דף הבית שירות מלא – בלי לצאת מהבית !
יצירת קשר
לתאום פגישה
1599-500-570
בי. פור תכנון פרישה בע''מ פרישה
סימולטור פרישה
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
סימולטור מס
מחשבונים
טפסים
סרטונים
קיבוע זכויות
פיצויי פיטורים
כתבות
מאמרים
טופס 161
עדכונים שוטפים
מצגות
פיטורים והתפטרות

הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון - עש"א 23659-05-12

קו הפרדה אדום

לעניין סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים

עש"א 23659-05-12 ניתן ביום 12 בספטמבר 2013

הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל באמצעות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון

בפני כב' השופט בן-ציון גרינברגר

המערערת הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. אריאלי ו/או א. ברזל

נגד

המשיבה מדינת ישראל משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחסכון באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

1. לפניי ערעור לפי סעיף 102 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפיקוח"), על החלטת המפקח על הביטוח מיום 28.3.12, בה חויבה המערערת לשלם לגב' טובה אפק את פיצויי הפיטורין שנזקפו לזכותה, למרות שהמערערת כבר העבירה את פיצויי הפיטורין למעסיקתה של גב' אפק, חברת "חיי שרה בע"מ", אשר לאחר מכן הגיעה לפשיטת רגל.

העובדות הצריכות לעניין

2. גב' טובה אפק הייתה מבוטחת במערערת בפוליסה לביטוח מנהלים, כאשר בעלת הפוליסה, חברת "חיי שרה בע"מ", המנהלת בית אבות, הייתה מעסיקתה של המבוטחת בכל תקופת הפוליסה (להלן גם: "המעסיקה" או "החברה"). גב' אפק כיהנה כמנהלת בחברה, והייתה בעלת מניות, יחד עם בעלה, בשיעור של 42% מהון מניות החברה.

3. ביום 30.6.02 פוטרה גב' אפק מעבודתה כמנהלת בחברה, ועם פיטוריה הגישה למעסיקה דרישה לתשלום פיצויי הפיטורין. לאחר שדרישה זו לא נענתה, הגישה גב' אפק תביעה נגד המעסיקה בבית הדין לעבודה בחודש נובמבר 2002 (תיק עב 8671/02), והמעסיקה הגישה תביעה שכנגד בגין הפרת אמונים מצד גב' אפק. אציין כי על פי הנטען בהודעת הערעור, גב' אפק פוטרה לאחר שהתברר כי היא העניקה לעצמה הטבות שכר חריגות, מבלי לקבל עליהן את אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית.

4. ביום 17.12.02, פנתה למערערת חברת "בית אבות חיי שרה בע"מ" (ודוק: אין המדובר בחברה בעלת הפוליסה, חברת "חיי שרה בע"מ", אלא בחברה משפחתית נוספת הקשורה אליה), וביקשה שכספי הפיצויים שנזקפו אצלה בגין עבודתה של גב' אפק יוחזרו למעסיקה, היות והיא אינה זכאית לפיצויי הפיטורים; ולבקשה צירפה החברה טופס הצהרה וסעיף שיפוי, לפיו במקרה של דרישת כספי הפיצויים מהעובדת או מרשות כלשהי, תהיה החברה אחראית לתשלום מבחינה משפטית וכספית. עשרה ימים לאחר מכן העבירה המערערת את כספי הפיצויים למעסיקה, חברת "חיי שרה בע"מ".

5. ביום 13.2.08 ניתן פסק דינו של בית הדין לעבודה, בו נדחתה טענת המעסיקה בדבר הפרת אמונים של גב' אפק, תוך שביה"ד קיבל את גרסת גב' אפק, לפיה כל ההטבות ששולמו לה במסגרת עבודתה, שולמו לה בהסכמת כל בעלי המניות והדירקטורים. לפיכך נקבע, כי גב' אפק זכאית לפיצויי פיטורים וכי על המעסיקה לשלמם.

6. בעקבות פסק הדין פנתה גב' אפק למערערת בבקשה לפדות את הפוליסה, או אז השיבה לה המערערת כי הכספים הוחזרו זה מכבר למעסיקה, וכי עליה לפנות אל המעסיקה על מנת לקבלם.

7. עם קבלת תשובה זו הגישה גב' אפק למשיבה תלונה נגד המערערת, בגין כך שזו העבירה את הכספים למעסיקה למרות שלבקשת העברת הכספים לא צורפו המסמכים המתחייבים עפ"י החוק. כן קבלה על כך שהמערערת לא הודיעה לה על העברת הכספים למעסיקה.

החלטת המשיבה 

8. לאחר שהמשיבה העבירה טיוטת החלטה למערערת וערכה שימוע, החליט המפקח על הביטוח ביום 28.3.12 כי על המערערת לשלם לגב' אפק את כספי הפיצויים שנצברו לטובתה בפוליסה, למרות שכבר העבירה את מלוא הכספים למעסיקה.

