דף הבית שירות מלא – בלי לצאת מהבית !
יצירת קשר
לתאום פגישה
1599-500-570
בי. פור תכנון פרישה בע''מ פרישה
 
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

איזוטסט בע"מ נגד שמעון מיכאלי

קו הפרדה אדום

השבת סכום פיצויי פיטורים ששולם לעובד עקב הפרת הסכם לשמירת סודיות ואי תחרות

בתי הדין לעבודה
 
עב 006191/03 - בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו
 
20/03/2006
 
בפני:
 
כב' השופטת לאה גליקסמן
נ.צ. (עובדים) גב' שרה שילון
נ.צ. (מעבידים) גב' דורית שחר
 
בעניין:
 
איזוטסט בע"מ
ע"י ב"כ התובעת: עו"ד בכור שלמה
 
נגד
 
שמעון מיכאלי
ע"י ב"כ הנתבע עו"ד קפלן עמית   

פסק דין

 
רקע, טענות הצדדים והשאלות השנויות במחלוקת
 
1.      בפנינו תביעתה של התובעת (להלן – החברה) להשבת סכום פיצויי הפיטורים ששולם לנתבע (להלן – העובד).  
2.      עובדות הרקע לתביעה הן כמפורט להלן:
2.1.   החברה היא מעבדה מאושרת העוסקת בשירותי תקינה ובקרת איכות לבניה, סלילה, קרקע ואיכות הסביבה.
2.2.   העובד עבד בחברה כ- 10 שנים, ותפקידו האחרון היה מנהל סניף באר שבע.
2.3.   ביום 29.9.2002 נחתם בין הצדים "הסכם פרישה" (להלן – הסכם הפרישה; נספח ג' לתצהיר הראל בר), בו נקבע כי מועד סיום עבודתו של העובד הוא יום 15.10.2002. עוד נקבע בהסכם כי החברה תשלם לעובד פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה ופדיון ימי הבראה בסכומים שנקבעו בהסכם הפרישה. עוד נקבע בהסכם הפרישה כמפורט להלן:
 
סודיות  - העובד מתחייב שלא לפגוע בסוד מסחרי של החברה ואין בכוונתו לעשות כן, כמו כן הוא מתחייב לשמור על סודיות מוחלטת ביחס לכל מידע, רשימת לקוחות וספקים, חומר, מסמך עיוני או מדעי או מעשי בין בכתב ובין בע"פ ביחס או בקשר לכל דבר שהגיע לידיעתו במסגרת עבודתו בחברה ובמיוחד לגבי לקוחות או אנשים או גופים שאתם החברה בקשר מסחרי או אחר.
 
אי תחרות – העובד הינו מעמודי התווך של החברה והקים במו ידיו את הסניף בבאר שבע, קלט את העובדים, הכשירם והסמיכם לעסוק בביצוע בדיקות התאמה לתקן. לאור בקשתו של העובד הביעה החברה את הסכמתה לפרישתו לאור התחייבותו המפורשת והחד משמעית לבל יתחרה בעסקי החברה אם במישרין ואם בעקיפין ואם ע"י צד ג' למשך 6 חודש מיום פרישתו.
סעיף זה הינו תנאי יסודי לביצוע הסכם פרישה זה והפרתו תהווה בסיס לתביעת החברה להחזר כל הכספים המופיעים בהסכם זה.
אין כל צורך להבהיר כי העובד לא יבצע כל פעולה המנוגדת לדין.
 
