמסגרת ההפרשות שבוצעו לא יוחס חלק מסוים לטובת פיצויי פיטורים וחלק אחר כתשלום על חשבון דמי גמולים שוללת את האפשרות להתייחס להפרשות אלו כבאות במקום פיצויי פיטורים מכוח חוק. משכך, דחה בית הדין האזורי את תביעתה של גב' ביליג, וחייבה בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
מכאן הערעור שלפנינו.
 
תמצית טענות בעלי הדין בערעור
 
[3] גב' ביליג, בסיכומיה בערעור, התמקדה בטענה לפיה שיעור ההפרשות בעניינה הביא לקיפוחה ביחס למצבם של מרבית המועסקים במשק. על פי טענה זאת, שיעור ההפרשות המקובל הוא 17.5%, כאשר מתוכם 12% מופרשים על ידי המעסיק ו-5.5% על ידי העובד. מתוך 12% שמפריש המעסיק, מיוחסים 6% על חשבון פיצויי פיטורים, ועוד 6% על חשבון תגמולים. משמעות הדבר הינה שעם פרישתו זכאי העובד להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.3%, כך שסך כל תשלומי המעביד בגין פיצויי פיטורים יגיעו לשיעור של 8.3%. חלוקה זאת של הפרשות תואמת אף את הקבוע בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות מס הכנסה). לעומת זאת, ההפרשות כפי שהופרשו בעניינה של גב' ביליג אכן תואמות את שיעור ההפרשה הכולל (17.5%), אולם יחס ההפרשות בין המעסיק והעובד אינו את תואם הקבוע בתקנה 19 לתקנות מס הכנסה, ובשל כך אף אינו תואם את הקבוע בתקנות מבטחים, הנסמכות על האמור בתקנות מס הכנסה.           
 
     רשת אמי"ת סמכה ידה על פסק דינו של בית הדין האזורי, על הכרעתו ונימוקיו. בסיכומיה טענה רשת אמי"ת כי לאור העובדה שאין מחלוקת כי הסכום שנצבר לטובת גב' ביליג במבטחים עולה על סכום פיצויי הפיטורים לו היא זכאית על פי חוק, יצאה היא ידי חובת תשלום פיצויי פיטורים במקרה זה. קבלת הערעור במקרה שלפנינו יוביל, לטענת רשת אמי"ת, לכך שגב' ביליג תהנה מכפל זכויות: פיצויי פיטורים מלאים, ובנוסף פנסיה החל מגיל הזכאות.
 
     לטענת ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, הגנת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אינה חלה כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, וכי דמי הגמולים שהפריש המעסיק לקופת מבטחים אינם יכולים להיחשב כבאים במקום פיצויי פיטורים.
 
      מרכז השלטון המקומי טען כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית הדין האזורי, על כן יש לאשרו, מטעמיו. 
 
      לטענת היועץ המשפטי לממשלה, עניינה של גב' ביליג, כעובדת הוראה, נופל בגדר אישור שהוציא שר העבודה מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, וכיוון שאין מחלוקת שהסכום שהופרש למבטחים ועומד לזכותה של גב' ביליג עולה על גובה פיצויי הפיטורים להם היא זכאית, הרי שרשת אמי"ת עמדה בתנאים שנקבעו לכך שההפרשות שהפרישה למבטחים יחשבו ככאלה הבאות במקום פיצויי פיטורים.
 
הכרעה
 
 
[4] סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי מעסיק חייב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד אותו פיטר לאחר שהעסיקו במשך שנה או יותר. סעיף 14 לחוק, העומד בלב המחלוקת בענייננו, קובע:
 
"תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים
, אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד
 ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה ובמידה ואושר".
 
מטרת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים היא להביא לכך שמעסיקים יפרישו באופן שוטף הפרשות שיעמדו לזכות העובד עם פרישתו או פיטוריו, מחד גיסא, ומניעת מצב בו במקרה שכזה יוטל על המעסיק נטל כפול, בעוד שהעובד ייהנה מכפל זכויות, מאידך גיסא.  [1]
     מכוח סעיף זה, הוציא ביום 21.2.1966 שר העבודה דאז, יגאל אלון, "צו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים" (להלן: הצו). בצו נקבע כדלהלן:[2]
 
"בתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, אני מאשר כי:
1. תשלומי מעביד בעד עובד במוסד חינוך על יסודי ל"מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
 (להלן - הקרן) יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובד כאמור, בכפוף לסייג שבסעיף 2.
2. סעיף 1 לא יחול על סכום פיצויי פיטורים במידה שהוא עולה על סכום שהעובד היה זכאי לקבלו מהקרן מתשלומי מעבידו...".
 