בגין החלטה זו מוגש הערעור שלפניי (להלן: "החלטת המשיבה").

9. להחלטה מספר נימוקים, כמפורט להלן:

עפ"י סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הכספים שהופרשו לפיצויי פיטורין אינם ניתנים להעברה, אלא במקרה בו העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. המערערת שחררה את הכספים לידי המעסיקה בהסתמכות על כתב השיפוי בלבד, ולא הוצגו אסמכתאות מהן ניתן ללמוד שהיא נקטה בפעולות נוספות על מנת לוודא כי אכן מדובר בנסיבות שאינן מזכות את גב' אפק בפיצויי פיטורים, ואף לא יידעה את גב' אפק באשר לפנייתה של "בית אבות חיי שרה בע"מ" לקבלת הפיצויים. המערערת לא הייתה אמורה להסתמך על כתב השיפוי בלבד, ומשעה שעשתה כן, נטלה על עצמה את הסיכון שיתברר במועד מאוחר יותר כי מדובר בנסיבות שאינן מאפשרות את העברת פיצויי הפיטורים למעסיקה.

עוד נאמר בהחלטה, ששחרור הכספים על סמך הצהרת המעסיק בלבד מהווה הפרת חובת תום הלב, וחובות הזהירות והנאמנות.

כאמור בהחלטה, המסקנות האמורות עולות בקנה אחד עם ההנחיות שבסעיף 2 לחוזר גמל 2003/5, המחייבות את הקופה להודיע לעמית המבוטח על כוונתה להחזיר כספים למעביד, בתוך 60 יום בטרם תבוצע ההעברה. אומנם, הנחיות אלו נכנסו לתוקף לאחר המועד בו המערערת שחררה את הכספים, אך בהחלטה נטען כי גם באותו מועד הייתה מוטלת חובה על המערערת לנקוט במשנה זהירות בעת החזרת כספי פיצויים למעסיק.

10. עוד צוין בהחלטה כי נטל ההוכחה שהמבוטחת ידעה על שחרור הכספים בעת שאלו שולמו למעסיק מוטל על המערערת, כמו גם הנטל להראות שהיא אכן פוטרה בנסיבות שאינו מזכות אותה בפיצויים, והיא לא הרימה את הנטל.

11. המשיבה אף הפנתה לסעיף 15ג' לנספח 677 להסכם הפוליסה, בו נקבע כי המערערת תעביר את בעלות הפוליסה למבוטח לבקשתו, רק לאחר שתקבל הוראה בכתב מבעל הפוליסה. מסעיף זה למדה המשיבה, כי אם במקרה זה נדרשת הסכמת המעסיקה בכתב, הרי שגם במקרה ההפוך בו שחרור הכספים מתבקש ע"י המעסיקה, נדרשת המערערת לקיים בדיקות ובירורים מספקים בטרם תיענה לבקשתו.

12. ההחלטה מתייחסת אף לכך כי החברה המעסיקה, המופיעה כבעלת הפוליסה, היא "חיי שרה בע"מ", ושם זה אינו זהה לשם החברה החתומה על טופס הבקשה לשחרור הכספים ועל כתב השיפוי – "בית אבות חיי שרה בע"מ". מאחר שאין מדובר באותה אישיות משפטית, יש בכך כדי להצביע על התנהלות לקויה של המערערת בנוגע לשחרור הכספים.

13. עוד צוין בהחלטה כי טענת המערערת שרק בשנת 2008 נודע לה על התביעה שניהלה הפונה כנגד המעסיקה, אינה מתקבלת. זאת, לאור העולה מתיק בית הדין לעבודה, כי ניתן צו עיקול זמני על כספי הפיצויים בשנת 2003, והמערערת אף הגישה בקשה לבית הדין להסיר את העיקול שהוטל.

טענות המערערת 

14. המערערת טוענת כי המשיבה הייתה מנועה מלברר את התלונה, כיוון שאין לה סמכות להכריע בזכאותה של גב' אפק לפיצויי פיטורין, הואיל ולפי סעיף 60(ב) לחוק הפיקוח, סמכותה של המשיבה לדון בתלונה חלה רק כל עוד לא החל בה דיון משפטי; ובמקרה דנן, דנה המשיבה בתלונה למרות שגב' אפק תבעה את המעסיקה בבית הדין לעבודה. יתירה מזאת, לטענתה הסמכות הייחודית בכל מחלוקת בין עמית לבין קופת גמל נתונה לבית הדין לעבודה, לפי סעיף 24(א)3 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

15. לטענת המערערת, חלו פגמים גם בניהול התקין של ההליך, מאחר שלא נרשם פרוטוקול פורמאלי בשימוע שנערך למערערת, והרישומים שנערכו במהלכו לא הועברו לידי המערערת.