3.  טענות הצדדים:
3.1. לטענת החברה, העובד התפטר מעבודתו, ולא היה זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו. הסכמת החברה לשלם לעובד פיצויי פיטורים, היתה בכפוף לכך שהעובד יחתום על הסכם לשמירת סודיות ואי תחרות, ויכבד הסכם זה. העובד לא קיים את התחייבויותיו על פי הסכם הפרישה, והחל לעבוד סמוך לאחר סיום עבודתו בחברת מאגמא, שהיא אחת המתחרות הקשות ביותר של החברה. יתר על כן. העובד פתח עבור חברת מאגמא את סניף באר שבע, שלא היה קיים קודם לכן, ובשם חברת מאגמא פנה ללקוחות החברה עמם היה בקשר בתקופת עבודתו, ותוך עשיית שימוש בידע סודי של החברה, גרם ללקוחות החברה להעביר עבודות לחברת מאגמא. 
3.2. לטענת העובד, הוא למעשה פוטר מעבודתו על ידי החברה, והיה זכאי על פי דין לפיצויי פיטורים. לטענת העובד, האמור בהסכם הפרישה, לפיו הוא התפטר מעבודתו, אינו משקף את המציאות, ונוסח על ידי החברה. כן טען העובד כי כיבד את התחייבותו על פי ההסכם, ולא התחרה בחברה במשך שישה חודשים לאחר סיום עבודתו.
4.  העדים:
בפני בית הדין העידו:
4.1. מטעם החברה: מר הראל בר -  מנכ"ל החברה; מר אמנון גיל -  סמנכ"ל החברה; מר שחר שוקר -  מנהל סניף ירושלים של החברה מחודש 1/03; חיים אוחיון – שימש כסגנו של העובד בסניף באר שבע, והחליף את העובד בתפקיד מנהל סניף באר שבע (למשך תקופה מסוימת).
4.2.  מטעם העובד: העובד – הנתבע, מר שמעון מיכאלי; מר אחיעם ליפשיץ, היה בעבר מנכ"ל ובעלים של חברת מבדקת הגליל, אשר נמכרה בשנת 2000 ושינתה את שמה לאיזוטסט בע"מ, החברה התובעת.
5.  השאלות השנויות במחלוקת
על רקע האמור לעיל, השאלות השנויות במחלוקת בהן עלינו להכריע בהליך זה הן:
5.1.  האם העובד התפטר מעבודתו או פוטר מעבודתו?
5.2.  האם אין לתת תוקף להוראת הסכם הפרישה בה נקבעה הגבלת העיסוק, בשל היותה מנוגדת לתקנת הציבור?
5.3. האם העובד כיבד או הפר את התחייבותו על פי הסכם הפרישה שלא להתחרות בחברה במשך חצי שנה לאחר סיום עבודתו בחברה?  

האם העובד פוטר או התפטר
    
6.  לגרסת החברה, נסיבות סיום עבודתו של העובד  הן כמפורט להלן:
6.1. בחודש ינואר 2002 התחלפה הבעלות על החברה, והחל מחודש ינואר 2002 נכנס לתפקידו מנכ"ל החברה חדש, מר הראל בר. עם כניסתו לתפקידו, פעל להעלאת שכרו של התובע, וכן לשיפור תנאי עבודתו (החלפת רכב חברה, הגדלת סכום הקופה הקטנה). זאת, מתוך מודעות לכך שהעובד הוא בעל תפקיד מרכזי בחברה.
6.2. תקופה קצרה לאחר מכן, החל העובד לפנות למנכ"ל החברה בבקשות לפרוש מעבודתו, בטענה שהוא "עייף" ו"שחוק", וניסיונות החברה להניא אותו מהחלטה זו עלו בתוהו.
6.3.  בחודש יולי 2002 או אוגוסט 2002 ביקש העובד להיפגש עם אמנון גיל. הפגישה התקיימה בצומת "קסטינה", ובה ביקש שמר גיל יפעל מול מנכ"ל החברה, על מנת שישולמו לו פיצויי פיטורים. בשיחה זו, הציע העובד כי כנגד תשלום פיצויי פיטורים יתחייב ל"תקופת צינון" בה לא יתחרה בחברה. לאחר פגישה זו, ביקש העובד ממר גיל לקים פגישה עם מר גיל ומר בר. בפגישה זו, שנערכה בנתניה, הודיע העובד באופן נחרץ על התפטרותו מהחברה.
6.4. לנוכח החלטתו של העובד, התנהל עמו מו"מ בעניין סיום עבודתו, והחברה נענתה לבקשתו לשלם לו פיצויי פיטורים, בכפוף לחתימתו על הסכם סודיות ואי תחרות. ביום 29.9.2002 נחתם הסכם הפרישה (נספח ג' לתצהיר הראל בר).
 
תצהיר הראל בר, סעיפים 7 – 16.  
תצהיר אמנון גיל, סעיפים 3 – 7.
 