     מלשון סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים והצו שהוציא שר העבודה מכוחו עולה, כי במקרה של פיטורים יש לבחון האם הסכום שהפריש המעסיק למבטחים עבור עובד ההוראה מגיע כדי סכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי החוק. במידה ואכן הצטבר בקופת מבטחים סכום העולה כדי סכום פיצויי הפיטורים, הרי שאותן הפרשות יבואו במקום פיצויי פיטורים. נטל ההוכחה כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כיוון שהתמלאו התנאים הקבועים בסעיף 14 לחוק, מוטל על המעסיק.[3]   
     במקרה שלפנינו עמדה רשת אמי"ת בנטל זה, משהוסכם בין הצדדים כי בקופת מבטחים עמדו לזכות גב' ביליג סכומים העולים בשיעורם על פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית מכוח החוק. לכן, כעולה מהוראות החוק והצו שהוצא מכוחו, יבואו הכספים שהפרישה רשת אמי"ת במקום פיצויי הפיטורים אותם היתה אמורה לשלם לגב' ביליג עם הפסקת עבודתה.
      ואולם, חרף זאת, העלתה גב' ביליג בבית הדין האזורי ובבית דין זה טענות כנגד תחולתו של הצו במקרה הנדון. בהקשר זה יאמר, כי ככלל בית דין זה לא מתערב בשיקול דעתו של השר, שעה שזה מעניק אישור לתשלום לקרן במקום פיצויי פיטורים.  [4]  אשר לגוף טענותיה של גב' ביליג כנגד תחולת הצו, הרי שדין טענות אלה להידחות, מהנימוקים שיובאו להלן.
     טענה אחת שנטענה בהקשר זה היא, כי הצו דן ב"אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים", ואילו במקרה שלפנינו בוצעה ההפרשה לקרן פנסיה, ולא לקופת תגמולים. בית הדין האזורי דחה טענה זו (סעיף 12 לפסק הדין), ובדין. אמנם חוק פיצויי פיטורים אינו מגדיר מהי "קופת תגמולים" ומהי "קרן פנסיה", אולם על משמעות מונחים אלה ניתן ללמוד מהגדרת "קופת גמל" הנמצאת בסעיף 1 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ולפיה:
 
"קופת גמל - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה,
 או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצ
י או צו הרחבה, או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל,
 וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963".
 
הגדרה רחבה זו, הכוללת בסיפא אף התייחסות מפורשת לתאגיד ששר העבודה אישר לעניין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, כוללת אף את מבטחים במקרה שלפנינו, כך שההפרשה למבטחים במקרה שלפנינו עונה על דרישת הוראות החוק והצו. יתרה מזו, קרן מבטחים היא קופת גמל לפי הגדרתה של קופת גמל בתקנות מס הכנסה, המפנות להגדרה הקבועה בסעיף 47(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]:
 
"קופת גמל" — קרן או קופה לתגמולים, לקצבה, לפיצויים, לחופשה, להשתלמות או למטרה אחרת כיוצא באלה
, וכן קופה מרכזית להשקעות של קופות גמל, שהמנהל אישר אותן לענין פקודה זו בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות
, וכל עוד הן מתנהלות בהתאם לתקנות, למעט קרן או קופה שמנהלת אותן חברת ביטוח שלא למטרות תגמולים, קצבה או פיצויים.
 
     טענה נוספת העלתה גב' ביליג לעניין תחולת הצו במקרה שלפנינו, והיא שהצו אינו חל, כיוון שמהפרשות רשת אמי"ת אין ניתן לדעת מה הופרש בגין פיצויי פיטורים ומה הופרש בגין תגמולים. אף טענה זו דינה להידחות. ההסכם בין המדינה לבין ארגוני המורים קובע את ההפרשות של המעסיק. ההפרשות של המעסיק למען עובד הוראה הן 13.5% ואילו לגבי עובדים אחרים הפרשות המעסיק הן 12%. ההפרשות של 12% מחולקות ל- 6% עבור פיצויי פיטורים ו- 6% עבור פנסיה. מכאן, כי ההפרשות לעובד הוראה של 13.5% מחולקות ל- 7.5% פיצויי פיטורים ו- 6% פנסיה. העולה מכך הוא, שעובד ההוראה יודע, כי שיעור קבוע משכרו הופרש לקרן מבטחים עבור פיצויי פיטורים. זאת ועוד, העובדה, כי מבטחים לא "סימנה" מראש אילו סכומים מבין ההפרשות שהפרישה רשת אמי"ת יבואו בבוא היום במקום פיצויי פיטורים, ואילו סכומים הם בגין תגמולים, אין בה כדי לפגום בתחולת הצו במקרה שלפנינו.
 
