דף הבית
אפס מכירות, 100% ייעוץ
לתאום פגישת ייעוץ
1599-500-570
בי. פור יועצי פרישה בע''מ פרישה
 
אל תשלמו מס מיותר תכנון מס
 
להנות מהמקסימום תכנון כלכלי
 
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורים
פיטורין והתפטרות
סרטונים
כתבות
מאמרים
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים

בית המשפט העליון "עשה סוף" למחלוקת רבת השנים באשר לדרך שיש למסות תשלומים לפי הסכם בין עובד למעביד להתחייבות לאי תחרות

בחודש אוגוסט 2016 ניתן פסק דין בשלושה ערעורים יחד, באשר לסוגיית אופן המיסוי של תשלומים לפי הסכם בין עובד למעביד - להתחייבות לאי תחרות - האם מדובר בתקבול הוני החייב במס בשיעור קבוע (מס רווח הון) או שמא מדובר בתקבול פירותי המצטרף להכנסה מיגיעה אישית החייב במס שולי.

 
האם זה הסוף למחלוקת בסוגיית אופן המיסוי של תשלומים לפי הסכם בין עובד למעביד להתחייבות לאי תחרות ?
 
לעניות דעתנו, אין כאן שאלה.
 
השופטים הנכבדים בבית המשפט העליון בפסק הדין ע"א 5083/13 פקיד שומה כפר סבא נגד יוסף ברנע, ע"א 7060/13 פקיד שומה חיפה נגד מאיר אבידן, ע"א 3051/14 אברהם קרינגל נגד פקיד שומה פתח תקוה מיום 10/08/2016, הכריעו במחלוקת רבת השנים וקבעו הלכה לפיה מעתה ינהגו כולם, החל מפקידי השומה ועד לשופטים בבתי המשפט וזאת עד להחלטה אחרת שתבוא אם תבוא כזו מצד בית המשפט העליון או מצד המחוקק בצורת חקיקה חדשה, כאשר לפי מיטב הבנתנו, הן בהתייחס לבית המשפט העליון והן בהתייחס למחוקק - הסיכוי לכך קלוש.
 
אמנם, יש לנו ביקורת על חלקים מפסק הדין שבנדון (שנביא אותה בסוף המאמר), ואולם כבר נדגיש כי אין בה בכדי לשנות את המסקנה אליה הגענו, לאחר קריאה מעמיקה וניתוח יסודי של פסק הדין, לפיה לעת עתה, לא נותר כל סיכוי לנישום לזכות בערעור על החלטת פקיד השומה בעניינו (בנושא מיסוי תשלומים לפי הסכם לאי תחרות) באף לא אחד משלבי הערעור ובאף לא אחת מן הערכאות כולל בית המשפט העליון.
 
לעניות דעתנו, מוטב לכל הנישומים שטרם נתקבלה הכרעה בעניינם וערעורם מונח על שולחן בית המשפט (הן המחוזי והן העליון) למשוך בחזרה את בקשת הערעור ובדרך זו, לפחות, לנסות לחסוך הוצאות משפט מיותרות. באותה המידה, לעניות דעתנו, מוטב לכל הנישומים שבכוונתם להתדיין עם פקיד השומה בסוגיה שבנדון או לכוון "לשם" עם פרישתם (תלוי באיזה שלב הם נמצאים) להימנע מכך, בייחוד בהתחשב בהשלכות נוספות של פסק הדין שבנדון, אליהן נתייחס בהמשך המאמר.
 
כפי שנפרט מיד, במישור הדיוני, טכנית, עדיין פתוחה הדרך לערער על החלטות פקיד השומה או החלטות בית המשפט המחוזי, בפני בית המשפט העליון ואולם למרות זאת ועל אף דברי הביקורת שלנו, מעשית, עובדתית, בהתייחס לסוגיה שבנדון, אין אנו רואים כל אפשרות סבירה לפיה יעלה בידי נישום לדלג מעל לכל המשוכות שנקבעו במסגרת פסק דין זה (אליהן נתייחס בהמשך המאמר) וכאשר מדובר בהלכה, תקדים של בית המשפט העליון, הרי ש"זה מה שקובע" ועם כל האמונה של הנישום בצדקת דרכו, הרי שהוא נדרש להיות מעשי.
 