16. המערערת מוסיפה וטוענת כי המשיבה הייתה צריכה לדחות את התלונה מפאת התיישנות, מאחר שבענייננו חל סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, בו נקבעה תקופת התיישנות של שלוש שנים בלבד להגשת תביעה לתגמולי ביטוח, כאשר חלפו מעל שבע שנים מאז שפוטרה המתלוננת ועד שהגישה את תלונתה.

17. לגופו של עניין, המערערת טוענת כי עפ"י נספח 677 להסכם הפוליסה, המערערת הייתה רשאית להעביר את הכספים למעביד, וכן לא נדרשה להודיע לגב' אפק על כך שהעבירה את הכספים למעסיקה, מאחר שחוזר גמל 2003/5, בו נקבעה חובת ההודעה לעובד בנסיבות האמורות, נכנס לתוקף רק לאחר מכן.

18. המערערת טוענת כי פרשנות המשיבה לסעיף 15ג' לנספח 677 להסכם הפוליסה (סעיף 11 לעיל) מרחיקת לכת ושגויה.

19. המערערת טוענת כי המשיבה טעתה בכך שלשם החלטתה הסתמכה אך ורק על התלונה ועל פסק הדין של בית הדין לעבודה בתביעה בין גב' אפק למעסיקה, בעוד שהמערערת לא הייתה צד להליך בביה"ד לעבודה. לפיכך, לכל הפחות היה מוטל על המשיבה לשמוע עדים לשם בירור השאלות הרלוונטיות: האם גב' אפק ידעה שהמערערת העבירה את הכספים למעסיקה, והאם גב' אפק קיבלה את כספי הפיצויים מהמעסיקה בדרך אחרת. מצד שני, ולמרות האמור, טוענת המערערת באופן תמוה כי היא סבורה שלמשיבה אין סמכות לשמוע עדויות.

20. כן נטען, כי הואיל וגב' אפק לא צירפה את המערערת להליך בביה"ד לעבודה, הרי שבכך ויתרה על זכויותיה כנגד המערערת. יתירה מזאת, אי צירוף המערערת הסב למתלוננת נזק, כיוון שלא יכלה להגן על כספה אשר היה מוחזק אצל המעסיקה.

21. לטענת המערערת, המעסיקה היא חברה משפחתית, כשלצדה חברות משפחתיות נוספות בהן ערבוב נכסים. גב' אפק הייתה מנהלת ובעלת מניות בה. לטענת המערערת, לא ידוע מה קיבלה גב' אפק מהמעסיקה תמורת מניותיה, וכן, האם המעסיקה שילמה לה את הפיצויים בדרך אחרת, כך שהמערערת ודאי שאינה נדרשת לשלם פעמיים.

טענות המשיבה 

22. המשיבה חוזרת על נימוקי החלטתה כפי שהועלו לעיל, ומוסיפה בעיקרי הטיעון כדלקמן:

23. המפקח על הביטוח פעל עפ"י סמכותו, והליך בירור התלונה נעשה לפי דין, וללא פגם. לשיטתה, החלטת המשיבה הינה מתחייבת, והיא עומדת במתחם הסבירות לאור האופן בו נהגה חברת הביטוח בנסיבות העניין.

24. לדברי המשיבה, חוק הפיקוח נועד להגן על טובת המבוטחים והמוטבים. במסגרת חוק זה, ניתנו למפקח על הביטוח סמכויות רחבות לבירור תלונות, והוא רשאי להורות למי שהתלונה הוגשה כנגדו לתקן את הליקוי. לטענתה, סמכותו של בית המשפט להתערב בשיקול דעתו של המפקח היא מצומצמת.

25. באשר לטענת המערערת כי לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לדון בעניינים שבין עמית לקופת גמל עפ"י סעיף 24(3) לחוק בית הדין לעבודה, עונה המשיבה כי אין בהוראה זו בכדי להצר את סמכות המפקח לברר תלונות מן הציבור העוסקות במישור היחסים החוזיים שבין המבטח למבוטח. לטענתה, קבלת טענת המערערת, תרוקן מתוכן את סעיפים 60-62 לחוק הפיקוח, המגדירים את סמכות המפקח לדון בתלונות.

26. המשיבה טוענת כי באופן כללי אם תלונה נמצאת מוצדקת, אזי מועברת טיוטת החלטה לגוף המפוקח, ובעקבותיה נערך לו שימוע – כפי שנעשה בענייננו. המשיבה מציינת כי המפקח אכן לא העביר את פרוטוקול השימוע לידי המערערת, אלא שאין זה מחובתו לעשות כן, לאור העובדה שאין הוא כפוף לדיני הראיות. יתירה מזאת, בהחלטה נשוא הערעור פורטו טיעוני המערערת שהועלו בשימוע ואת תגובת המפקח, כך שהמפקח קיים את חובת השקיפות מול המערערת. משכך, לטענת המשיבה לא נפל כל פגם בהליך בירור התלונה.