7. גרסת העובד באשר לנסיבות סיום עבודתו היא כמפורט להלן: החברה היא אשר ביקשה להפסיק את העסקתו וביקשה לפטר אותו, אולם ביקשה להרוויח משני העולמות כאשר היא מחתימה אותו על הסכם פרישה אשר נוסח כולו על ידה. לגרסת העובד, הוא למעשה פוטר על ידי החברה והיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים.
  
תצהיר העובד , סעיפים 17 ו- 29.
 
8. על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות בפנינו, אנו קובעות כי העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר. מעבר להתרשמות ממהימנות העדויות מטעם החברה, נציין נימוקים אלה.
9. העדר גרסה מפורטת: מעבר להעלאת טענה סתמית כי "פוטר", העובד לא הביא גרסה כלשהי בנוגע לפיטוריו: מי פיטר אותו? מתי פוטר?  באלה נסיבות פוטר? עצם העובדה שהטענה בדבר פיטורים מועלית באופן סתמי, ללא כל פירוט, מעידה על כך שאין לתת אמון בגרסה זו. 
10.  המו"מ על הסכם הפרישה והסכם הפרישה: כפי שעולה מחומר הראיות, נוהל בין הצדדים מו"מ בנוגע להסכם פרישה, אשר עיקרו נסב על משך תקופת הצינון של התובע. כבר במכתבה של החברה מיום 5.8.2002 צוין כי התובע החליט לפרוש מעבודתו (נספח א' לתצהיר התובע). בהסכם הפרישה, בסעיף 5 נכתב במפורש כי לאור בקשתו של העובד הביעה החברה את הסכמתה לפרישתו לאור התחייבותו המפורשת והחד משמעית לבל יתחרה בעסקי החברה אם במישרין ואם בעקיפין ואם ע"י צד ג' למשך 6 חודש מיום פרישתו.
אנו דוחים את גרסת העובד, כי האמור במסמכים עליהם חתם אינו משקף את המציאות, וכי חתם על מסמכים אלה כי אם לא היה חותם לא היה מקבל את הפיצויים (עדות התובע, ע' 55, ש' 13; ע' 56, ש' 20). לעניין זה נציין:
10.1. על פי עדות העובד בשלבי החתימה על הסכם הפרישה כבר קיבל ייעוץ משפטי, ועורך הדין שלו ניסח את המכתב נספח ב' לתצהירו (עדות העובד, ע' 57; ע' 58, ש' 1 – 13). אין זה סביר בעיננו כי עורך הדין של העובד ניסח את המכתב נספח ב' לתצהיר העובד, אשר הטיל על העובד איסור אי תחרות למשך שנה. לאור זאת, אנו בספק אם אכן קיבל העובד ייעוץ משפטי בטרם חתם על הסכם הפרישה. אם, כגרסת העובד, הוא קיבל ייעוץ משפטי בטרם חתם על הסכם הפרישה, ברור שאין זה סביר שהיה חותם על מסמך שאינו משקף את המציאות.
10.2. גם אם העובד לא קיבל ייעוץ משפטי בטרם חתם על הסכם הפרישה, אנו בטוחות כי העובד, שהיה מנהל סניף מנוסה אשר ניהל  צוות עובדים, לא היה חותם על מסמך בו נאמר כי הוא התפטר מעבודתו, אם האמור במסמך לא היה משקף את המציאות. אנו בטוחות, שאם העובד היה אכן מפוטר מעבודתו, הוא היה עומד על זכותו לפיצויי פיטורים ללא סייג, ולא חותם על הסכם הפרישה. בהקשר זה נציין כי על פי העדויות העובד היה מאד דומיננטי כמנהל, והיה מנהל חזק (עדות אמנון גיל, ע' 24,  ש' 5 – 6; עדות חיים אוחיון,  ע'  46, ש' 3).
10.3.  אנו סבורות, כפי שהעיד מר הראל בר, כי הסכם הפרישה שיקף הסדר מוסכם אליו הגיעו הצדדים, כאשר מצד אחד קיבל העובד פיצויי פיטורים, על אף שהתפטר מעבודתו ולא היה זכאי לפיצויי פיטורים על פי החוק,  ומצד שני נטל על עצמו התחייבות לשמירת סודיות והגבלת עיסוק.  ההסכם נחתם לאחר מו"מ, כאשר תקופת הצינון צומצמה משנה אחת לחצי שנה בנוסח הסופי של הסכם הפרישה.
  