עבור כל מי שלא מכיר את הנושא, נתחיל בהקדמה, כי יש מחלוקת עם רשויות המס בישראל, עקבית, החוזרת על עצמה בכל פעם בה מקבל עובד "לשעבר" תשלום בתמורה להתחייבות לאי תחרות: האם מדובר בתקבול הוני החייב במס בשיעור קבוע (מס רווח הון) או שמא מדובר בתקבול פירותי המצטרף להכנסה מיגיעה אישית החייב במס שולי ?
 
כרקע לעדכון אחרון זה, להלן קישורים למידע נוסף:
 
ברמן נ' פקיד שומה כפר סבא - ע"מ 55727-04-13 - פסק דין מיום 16/12/2015
 
קרמר נ' מדינת ישראל (פ"ש כ"ס) - ע"מ (ת"א) 8619-12-09 - פסק דין מיום 08/01/2015
 
אברהם קרינגל נ' פקיד שומה פתח תקווה - עמ"ה 6790-01-10 - פסק דין מיום 19/01/2014
 
אבידן נ' פקיד שומה חיפה - ע"מ 24270-01-11 פסק דין מיום 07/08/2013
 
ברנע נ' פקיד שומה כפר סבא - עמ (מרכז) 29425-01-11 - פסק דין מיום 21/05/2013
 
באתר פרישה תוכלו למצוא פסקי דין נוספים בנושא זה, מוזמנים לעיין: אי תחרות - חוקים, פסקי דין והיבטי מס.
 
 
 
 
אי תחרות - שמירת סודיות - הגבלת חופש העיסוק - תקופת צינון - האם זה חוקי להגביל את חופש העיסוק של העובד ? מהו שיעור המס החל על תשלומים לפי הסכם בין עובד למעביד להתחייבות לאי תחרות ?
 
חובת אמון וחובת תום לב החלות על עובד - שמירת סודיות ואי תחרות במהלך ולאחר סיום יחסי עובד מעביד - איזון בין חופש העיסוק של העובד לבין הגנה על אינטרסים לגיטימיים של המעסיק
 
 
כאמור, מיד נביא בפניכם הן את דברי הביקורת שלנו על חלקים מפסק הדין שבנדון, הן נפרט בפניכם את "המשוכות" שקבעו השופטים במסגרת פסק הדין שבנדון, מעליהן צריך לדלג הנישום, אחת, אחת, על מנת לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו ולזכות בערעור והן נתייחס להשלכות נוספות של פסק הדין שבנדון ואולם לפני כן נתייחס באופן קצרצר לעניין עקרוני - עקרון התקדים - הלכה פסוקה - סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה:
 
לאור פסיקה זו, נשאלת השאלה הראשונה, מה סיכויים של ערעורים נוספים שידוע לנו כי הוגשו לבית המשפט העליון על פסקי דין של בית המשפט המחוזי במקרים דומים של נישומים נוספים שטרם התקיים דיון בהם בבית המשפט העליון ?
 
כמו כן, לאור פסיקה זו, נשאלת השאלה השניה, מה דינם של ערעורי מס שהוגשו לבית המשפט המחוזי במקרים דומים של נישומים נוספים שטרם התקיים בהם דיון בבית המשפט המחוזי או כאלה, ככל שיוגשו בעתיד ?
 
ובאופן דומה, נשאל מה הסיכוי שפקיד השומה יקבל טענות דומות, מנישומים אחרים, במקרים דומים, בשלבים מוקדמים של התדיינות מולו בטרם הגשת ערעור מס לבית המשפט המחוזי ?
 