27. לגוף העניין, המשיבה חוזרת ומצביעה על כך שסעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים מלמד כי כספים שהופקדו לקופת גמל לקצבה, כבמקרה דנן, אינם ניתנים להחזרה או להעברה אלא בהתקיים התנאי לפיו "העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים". מאחר שבענייננו, נקבע בפסק דין חלוט של בית הדין לעבודה כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורין, הרי שהמערערת לא הייתה רשאית להעביר את הכספים למעסיקה.

28. באשר לטענת המערערת בדבר הצורך בשמיעת עדויות, טוענת המשיבה כי התלונה התקבלה על בסיס מלוא המידע הקיים בתיק, מבלי שנותרו שאלות עובדתיות שנשארו פתוחות ואשר הצריכו בירור נוסף.

29. באשר לטענת ההתיישנות, טוענת המשיבה כי תקופת ההתיישנות של שלוש שנים שנקבעה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, חלה רק לגבי רכיב ה"ריסק" בפוליסה ולא לגבי רכיב פיצויי הפיטורין שבו אנו עוסקים, שלגביו אין הוראה מיוחדת בעניין ההתיישנות, ולפיכך לכל היותר חל עליו חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לפיו תחול תקופת ההתיישנות האזרחית הרגילה של שבע שנים; ואי לכך, אין טענת התיישנות בענייננו, מאחר שבעת הגשת התלונה טרם חלפו שבע שנים ממועד הפיטורים.

מעבר לכך, טוענת המשיבה כי לסברתה כלל אין להחיל על הליכי המפקח את מגבלות חוק ההתיישנות, שכן בהתאם להוראות סעיף 60(ב) לחוק הפיקוח וסעיף 39(ג) לחוק קופות גמל, אין הוא כפוף להוראות שבסדרי דין ודיני ראיות; ואף ללא הוראות אלו, סבורה המשיבה כי תקופת ההתיישנות תחול, אם בכלל, רק ממועד מתן פסק הדין, קרי בשנת 2008, כך שבעיית התיישנות כלל אינה מתעוררת בענייננו.

דיון והכרעה

30. חוק הפיקוח עוסק ביחסי מבטח-מבוטח, ותכליתו להגן על המבוטח מפני כוחו של המבטח ולאזן את אי-השוויון ביניהם, כחוק צרכני מובהק (ראה: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837). סעיפים 60 - 62 לחוק הפיקוח עוסקים בסמכות המפקח והם הרלוונטיים לענייננו:

60. (א) המפקח יברר תלונות הציבור שראה בהן ממש בדבר פעולה של מבטח או של סוכן ביטוח בעניני ביטוח; לענין תלונות בשל הפליה מחמת מוגבלות לפי פרק ה'1 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, יחולו גם הוראות סימן ח' לפרק האמור ובענינים אחרים הקשורים בלקוחותיהם.

(ב) המפקח לא יברר תלונה בענין שהחל בו דיון לפני בית משפט או בורר, או שבית משפט או בורר הכריע בו, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, אולם רשאי הוא לברר תלונה בענין שבו הוגשה תובענה לפני בית משפט או בורר אך טרם החל הדיון בה.

61. (א) בירור תלונה יהיה בדרך שתיראה למפקח, והוא לא יהיה קשור להוראות שבסדרי הדין או בדיני ראיות.

(ב) המפקח יביא את התלונה לידיעת מי שהתלונה עליו ויתן לו הזדמנות נאותה להשיב עליה.

62. (א) מצא המפקח שהתלונה היתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן ולמי שהתלונה עליו; המפקח רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להורות למי שהתלונה עליו לתקן ליקוי שהעלה הבירור, בין למקרה שעליו התלונה ובין בדרך כלל, בדרך ובמועד שהורה.

31. לסמכויות המפקח שבסעיפים 60 - 62 לחוק הביטוח ניתנה פרשנות רחבה, המעניקה למפקח סמכות כללית לקבוע את הדרוש לשם הגנה על מבוטחים, וכן, סמכות רחבה להכריע בתלונות ספציפיות (ראו למשל: בג"צ 7721/96 איגוד שמאי ביטוח בישראל נ' המפקחת על הביטוח, פ"ד נה(3) 625).