עדות הראל בר, ע' 8, ש' 4 – 14; ע' 15, ש' 9 – 16.
עדות העובד, ע' 58, ש' 19 – 20.
 
11. גם עדותו של מר אחיעם ליפשיץ, אשר העיד מטעם העובד, תומכת בגרסת החברה כי העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר. מר ליפשיץ העיד כי העובד "סיפר לו שהוא עזב" (ע' 52, ש' 24).  יש לציין, כי כאשר עומת העובד עם עדותו של מר ליפשיץ, תחילה הכחיש שסיפר לו שהוא עזב את העבודה (ע' 54, ש' 24), ולאחר מכן העיד כי "לא זכור לי" [מה סיפרתי לליפשיץ] (ע' 55, ש' 5). גם עדותו המתחמקת של העובד בעניין שיחותיו עם מר ליפשיץ גורעת מאמינות גרסתו כי פוטר.
12. העובד ניסה לטעון כי מר גיל, אשר שימש בתפקיד סמנכ"ל החברה, חשש למעמדו עקב היותו "מנהל סניף חזק" ולכן ביקש לפטרו מעבודתו. אנו סבורות כי אין ממש ב"תזה" זו, ולא הונחה כל תשתית ראייתית לגרסה זו. נראה לנו, כי אם אכן קיים קשר בין התפטרות העובד ותפקיד סמנכ"ל החברה, הקשר הוא שהעובד פרש מעבודתו בחברה כי שאף להתקדם לתפקיד סמנכ"ל, והבין כי לא יוכל להתקדם לתפקיד זה בחברה (עדות העובד, ע' 65, ש' 17 – 18). 
13. כללו של דבר: אנו קובעות, כי העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר. אנו קובעות כי לאחר שהעובד הודיע על התפטרותו, התנהל מו"מ בין העובד לבין החברה, כאשר תוצאת המו"מ היתה הסכם הפרישה, בו הוסכם על תשלום פיצויי פיטורים לעובד בכפוף להתחייבותו לשמירת סודיות ולאי תחרות למשך חצי שנה.

האם אין לתת תוקף להוראות הסכם הפרישה, בשל היותו מנוגד לתקנת הציבור ?
 