     גב' ביליג הגישה לבית הדין האזורי את תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשס"ג-2003, לפיהן על קופת גמל חלה חובה לערוך אבחנה בין מרכיבי הכספים שהופרשו על ידי המעסיק. אולם, חובה זו לא חלה קודם להתקנת תקנות אלה, לכן המסקנה היא כי העדר האבחנה בין מרכיבי הכספים אינה פוגמת בתחולת הצו במקרה זה. 
 
     טענה אחרונה אותה העלתה גב' ביליג לעניין תחולת הצו במקרה שלפנינו היא כי הצו, אף אם חל בזמנו, "אבד עליו הכלח", עד כי כיום אין הוא עוד בר-תוקף. גם טענה זאת אין בידי לקבל. הצו שהוציא שר העבודה בשנת 1966 תקף כל עוד לא בוטל. במשך השנים חלו מספר התפתחויות בתחום ההפרשות של מעסיקים לקרנות על חשבון ובמקום פיצויי פיטורים, אולם אף לא אחת מהתפתחויות אלה יש בהן כדי לשלול את תחולת הצו במקרה שלפנינו. יצוין, כי ביום 30.6.1998 פורסם "אישור כללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פיצויי פיטורים",  [5]  שבא להחליף אישורים פרטניים שניתנו על ידי שר העבודה בעבר. בשנת 2002 התפרסמה "הודעה על ביטול אישורים ועל שמירת תוקף אישורים",[6]ולפיה:
 
"(1) כל אישור לפי סעיף 14 לחוק שניתן למעביד או לקבוצת מעבידים (להלן - אישור פרטני) עד יום ו' בתמוז התשנ"ח (30 ביוני 1998),
 מועד פרסומו של האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופות ביטוח במקום פיצויי פיטורים
 בטל מיום י"א בניסן התשס"ב (1 ביוני 2002) (להלן - המועד הקובע),
 לגבי כל עובד שעד למועד הקובע לא פעל המעביד בהתאם לאמור באישור הפרטני.
(2) כל אישור פרטני, כוחו יפה גם אם חל שינוי בזהות קופת הגמל לקצבה שאינה קופת ביטוח,
 שאליה הועברו התשלומים לפי תנאי אישור כאמור, לאחר יום כ"א בטבת התשנ"ה (1 בינואר 1995)".
 
עינינו הרואות, כי לצורך הכרעה במקרה שלפנינו לא אבד הכלח על הצו שהוציא שר העבודה בשנת 1966, והוא חל בעניננו. משכך, ולאור קביעתנו כי רשת אמי"ת עמדה בתנאים הקבועים בחוק ובצו, בהפרישה כספים לקופת מבטחים, הרי שהמסקנה העולה מן המקובץ היא כי הכספים שעמדו לזכות גב' ביליג בקופת מבטחים באים במקום פיצויי הפיטורים המגיעים לה על פי חוק. 
 
האם הופלתה גב' ביליג לרעה?
 