32. בערעורים המוגשים על החלטות המפקח, כבכל ערעור המוגש על החלטת רשות מנהלית, יהיה מקום להתערבות שיפוטית רק כאשר הרשות המנהלית חרגה ממתחם שיקול הדעת. ראו, לדוגמא, בג"צ 7611/01 מכבי מגן אגודה שיתופית לביטוח הדדי נגד מחלות בע"מ נ' שר האוצר (20.8.06), שם נקבע (בסעיף 21) כדלהלן:

"בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת המפקח בשיקול דעתו שלו אלא בוחן הוא את הטענות שלפניו באספקלריה של ביקורת שיפוטית בלבד... יש לזכור כי לרשות המינהלית נתון מתחם של שיקול דעת ורק חריגה ממתחם זה תצדיק התערבות שיפוטית... בית המשפט ייטה שלא להתערב בשיקול דעתו המקצועי של המפקח כאשר הכרעתו התקבלה על יסוד בחינת הענין שלפניו באופן מקצועי והתבססה מחד-גיסא על ניתוח הנתונים שעמדו לפניו ועל הסקת המסקנות מנתונים אלה ומאידך-גיסא על המדיניות הכללית הנוהגת בתחום המסור לסמכותו."

הואיל והחלטות הרשות המנהלית נהנות, ככלל, מחזקת החוקיות ומחזקת התקינות המנהלית, הרי שעל מבקש ביטול החלטת הרשות מוטל הנטל להראות כי נפל פגם בהחלטה, המצדיק את ביטולה (ראו שם, סעיף 22).

33. לאחר שעיינתי בתיק ושמעתי את טענות הצדדים, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטת המשיבה, כפי שאפרט להלן.

34. ראשית, דוחה אני את טענת המערערת כי לאור העובדה שהתקיים הליך בבית הדין לעבודה, מתחייבת המסקנה כי המשיבה דנה בתלונה בחוסר סמכות. כפי שנקבע בסעיף 60(ב) לחוק הפיקוח, המפקח יהיה מנוע מלדון בתלונה כאשר נפתח הליך משפטי, רק כשהתלונה מתייחסת לאותו עניין שנדון בהליך המשפטי ("המפקח לא יברר תלונה בענין שהחל בו דיון לפני בית משפט או בורר..."). בענייננו, התלונה עסקה בשאלה האם המערערת העבירה כדין את כספי הפיצויים למעסיקה. שאלה זו לא נדונה בהליך המשפטי בין גב' אפק למעסיקה, אלא שם נדונה זכאותה לקבלת פיצויי פיטורין, יחד עם עניינים נוספים. אם בכלל היה מקום לטעון כי ההליך בבית הדין לעבודה משליך על תוכן התלונה, הרי שיש בכך רק לחזק את המסקנה כי המפקח היה מוסמך לדון בתלונה: שכן, לפי טענת המתלוננת, אסור היה לה למערערת להעביר את כספי הפיצויים לידי המעסיקה אלא אם כן ניתן לקבוע כבר בעת ההעברה כי העובדת אינה זכאית לפיצויים האמורים; ואם עצם שאלת הזכאות טרם הוכרעה, הרי שאסור היה לה לחברת הביטוח להעביר את הכספים לידי המעסיקה. אי לכך, התלונה מתייחסת במהותה לעצם העובדה שהמערערת לא המתינה להכרעת בית הדין, ופעלה על דעת עצמה ללא כל בסיס שבדין; וזו הסוגיה הנדונה על ידי המפקח, ולא עצם השאלה האם המתלוננת אכן זכאית לפיצויים מאת מעסיקה. העובדה שהתקיים הליך משפטי בין גב' אפק למעסיקה אינה גורעת, אפוא, מסמכותו של המפקח לדון בתלונה שהוגשה נגד חברת הביטוח.

35. יתירה מזאת, הואיל וההליך בבית הדין עסק בטענת המעסיקה כי גב' אפק הפרה אמונים במסגרת עבודתה וכי משכך, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורין, הרי שבשאלה זו אין למערערת כל עניין, ורק תוצאת ההכרעה היא אשר הייתה קובעת למי יש להעביר את כספי הפיצויים. אי לכך, לא היה מקום לכך שהמערערת תצטרף כצד להליך, ועל כן טענת המערערת בעניין זה נדחית.

36. כן אני דוחה את הטענה שלבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתביעות בין עמית לבין קופת גמל לפי 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 ("קופת גמל" כמשמעותה בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, הכוללת חברת ביטוח), וכי על כן לא הייתה המשיבה מוסמכת לדון בתלונה. משמעות טענה זו היא שהמפקח אינו מוסמך לדון בתלונות עמיתים נגד חברות ביטוח, דבר שאינו מתקבל על הדעת. טענה זו אף עומדת בסתירה לסמכויות הפיקוח הקבועות בסעיפים 60 - 62 לחוק הפיקוח, ולמעשה מרוקנת מתוכן את סמכות המפקח. הסמכות הייחודית הניתנת לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(3) לחוק הנ"ל, מתייחסת ל"תובענות" נגד קופות הגמל, ומשמעה כי ניתנת לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות אלו ביחס לבתי המשפט האחרים, אך אין בכך כדי למנוע מהמפקח על הביטוח מלדון ולהכריע בתלונה (להבדיל מתובענה) הנוגעת ליחסים החוזיים שבין עמית לבין חברת ביטוח (בכפוף להוראות חוק הפיקוח).