14. לטענת העובד, גם אם העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר, אין להסכם הפרישה תוקף, כי הוא נוגד את תקנת הציבור. העובד הסתמך על ההלכה שנפסקה בעניין סער (ע"א 6601/96 Aes Systems Inc ואח' נ' משה סער ואח', פ"ד נד(3) 850). לטענת העובד, מערכת היחסים בין הצדדים היתה לא שוויונית בעת חתימת הסכם הפרישה. עוד נטען, כי אם ההסכם בטל, לא קמה לחברה הזכות להשבת כספי פיצויי הפיטורים, כי בכתב התביעה טענו לאכיפת ההסכם ולא לביטולו.
15.  אנו דוחות את טענת העובד, מנימוקים שיפורטו להלן.
16.  עניינו של הליך זה אינו הגבלת חופש העיסוק, שכן החברה אינה עותרת למתן צו שימנע מהעובד לעבוד אצל חברה מתחרה. עניינו של הליך זה הוא תביעה כספית, שעילתה אכיפת הסכם פרישה שנעשה בין הצדדים, כאשר לטענת החברה העובד הפר את הסכם הפרישה. כאמור לעיל, קבענו כי העובד התפטר מעבודתו ולא פוטר, וכפועל יוצא מכך העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתו. בהסכם הפרישה, הסכימה החברה לשלם לעובד פיצויי פיטורים שלא היה זכאי להם על פי חוק, כנגד התחייבותו שלא להתחרות בעסקי החברה במשך תקופה בת חצי שנה. עוד הוסכם, כי אם העובד יפר את הסכם הפרישה, יהיה עליו להשיב את הסכומים ששולמו לו על פי הסכם הפרישה. לאור האמור,  פסק הדין בעניין סער עליו הסתמך העובד אינו רלבנטי, שכן לא מבוקש לאכוף על העובד הוראה בהסכם הקובעת הגבלת עיסוק.  אנו סבורות, כי מעביד רשאי להתנות את הסכמתו לתשלום פיצויי פיטורים מעבר למגיע על פי החוק בהתחייבות להגבלת עיסוק. במקרה כזה, הבחירה נתונה בידי העובד: רוצה – "מוותר" על פיצויי הפיטורים שאינם מגיעים לו על פי החוק, ואז חופש העיסוק שלו אינו מוגבל על פי הסכם (להבדיל מהמגבלות המוטלות עליו מכוח חובת תום הלב, חובת האמון וחובת שמירת סודיות). רוצה – מסכים לתנאי המעביד. העובד אינו יכול לאחוז את החבל בשתי קצותיו: מחד – לקבל את פיצויי הפיטורים ששולמו לו על בסיס התחייבות להגבלת עיסוק; מאידך – לאחר ששולמו לו פיצויי הפיטורים, לטעון כי התחייבותו מנוגדת לתקנת הציבור. נוסיף, כי מקובל עלינו שעל התנאים לתשלום פיצויי פיטורים להיות סבירים ומידתיים. אנו סבורות, כי הסכם הפרישה מקיים תנאי זה, שכן מדובר בתקופת הגבלה קצרה יחסית, בת חצי שנה בלבד, כאשר כנגדה שולמו עשר משכורות, בסכום גבוה, כ- 178,000 ₪.
17.  מעבר לאמור לעיל נוסיף, כי גם על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת תוקפה של תנייה בהסכם המגבילה את חופש העיסוק של העובד, הסכם הפרישה אינו מנוגד לתקנת הציבור. בפסק דין צ'ק פוינט (ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות בע"מ נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294) נמנו ארבע נסיבות, אשר בהתקיימן ישקול בית הדין לעבודה ליתן צו המגביל את חופש העיסוק של העובד, והן:
17.1. סוד מסחרי – יש להגביל את חופש העיסוק של העובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
17.2. הכשרה מיוחדת – במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת, כתמורה עבור ההשקעה המיוחדת של המעביד בהכשרתו.
17.3.  תמורה מיוחדת– אם העובד קיבל תמורה מיוחדת בתמורה להתחייבותו להגבלת עיסוקו.
17.4. חובת תום הלב וחובת האמון– יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. במקרים בהם העובד הפר את חובת תום הלב (כגון במקרה בו עוד במהלך תקופת עבודתו התקשר העובד עם אחרים על מנת להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו), יינתן לכך משקל בהכרעה אם ליתן צו להגבלת חופש העיסוק של העובד.
 
במקרה הנדון: כאמור לעיל, העובד קיבל תמורה מיוחדת בתמורה להתחייבותו להגבלת עיסוקו -  פיצויי פיטורים שלא הגיעו לו על פי החוק, בעד עשר שנות עבודה, בסך של כ- 178,000 ₪. כנגד תמורה מיוחדת זו, התחייב העובד להגבלת עיסוק לתקופה סבירה,  בת חצי שנה. מכאן, כי גם אם עניינו של הליך זה היה תוקפה של תנייה הקובעת הגבלת עיסוק של העובד, היה מקום לאכיפתה, ואין היא מנוגדת לתקנת הציבור.
 
18. זאת ועוד. ככל שהסכם הפרישה בטל, כטענת העובד, חל במקרה הנדון סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, המחיל את סעיף 21 לחוק החוזים. כאמור, לדעתנו, העובד אינו יכול לקבל את פיצויי הפיטורים ששולמו לו על יסוד התחייבותו להגבלת עיסוק, ובמקביל לטעון שאין תוקף להוראת הסכם הפרישה הקובעת הגבלת חופש העיסוק.  לפיכך, ככל שההסכם בטל כטענת העובד, כאשר העובד לא קיים את חלקו על פי ההסכם, עליו להשיב לחברה את פיצויי הפיטורים ששולמו לו.

האם העובד הפר את התחייבותו על פי הסכם הפרישה?
   