סעיף 20 (א) לחוק יסוד השפיטה - הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
 
סעיף 20 (ב) לחוק יסוד השפיטה - הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
 
 
נוסיף, מתוך היכרותנו, הן את התחום בכללותו והן בפרט את חלק מהערעורים הנוספים המונחים על שולחנו של בית המשפט העליון שטרם נתקבלה החלטה בהם, כי באופן מעשי, לאור הפסיקה האחרונה שבנדון, לעניות דעתנו בלבד, ספק אם בית המשפט העליון בהחלטותיו הבאות, יפסוק אחרת.
 
לפי הוראות חוק אלו, השופטים בבית המשפט המחוזי, בהחלטותיהם, מחוייבים שלא לסטות מההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין שבנדון.
 
כמו כן, ברור לכל, כי פקידי השומה לבטח מברכים על ההחלטה של בית המשפט העליון וישמחו לדבוק בקו שהתווה בית המשפט העליון בכל התדיינות עם כל נישום, שכן לתוצאה זו שאפה להגיע בשנים האחרונות רשות המסים בישראל ולדעתנו אף השיגה מעבר למה שציפתה לקבל.
 
עוד נעלה תהייה עם תשובה בצידה, איך הצעת החוק האחרונה, למרות שלא חלה כל התקדמות בהליכי החקיקה מזה זמן, השפיעה על החלטת בית המשפט העליון בסוגיה שבנדון ?
 
אנו רק יכולים לשער כי מעבר לדיון המקצועי במישור המשפטי, כל שופט הוא לפני הכל בן אנוש, ולכן אין הוא יכול היה להתעלם מהכיוון החדש והברור שמתווה הצעת החוק האחרונה בבואו לקבל את ההחלטה ואולי בכלל, כך לדעתנו, הוא המתין לה וייחל לבואה כדי לקבל חיזוק לשלילת טענותיו של הנישום ו"לעשות סוף" לעניין המטריח את בתי המשפט, חדשות לבקרים מזה זמן רב.
 
ניגש לסקירה תמציתית של פסק הדין הנוכחי של בית המשפט העליון תוך דגש על "המשוכות" שנקבעו בו, דברי הביקורת שלנו ותאור ההשלכות הנוספות שלו:

פירוט "המשוכות" שקבעו השופטים במסגרת פסק הדין שבנדון, מעליהן צריך לדלג הנישום, אחת, אחת, על מנת לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליוועל מנת לזכות בערעור:

משוכה ראשונה – קיומה של חזקה (הניתנת לסתירה).

"בהעדר הוראה אחרת בחוק, קיימת חזקה הניתנת לסתירה כי תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו הוא הכנסה פירותית הנכנסת בגדרו של סעיף 2(2) לפקודה. הנטל הכבד לסתור חזקה "חזקה" זו מוטל על כתפי העובד – הנישום".

"לנוכח מסקנתנו כי ככלל, יש לסווג תשלומי אי תחרות כ"הכנסת עבודה", ממילא נפקותו של השלב הראשון (הבחינה העובדתית) פוחתת. זאת, משום שאף אם מדובר בתניית אי תחרות אותנטית, הרי שלפי "חזקת הכנסת העבודה" יש לסווג את התקבול שניתן כנגדה כהכנסה פירותית. עם זאת, שלב הבחינה הראשון אינו מתייתר לחלוטין, שכן במקרים בהם הנישום יעמוד על כך שאין להחיל בעניינו את החזקה, הוא יידרש לסתור אותה ולשכנע את פקיד השומה כי מדובר בתניית אי תחרות המהווה מבחינתו "גדיעת העץ", וכי אין מדובר ב"תחליף שכר" או במסווה למענק פרישה. במקרים אלו, ברי כי תנאי מוקדם לקבלת טענת הנישום הוא כי מדובר בתניית אי תחרות "אמיתית". מכל מקום, בהתייחס לטענה האמורה, יש להניח כי נטל כבד זה המוטל על הנישום, די בו כדי להחליש את התמריץ מצד מתכנני מס לבנות את העסקה בצורה המתוארת באותם מקרים בהם אין המדובר בתניית אי תחרות אותנטית".