[5] בפנינו העלתה גב' ביליג טענה שלא זכתה לליבון בפני בית הדין האזורי. על פי טענה זו, מופלית היא לרעה, כיוון שבתקופה הרלבנטית לענייננו שיעור ההפרשות המקובל למבטחים היה 17.5% משכר העובד, כאשר מזה 12% הפרשות המעסיק והיתרה, 5.5%, הפרשות העובד. ברוב ענפי העבודה התחלקו 12% הפרשות המעסיק כך ש-6% היו על חשבון תגמולי המעסיק, ו-6% על חשבון פיצויי פיטורים. כתוצאה מכך, במקרה של פיטורים, היה על המעסיק לשלם השלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.3%, כך שסך כל תשלומי המעסיק לצורך פיצויי פיטורים יגיעו לשיעור של 8.3%. לעומת זאת, ההסדר בנוגע לעובדי ההוראה המבוטחים בפנסיה צוברת במבטחים, בכלל זה גב' ביליג, שונה. אמנם סך כל ההפרשות הסתכם ל-17.5%, אולם מתוך כך הפריש המעסיק 13.5% והעובד 4%. שיעורי הפרשה אלה אינם תואמים, לטענת גב' ביליג, את הקבוע בתקנות מבטחים או בתקנות מס הכנסה, ומפלים את גב' ביליג, כיוון שהיא לא זכתה לכך שעם פיטוריה ישלם המעסיק 2.3% משכרה כהשלמת פיצויי פיטורים.
     אין בידי לקבל את טענת האפליה האמורה. אכן, מרבית המבוטחים במבטחים זוכים עם פיטוריהם להשלמת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור של 2.3%, אולם זאת כיוון שהמעסיק הפריש לצורך כך לאורך השנים 6% בלבד. כל אותן שנים נדרש העובד להפריש 5.5% משכרו. לעומת זאת, גב' ביליג, לא זכתה להשלמה על חשבון פיצויי הפיטורים, אולם נדרשה להפריש לאורך השנים 4% בלבד משכרה למבטחים, ולא 5.5%, כפי שהפרישו אותם עובדים שביחס אליהם נטענת טענת האפליה. מכאן עולה שאין מדובר באפליה, אלא בהסדר שונה שהונהג. עובדי ההוראה הפרישו 1.5% פחות מהמקובל אצל מרבית המבוטחים (4% במקום 5.5%). יתרה מזו, סך ההפרשות של המעסיק (13.5%) עלה על שיעור פיצויי הפיטורים הקבוע בחוק, וכפי שנאמר לעיל הפרשת המעסיק לפיצויי פיטורים עבור עובד הוראה (7.5%) עלתה על זו של עובד רגיל (6%). כנגד היתרונות שקיבלו עובדי הוראה ביחס לעמיתים אחרים בקרן מבטחים הם לא זכו עם סיום עבודתם להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.3%. הסדר זה מקבל משנה תוקף משום שנעשה על ידי ארגוני המורים.
      לפיכך, ניתן לקבוע כי ההסדר שהונהג בעניין עובדי ההוראה, וחל בעניינה של גב' ביליג, לא הפלה אותה לרעה, שכן מדובר באבחנה מותרת בין מי שקיים ביניהם הבדל רלבנטי (שיעור ההפרשה לאורך השנים). כמו כן, כלל עובדי הוראה נהנו מההסדר הנ"ל ועל כן אין אפליה בתוך קבוצת עובדי הוראה. אין מקום לקבל הטענה, כי עובדי הוראה הופלו לרעה מול עמיתים אחרים של מבטחים. על פי הצו הסכום העומד לרשות עובד הוראה בגין פיצויי פיטורים חייב להיות יותר מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח חוק פיצויי פיטורים.
     נוסף על כך, לא מצאתי עיגון לטענתה של גב' ביליג, לפיה יש בהסדר שנקבע בעניינה משום סתירה עם תקנות מס הכנסה ו/או תקנות מבטחים.  
 
[6] סוף דבר: דין הערעור להידחות. מכיוון שהמערערת חויבה על ידי בית הדין האזורי לשלם סכום שכר טרחה גבוה אנו מחייבים אותה לשלם למשיבה שכר טרחה בסך 2,500 ש"ח בלבד.
 
     ניתן היום יא' באב תשס"ה (16 באוגוסט 2005)  בהעדר לצדדים.
 
________________  ____________________________ ___________________
הנשיא סטיב אדלר  סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין  השופטת ורדה וירט-ליבנה
 
 
________________________                  ________________________
    נציג עובדים, מר אורי ינאי                              נציג מעבידים, מר אילן שגב
 
 


[1] דב"ע לה/29-3 רוזי רחל פוטוקר שטיין - אגד אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע ו 288, 297.
[2] י"פ 1261, ד' באדר תשכ"ו, 24.2.1966.
[3] דב"ע נד/23-3 חיים פרינץ - נתי גפן, פד"ע כו 547.
[4] דב"ע שם/139-3 מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל ואח', פד"ע יב 365.
[5] י"פ 4659 התשנ"ח, 4394; י"פ 4803 התש"ס, 5; י"פ 4970 התשס"א, 1949.
[6] י"פ 5075 התשס"ב, 2367.


סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים - האם ומתי אנו זכאים לפיצויים שנצברו בקופות ? האם ומתי חובה על המעביד לבצע השלמה של פיצויים ?
  דף קודם  
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
פיצויי פיטורין
מצגות
מאמרים
פיטורין והתפטרות
קיבוע זכויות
טופס 161
כתבות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

קו הפרדה אדום
תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook
© כל הזכויות שמורות ל בי. פור תכנון פרישה בע"מ.