19. העובד סיים את עבודתו ביום 15.10.2002, כך שהתחייבותו שלא להתחרות בחברה חלה עד ליום 15.4.2003 (התקופה מיום 15.10.2002 עד יום 15.4.2003 תכונה להלן – תקופת הצינון).  אין מחלוקת, כי העובד החל לעבוד בחברת מאגמא, שהיא חברה מתחרה לחברה התובעת. כמו כן, אין מחלוקת כי עבודה בחברת מאגמא מהווה הפרה של התחייבות העובד לאי תחרות על פי הסכם הפרישה. המחלוקת בין הצדדים מצומצמת אפוא לשאלה אחת – באיזה מועד החל העובד לעבוד בחברת מאגמא. לטענת העובד, כיבד את התחייבותו שלא להתחרות בחברה במשך שישה חודשים, והחל לעבוד בחברת מאגמא בחודש מאי 2003  (עדות העובד, ע' 60, ש' 7). לטענת החברה, העובד הפר את החתחייבותו, והחל לעבוד בחברת מאגמא במהלך תקופת הצינון,  ובתקופה זו אף פעל להעברת עבודות של לקוחות החברה לחברת מאגמא.
20.  על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות בפנינו, אנו קובעים כי החברה הוכיחה את טענתה כי העובד החל לעבוד בחברת מאגמא במהלך תקופת הצינון. להלן, נפרט את הראיות והעדויות עליהן אנו מבססות קביעה זו.
21.  עדות שחר שוקר על פגישה עם אנשי מאגמא בבילו סנטר:
21.1. על פי תצהירו של מר שוקר, בחודש 12/02, עת עבד בטכניון, פנה אליו בנו של העובד,  ושאל אותו אם הוא מעוניין לפתוח יחד עם העובד מעבדה מאושרת. העובד יצר עם מר שוקר קשר טלפוני, ונקבעה פגישה בביתו של העובד בבאר שבע בסוף חודש 12/02 או תחילת ינואר 2003. בפתח הפגישה הודיע לו העובד כי הוא עובד בחברת מאגמא וכי מטרת הפגישה היא להציע למר שוקר עבודה בחברת מאגמא. בהמשך לכך, נקבעה פגישה בינו לבין העובד, מנהל התפעול של מאגמא מר גיא הררי ובעלי מאגמא מר אמינפור. הפגישה התקיימה בקפולסקי בילו סנטר ברחובות, ונערכה בחודש ינואר 2003 (בתצהיר נכתב ינואר 2002, אולם פרט זה בתצהיר תוקן בהחלטה מיום 7.11.2005). בפגישה זו, הוצג העובד כסמנכ"ל ומנהל שיווק של חברת מאגמא. עוד הצהיר מר שוקר כי בסיום הפגישה, עת הסיע אותו העובד, הבהיר לו העובד כי הוא בעמדה בכירה בחברת מאגמא וכי הוא ינסה לטפל בבקשתו של מר שוקר לתפקיד ניהולי ובבקשותיו בנוגע לשכרו. 
21.2. העובד הדגיש בתצהירו כי מר שוקר עובד כיום בחברה, ולכן תצהירו ניתן מתוך חשש למקום עבודתו. העובד לא הכחיש את קיומה של הפגישה עם מר שוקר ועם אנשי מאגמא. לטענתו,  במהלך תקופת הצינון, בה חיפש עבודה חלופית, גם מר שוקר חיפש עבודה בשל סגירת המעבדה בטכניון, בה עבד מר שוקר קודם לעבודתו בחברה.  לטענת העובד, מר שוקר הגיע לביתו וביקש לחפש עבודה, ובאותה פגישה סיפר לו העובד כי הוא עצמו מחפש עבודה בתפקיד סמנכ"ל. מתוך טוב לב ורצון לעזור למר שוקר, הציע לו להצטרף אליו לפגישה שיש לו בחברת מאגמא.
21.3. אנו מעדיפות את גרסתו של מר שחר שוקר, וקובעות כי בפגישה בחודש ינואר 2003 העובד היה כבר בתפקיד בכיר בחברת מאגמא, ונכח בפגישה בתור עובד בכיר של חברת מאגמא, ולא כמי שחיפש עבודה בחברת מאגמא, כנטען על ידו. מעבר להתרשמות מאמינות עדותו של מר שוקר, נוסיף:
21.3.1. גרסתו של העובד היא בלתי סבירה לחלוטין. אין זה סביר בעיננו כי מועמד לעבודה, המגיע לפגישה ראשונה אצל מעביד פוטנציאלי, יציע למועמד אחר להצטרף אליו לפגישה, וזאת אפילו ללא תיאום מוקדם.
21.3.2. בעוד שבתצהירו טען העובד כי מר שוקר הגיע לביתו וביקש לחפש עבודה (סעיף 57 לתצהיר העובד) ואז הציע לו להצטרף אליו לפגישה עם אנשי מאגמא,  בעדותו בחקירה נגדית טען כי בשיחת טלפון הציע למר שוקר להצטרף אליו לפגישה עם אנשי מאגמא (עדות העובד, ע 61, ש' 3 – 4)
21.3.3.  כאשר עומת העובד עם גרסתו של מר שוקר כי הוא  הוצג כסמנכ"ל (סעיף 8 לתצהיר מר שוקר; עדות מר שוקר, ע' 41, ש' 19 – 20), השיב: מי הציג? אני הצגתי. הם יכולים להציג אותי גם כסגן אלוהים. אני לא אחראי למה שהם אמרו. אני ישבתי בשולחן נפרד עם אמינפור. אני לא יודע מה אמר גיא הררי, יכלו להציג אותי ככל דבר.
 