זה המקום לצטט את סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה - הכנסת עבודה. כמו כן טרחנו לצטט שני סעיפים נוספים, סעיף 2(7) לפקודה - הכנסה מנכסים אחרים וסעיף 2(10) לפקודה - הכנסה ממקורות אחרים, למרות שבית המשפט העליון, בפסק הדין, לא טרח להזכיר אותם או להתייחס אליהם כאפשרות למקור ההכנסה הנדונה.

לדעתנו, מהרגע שבית המשפט העליון קבע כי מדובר בהכנסה פירותית, תוך שהוא שולל את מסלול המיסוי ההוני ופוסח על אפשרות הביניים לראות בתשלום כמענק פרישה, רגע לפני שהוא קובע כי מדובר בהכנסת עבודה, דיון בסעיפים אלו ובחינת החלופה להפנות אליהם כמקור ההכנסה הנדונה ככל שהם עשויים להיות רלבנטים, אולי היו מובילים הן לקביעה מדויקת יותר והן לצמצום הפוטנציאל לפגיעה נוספת בנישום ובמעסיק, בכל הקשור להיבטים נוספים מלבד היבטי מס הכנסה, כמו לדוגמא, היבטים הקשורים לחבות בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות (לעניין חבות זו בפועל - יש לדון בנפרד ולבחון ברמה פרטנית).

מן המפורסמות, כי שכר עבודה משולם לעובד עבור פעולה אקטיבית מצידו. השכר משולם לעובד על עבודה שהוא מבצע עבור מעבידו. ככל שלא מדובר בתשלום על פעולה אקטיבית המבוצעת על ידי העובד במסגרת העבודה וככל שלא מדובר בתשלום המהווה חלק מהתנאים הנלווים לשכר, הרי שגם אם שואפים להגדיר את ההכנסה שבנדון כהכנסה פירותית לצרכי מס, היא עדיין הכנסה פסיבית ולא יכולה להיחשב להכנסת עבודה שהינה אקטיבית באופיה ובמהותה. אם לא כך היה הדבר ואין צורך בהבחנה בין הכנסה אקטיבית לבין הכנסה פסיבית, הרי שגם הכנסה מקצבה, כאשר משלם הקצבה הוא המעסיק לשעבר, היתה נחשבת ל"הכנסת עבודה" ולא נחשבת להכנסה מ"קיצבה, מלוג או אנונה" לפי סעיף 2(5) לפקודה (ניתן להביא דוגמאות נוספות להבחנה בין הכנסה אקטיבית לבין הכנסה פסיבית).

יתרה מכך, בית המשפט העליון, בקביעתו כי מדובר ב"הכנסת עבודה", תוך שהוא אינו מסתפק בקביעה כי מדובר בהכנסה פירותית פסיבית, "דורס" כל תפיסה והבנה מקובלת בתחום דיני העבודה ובתחום דיני המס בייחוד כאשר קבע כי – "אין בעובדה שמענק אי תחרות משולם בעת סיום יחסי העבודה או לאחריהם, כדי לשלול את היותו "הכנסת עבודה"". כלומר, לשיטתו, אין משמעות לקיומם של יחסי עבודה או להעדרם. גם בהתייחס לאמירה זו ניתן לעשות את ההקבלה וההשוואה להכנסה מקצבה כאשר משלם הקצבה הוא המעסיק לשעבר.

סעיף 2 לפקודת מס הכנסה – מקורות הכנסה -

2. מס הכנסה יהא משתלם, בכפוף להוראות פקודה זו, לכל שנת מס, בשיעורים המפורטים להלן, על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או שנצמחה בישראל, ממקורות אלה:

(2) עבודה –

(א) השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו.

(7) נכסים אחרים -

השתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת-בית ולא קרקע ולא בנין תעשייתי;

(10) מקורות אחרים –

השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (1) עד (9), אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר.