37. על בסיס האמור, מתבקשת המסקנה שהתלונה שהגישה גב' אפק כנגד פעולת המערערת בהעברת כספי פיצויי הפיטורין ללא ידיעתה לידי המעסיקה, חוסה תחת סמכויות המפקח מכוח סעיף 60(א) לחוק הביטוח.

38. באשר לשאלה המרכזית שבערעור, האם החלטת המשיבה לקתה בחוסר סבירות או בפגם המצדיק את ביטולה, נחה דעתי כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית.

39. המערערת לא הוכיחה כי נפל פגם כלשהו בהליך שהתנהל בפני המפקח ובהחלטה שהתקבלה על ידו.

נספח 5 לתיק מוצגי המשיבה מגלה כי אכן נערך פרוטוקול לשימוע. אמנם, מן הראוי היה כי המשיבה תעביר את פרוטוקול השימוע למערערת; ברם, בנסיבות העניין, העובדה שלא עשתה כן אינה כשלעצמה פגם כה מהותי שיצדיק את ביטול החלטתו. שהרי, נציגי המערערת נכחו בשימוע, ובסופו נקבע כי תישלח החלטה בכתב, ולא הוגשה כל בקשה לקבל את הפרוטוקול עובר למתן ההחלטה; ואף לאחר שצורף הפרוטוקול לתיק המוצגים של המשיבה, לא עלה בידי המערערת להצביע על דבר כלשהו בפרוטוקול (בין אם בדברים שנרשמו ובין אם בדברים, אם בכלל, שלא נרשמו) שניתן היה לה להעלות בפני המפקח לפני מתן החלטתו אשר היה משפיע על התוצאה. אי לכך, לא נראה כי המערערת יכלה לעשות שימוש כלשהו בפרוטוקול, או שהיעדרו גרם לה נזק.

כן אני דוחה את טענתה התמוהה של המערערת כי מחד, המשיבה הייתה צריכה לזמן עדים לבירור טענתה כי גב' אפק ידעה על העברת הכספים, ומאידך, שהמשיבה אינה מוסמכת לחקור עדים. מעבר לסתירה פנימית זו, אציין כי תפקידה של המשיבה היה לבחון האם החלטתה של המערערת להעביר את הכספים למעסיקה נעשתה כדין. השאלה האם גב' אפק ידעה על העברת הכספים למעסיקה שלא מפי המערערת, או האם גב' אפק קיבלה את כספי הפיצויים מהמעסיקה בדרך אחרת – אינן רלוונטיות להכרעת המשיבה. הכרעת המשיבה התקבלה על בסיס חומר ראייתי מספק, ולא מצאתי לקבל את טענת המערערת כי נדרש הליך של חקירות עדים לשם קבלת החלטה בתלונה.

40. כאן המקום לציין כי לאחר שני הדיונים שקיימתי, התרשמתי כי המערערת התמקדה בשתי טענות – האחת, שלא הייתה עליה כל חובה ליידע את גב' אפק עובר להעברת הכספים; והשנייה, שכפי הנראה – כך לטענת המערערת – גב' אפק ממילא כבר קיבלה את הכספים, ועל כן אין זה צודק לחייב את המערערת לשלם לה את כספי הפיצויים פעם נוספת.

41. באשר לטענה הראשונה, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטת המשיבה כי הגם שחוזר גמל 2005/3, הקובע את חובת היידוע של חברת ביטוח למבוטח לפני העברת כספי פיצויי פיטורין למעסיק, נכנס לתוקף רק לאחר קרות האירועים הנ"ל, הרי שעל המערערת היו מוטלות חובות כלליות של תום הלב, נאמנות וזהירות, גם עובר לכניסתו לתוקף של הנחיות חוזר גמל 2003/5, והנזק החמור העלול להיגרם למובטח מהחזרת כספי הפיצויים למעסיק חייב, כי חברת הביטוח תנקוט במשנה זהירות לפני שתיעתר לבקשת המעסיק להחזיר את הכספים האמורים לידיה. מסיבה זו, המערערת הייתה צריכה לידע את גב' אפק אודות בקשת המעסיקה להעביר את הכספים לידיה עובר להעברה בפועל.