עדות העובד, ע' 62, ש' 19 – 21.
 
אנו סבורות, כי תשובה "מתחכמת" זו מעידה על כך כי אין לעובד גרסה ממשית כנגד עדות זו של מר שוקר.
 
22. עדויות אמנון גיל, שחר שוקר וחיים אוחיון על פעילות מתחרה לחברה: על פי עדותם של שלושה עדים אלה, במהלך תקופת הצינון, נפגשו עם קבלנים שהיו לקוחות החברה, בעניין ביצוע עבודות בפרוייקטים שונים, ובתשובה נאמר להם כי העבודה נמסרה למר מיכאלי (העובד) בחברת מאגמא, וכי מר מיכאלי הודיע כי הוא נמצא בשלבים מתקדמים של הקמת סניף מאגמא בבאר שבע.
 
תצהיר מר חיים אוחיון, סעיפים 2 – 10;
תצהיר מר אמנון גיל, סעיפים 8 – 14.
תצהיר מר שוקר, סעיף 12.
  
עדויות אלה אמינות עלינו, וגם בהן יש משום ראיה כי התובע הפר את התחייבותו, עת עבד בתקופת הצינון בחברת מאגמא והתחרה בחברה, בניגוד להתחייבותו על פי הסכם הפרישה.
 
23. עוד יש להדגיש, כי העובד לא הביא ראיות כלשהן לסתור את טענות החברה. בא כוח העובד הדגיש בסיכומיו כי נטל השכנוע  מוטל על החברה, ולטענתו החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי העובד הפר את הסכם הפרישה. לפיכך, טען ב"כ העובד, אין משמעות לעובדה שהעובד לא הביא ראיות לסתור את טענות החברה. אין בידינו לקבל טענה זו של העובד. כידוע, הפסיקה מבחינה בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". בהתאם לפסיקה, לגבי נטל הבאת הראיות  נוצר, בנסיבות מסויימות, מצב בו מי שנטל השכנוע מוטל עליו (להלן - "המוציא מחברו") הגיש ראיות המספיקות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות משכמו אל שכם הצד שכנגד, ואז על הצד שכנגד להביא ראיות להפרכת ראיותיו של "המוציא מחברו". דב"ע לו/ 1 – 3 יגאל הלמן נ' יוסף וישנגרד, עבודה ארצי ט (2) 131.
24. אנו סבורות, כי במקרה הנדון, הראיות שהובאו על ידי החברה הן ודאי ראיות המספיקות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל העובד. העובדה שהעובד לא הביא ולו ראיה אחת להפרכת גרסת החברה, מעידה לדעתנו כי אין בידיו ראיות להפרכת גרסת החברה. בהקשר זה נציין כי:
24.1. העובד לא הגיש מסמכים כלשהם בקשר לעבודתו בחברת מאגמא (תלוש שכר, טופס 106) מהם ניתן ללמוד על מועד תחילת עבודתו בחברת מאגמא.
24.2. העובד לא זימן לעדות איש מחברת מאגמא, בה הוא עובד כיום, להוכחת גרסתו בדבר מועד תחילת עבודתו. העובד גם לא זימן לעדות את לקוחות החברה, לגביהם נטען כי העבירו עבודות לחברת מאגמא עקב פעילותו של העובד בתקופת הצינון.
25. לסיום עניין זה נדגיש כי לא נעלם מעיננו כי העובד הגיש תעודת ציבור, בה אושר כי הוא התייצב בלשכת שירות התעסוקה כדורש עבודה בתקופה מיום 15.10.02 עד ליום 30.4.2003. אישור זה מוכיח כי העובד התייצב בלשכת העבודה, ואין בו כדי להוות ראיה לכל מעשיו של העובד בתקופת הצינון. בהתחשב במכלול הראיות והעדויות והנימוקים כמפורט לעיל, ראיה זו אינה שוללת את המסקנה אליה הגענו, לפיה כבר בחודש ינואר 2003, דהיינו במהלך תקופת הצינון, עבד העובד בחברת מאגמא.
26. כללו של דבר: על יסוד התרשמותנו מהעדויות בפנינו, אנו קובעים כי הוכח שהעובד הפר את הסכם הפרישה בינו לבין החברה, ועבד במהלך תקופת הצינון בחברת מאגמא,  שהיא חברה מתחרה לחברה התובעת. כפועל יוצא מכך, על העובד להשיב לחברה את סכום פיצויי הפיטורים ששולמו לו.
   