ויצוין, כי בהחלטת המשיבה נקבע שהמערערת לא הצליחה להוכיח כי גב' אפק ידעה על הכוונה להעביר את הכספים למעסיקה, ועבור זה לא היה צורך בהבאת עדים, לאחר שנציגי המערערת הודו שאין להם פנייה כתובה או תרשומת שיחה המעידה על כך; ואף נציגת החברה העידה כי לאור הזמן הרב שחלף, אינה יודעת לומר בוודאות שהפונה ידעה על דרישת המעסיק, אולם היא מניחה שהייתה ידיעה כזו.

42. מעצם העובדה שהמערערת לא יידעה את גב' אפק על בקשת המעסיקה להעברת הכספים ולא אפשרה לה להביע עמדתה, וכמו כן, לא נקטה בפעולות כלשהן לבירור האם יש בסיס כלשהו לטענת המעסיקה שגב' אפק אינה זכאית לפיצויי פיטורים, והעבירה את הכספים על בסיס הבקשה האמורה בלבד, וכפי שאף עולה מעמדת נציגי המערערת בשימוע, אין אלא להסיק שהמערערת הסתמכה אך ורק על כתב השיפוי ונטלה על עצמה את הסיכון שאם בסופו של יום יתברר כי גב' אפק כן זכאית לפיצויי הפיטורין (כפי שאכן נקבע בפסק דין חלוט של בית הדין האזורי לעבודה), או אז תצטרך לשלם לה את הכספים, ותהיה זכאית להפעיל את סעיף השיפוי שבבקשת המעסיקה.

בעשותה כך, פעלה המערערת בניגוד להוראות הברורות של סעיף 26(א)(1) לחוק פיצויי פיטורים, בו נקבע כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים, "אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים". כפי שנקבע בהחלטת המשיבה, לא הוצגו אסמכתאות, ואף לא נטען, כי המערערת נקטה בפעולות כלשהן לבדיקה האם אכן הגב' אפק אינה זכאית לפיצויי פיטורים או מהי עמדתה בעניין זה. אלא, המערערת הסתמכה אך ורק על סעיף השיפוי שבבקשה להעברת הכספים (והעובדה שהמעסיקה פשטה את הרגל, כך שכלל לא ניתן להפעיל נגדה את סעיף השיפוי, ומלכתחילה אף חברה אחרת חתומה על כתב השיפוי ולא המעסיקה, רק מוכיחה עד כמה שדרך פעולתה של המערערת במקרה דנן לא הייתה תקינה). הבקשה להעברת הכספים הוגשה באמצעות טופס בו סומן על ידי חברת בית אבות חיי שרה בע"מ כי גב' אפק פרשה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורין, ובהמשך נאמר:

"ידוע לנו, שלפי התחיקה הקיימת נדרש המעביד, במקרה של עזיבת העבודה על ידי העובד/ת, להמציא לקופת גמל/חברת ביטוח המבטלת את העובד/ת אחד משני המסמכים הבאים:

א. תצהיר מהעובד/ת שבו הוא/היא מצהיר/ה שכבר שולמו לו/לה כל הפיצויים המגיעים לו/לה על-פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 או מאשר/ת הסכמתו/ה שהפיצויים המגיעים לו/לה ישולמו למעבידו.

ב. פסק דין בבית הדין לעבודה, הפוטר את הקופה/חברת הביטוח מהתחייבותה כלפי העובד/ת.

ברם, הואיל והעובד/ת הנ"ל פרש/ה מעבודתו/ה כפי שצוין לעיל, נבקשכם לשלוח לנו את ערך פדיון הפיצויים גם בלי המצאת המסמכים הנ"ל, ואם ישולם לנו הסכום המגיע, אנו מתחייבים התחייבות מוחלטת ובלתי חוזרת להיות אחראים לגבי תשלום זה הן כלפי העובד/ת והן כלפי חברתכם.

במקרה של דרישה או תביעה מהעובד/ת או מרשות כלשהי בקשר לתשלום לפי הנדון, אנו נהיה אחראים לתשלום שקיבלנו הן מבחינה משפטית והן מבחינה כספית, ולחברתכם תהיה הזכות המלאה להפנות כל דרישה או תביעה כזאת אלינו לסילוקן המלא.

למעשה, החלטת המפקח משקפת את התממשות הסיכון שהמערערת נטלה על עצמה, שהיא עלולה להיקלע למצב שתחויב לשלם את כספי הפיצויים לעובדת, על אף שכבר העבירם למעסיקה, בלי שתוכל לממש נגד המעסיקה את סעיף השיפוי הכלול בטופס הבקשה.

43. מעבר לחוסר היידוע והעדר בדיקת זכאותה של העובדת לקבלת הפיצויים, המערערת העבירה למעסיקה את כספי הפיצויים תוך עשרה ימים בלבד מיום קבלת הפנייה, וזאת אף ללא תשומת לב או התייחסות לעובדה שהחברה החתומה על טופס הפנייה, כלל איננה המעסיקה, אלא חברה קשורה (חברת "בית אבות חיי שרה בע"מ" במקום חברת "חיי שרה בע"מ"), כמפורט לעיל. לו היה זה הפגם היחיד בפעולתה של החברה, יכול ולא היה מקום לדון אותה לכף חובה; ברם, לאור הנתונים שבתיק, צודקת המשיבה במסקנתה כי פגם זה, בצירוף ליתר הפגמים הקיימים, מצביע על התנהלות פסולה שאין להשלים עמה.

44. למעלה מן הצורך אציין כי כפי שעולה מפרוטוקול השימוע ומן הנטען בעיקרי הטיעון של המשיבה, הרפרנטית מטעם המערערת שעסקה בהעברת הכספים למשיבה טענה כי ידעה שישנה מחלוקת בין בעלי המניות של המעסיקה, ברם לשיטתה, אין לדבר השלכה על ההחלטה להעביר את הכספים, וכל עוד שקיים כתב שיפוי – אין מניעה מלהעביר את הכספים לידי המעסיקה. בהתחשב במכלול הנסיבות המתוארות לעיל, הייתה מתחייבת, לסברתי, מסקנה הפוכה, והידיעה על קיומה של מחלוקת בין בעלי המניות הייתה צריכה להדליק נורת אזהרה אצל המערערת, כי יש לנהוג במשנה זהירות.

45. באשר לטענת ההתיישנות, דין טענת המערערת להידחות. צודקת המשיבה בטענה כי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, עוסק במקרים של "ריסק" ולא בנוגע לפיצויי פיטורין. לגבי פיצויים אלו לא קיימת הוראה מיוחדת בנושא ההתיישנות, ועל כן יחולו עליהם, אם בכלל, הוראות הכלליות של חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, לפיו תחול תקופת התיישנות של שבע שנים. אי לכך, הרי שגב' אפק פוטרה בחודש יוני 2002 והגישה את התלונה בחודש מאי 2009, היינו, בתוך תקופת ההתיישנות; כך שגם אם תיחשב תקופת ההתיישנות ממועד הפיטורים ב-2002 (ולא ממועד מתן פסק הדין ב-2008 כפי שטוענת המשיבה כטענה חלופית), אין אלא לדחות את טענת ההתיישנות (ולאור מסקנה זו, אין צורך להיזקק לטענתה החלופית הנוספת של המשיבה שאין להחיל כלל את דיני ההתיישנות בהליכים בפני המפקח).

46. מאידך, אני מקבל את טענת המערערת כי פרשנות המשיבה בנוגע לסעיף 15ג' לנספח 677 להסכם הפוליסה רחבה יתר על המידה. איני סבור שניתן להסיק ממקרה בו בקשת המבוטח לקבל את הכספים מותנית בקבלת הסכמה מבעל הפוליסה-המעסיקה, כי גם במקרה ההפוך, בו המעסיקה פונה לקבלת הכספים, נדרשת המערערת לקיים בדיקות ובירורים מספקים בטרם תענה לבקשתו.

עם זאת, מדובר בנימוק שולי שאינו משפיע על התוצאה הסופית.

47. לקראת סיום אציין, כי בהתחשב באופי המשפחתי של החברות הרלוונטיות, הטריד את המערערת החשש, לאורך כל ההליך, כי גב' אפק כבר קיבלה את הכספים מן החברה בדרך כלשהי, וכי כעת תקבל את הכספים פעם נוספת. ברם, איני סבור שטענה זו (אשר לא הובאה בתמיכה לה ולו ראשית ראיה, הגם שב"כ המערערת טען כי הוא עושה מאמצים למצוא עדים), צריכה הייתה להשפיע על החלטת המשיבה. ההחלטה נשוא הערעור עוסקת אך ורק בהחלטת המערערת להעביר את הכספים למעסיקה, וכל הטענות הנוגעות למה שארע לאחר העברת הכספים – אם טענות כנגד גב' אפק או טענות כנגד המעסיקה שבפירוק (ואשר אינה עומדת בהתחייבותה בכתב השיפוי) או נגד בעלי המניות שבה - יכולות לכל היותר להוות בסיס לעילת תביעה כנגד גב' אפק ו/או אחרים, אבל הן אינן נוגעות לסבירות החלטתה של המשיבה.

סיכום

48. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזה.

49. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, 12 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.



 
 
כספי פיצויים - הצעות לשינויי חקיקה בהתייחס לפיצויי פיטורים - מתוך טיוטת הצעות החלטה לממשלה במסגרת התכנית הכלכלית לשנים 2017 ו- 2018.
  דף קודם  
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
פיצויי פיטורין
מצגות
מאמרים
פיטורין והתפטרות
קיבוע זכויות
טופס 161
כתבות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

קו הפרדה אדום
תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook
© כל הזכויות שמורות ל בי. פור תכנון פרישה בע"מ.