סיכום
    
27.  על יסוד הראיות, העדויות וטענות הצדדים בפנינו אנו קובעות כמפורט להלן:
27.1.  העובד התפטר  מעבודתו ולא פוטר. לפיכך, העובד לא היה זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום קשר העבודה.
27.2. בין העובד לבין החברה נחתם הסכם פרישה. בין היתר, נקבע בהסכם הפרישה  כי החברה תשלם לעובד פיצויי פיטורים, כנגד התחייבותו שלא להתחרות בחברה במשך תקופה בת חצי שנה. עוד נקבע בהסכם כי במקרה של הפרת ההתחייבות, יהיה על העובד להשיב לחברה את הכספים ששולמו לו על פי הוראות הסכם הפרישה.
27.3. כל הוראות הסכם הפרישה תקפות, ואינן מנוגדות לתקנת הציבור.
27.4. העובד הפר את הסכם הפרישה, ובמהלך תקופת הצינון עבד בחברת מאגמא, שהיא חברה מתחרה לחברה.
27.5. בהתאם להוראות הסכם הפרישה, משהפר העובד את התחייבותו שלא להתחרות בחברה, עליו להשיב לחברה את סכום פיצויי הפיטורים ששולם לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום ועד למועד השבתם בפועל.
28.  אשר על כן, אנו מחייבות את העובד, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין:
28.1.  לשלם לחברה סך של 178,027 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.10.2002 ועד למועד ההשבה בפועל.
28.2. לשלם לחברה הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לעובד פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
 
ניתן היום, 14.3.2006,  בהעדר הצדדים.
 
נ.צ. (מעבידים)
גב' דורית שחר
 
לאה גליקסמן, שופטת
אב"ד
 
נ.צ. (עובדים)
גב' שרה שילון


אי תחרות - שמירת סודיות - הגבלת חופש העיסוק - תקופת צינון - האם זה חוקי להגביל את חופש העיסוק של העובד ? מהו שיעור המס החל על תשלומים לפי הסכם בין עובד למעביד להתחייבות לאי תחרות ?
 
חובת אמון וחובת תום לב החלות על עובד - שמירת סודיות ואי תחרות במהלך ולאחר סיום יחסי עובד מעביד - איזון בין חופש העיסוק של העובד לבין הגנה על אינטרסים לגיטימיים של המעסיק
 
 
אי תחרות - חוקים, פסקי דין והיבטי מס
 
עוד פסקי דין לדוגמא:
 
 
 
  דף קודם  
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
פיצויי פיטורין
מצגות
מאמרים
פיטורין והתפטרות
קיבוע זכויות
טופס 161
כתבות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

קו הפרדה אדום
תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook
© כל הזכויות שמורות ל בי. פור תכנון פרישה בע"מ.