"הליך בחינת תשלומי אי תחרות לצרכי מס הוא דו - שלבי: בשלב הראשון יש לבחון האמנם מדובר בתניית אי תחרות אמיתית, או שמא מדובר בכסות לתשלומים אחרים (כגון שכר עבודה או מענק פרישה). אם צלח הנישום את השלב הראשון, יש לבחון אם בנסיבות המקרה עלה בידו לסתור את חזקת הכנסת העבודה ולהראות כי מדובר בתקבול הוני".

"ככלל, מנקודת מבטו של העובד, תשלום אי תחרות נועד במהותו לפצות את העובד בגין הירידה הצפויה בהכנסתו, לנוכח העובדה שנחסמה בפניו האפשרות למצות עד תום את כושר השתכרותו בשל ההגבלה המוטלת עליו מכוח תניית אי התחרות. במילים אחרות, "הפירצה" היא שכר העבודה שהעובד לא יזכה לו, בבחינת "תחליף שכר" הנכנס בגדרו של סעיף 2(2) לפקודה".

"אם נשוב לאספקלריה של יחסי עובד – מעביד, ניתן לערוך הקבלה למצב בו המעביד מעוניין למנוע מהעובד – הפורש להתחרות בו במשך תקופה מסוימת, ולשם כך מביע נכונות להמשיך להעסיקו ולשלם לו משכורת תמורת ישיבתו של העובד באפס מעשה. קשה לחלוק על כך שתשלום מעין זה ייחשב "הכנסת עבודה".

"דין "שכר אי – עבודה" כדין "שכר עבודה". דהיינו, אין להבדיל לעניין זה בין תשואה הנובעת מהפעלת הון אנושי לבין תשואה הנובעת מאי הפעלתו. דין שתיהן להיות ממוסות כהכנסת עבודה פירותית".

לעניות דעתנו, טרם נמצא המעסיק אשר ישלם לעובד משכורת תמורת ישיבתו של העובד באפס מעשה. קביעת בית המשפט העליון כי מעסיק, במקרה של תניית אי תחרות, משלם לעובד – הפורש בעד בטלה או מבקש ממנו להמשיך "לא לעבוד" אצלו בתשלום – מעוותת ומשוללת כל אחיזה במציאות. לא כך הם פני הדברים. המעסיק מבקש באמצעות תשלום זה למנוע מהעובד להתחרות בו – נקודה. אין מקום לייחס לצדדים להסכם כוונות אחרות תוך נקיטה בפרשנות האונסת את העובדות והכל על מנת להגדיר את ההכנסה, כ"הכנסת עבודה". נראה כי בית המשפט העליון הרחיק לכת באמירות אומללות אלו כאשר הוא היה יכול להגיע לאותה התוצאה אליה כיוון, בלעדיהן.

משוכה שניה – סעיף שובר שוויון.

"סעיף 89(ג) מלמדנו כי רווח הצומח ממכירת נכס, שניתן לראותו הן כהכנסה פירותית הנובעת מאחד ממקורות ההכנסה המנויים בסעיף 2 לפקודה, והן כרווח הון – אין לחייבו בכפל מס. בד בבד, קובע הסעיף מנגנון של מעין "שובר שוויון": כאשר ניתן לסווג את התקבול בשני האופנים, גוברת ידו של מס ההכנסה על פני זו של מס רווחי הון. ובמילים אחרות, פירותי והוני – פירותי עדיף. בבואנו להכריע כיצד לסווג את התקבולים שקיבלו הנישומים בערעורים דנן, נשוב ונעמיד הוראה זו נגד עינינו".

"... כאשר לפנינו הכנסה שניתן לסווגה בשני אופנים – הן כהכנסה פירותית הן כתקבול שבהון – דינה להיות ממוסה כהכנסה פירותית".

"לאור הוראת סעיף 89(ג) לפקודה, אם שני הסיווגים – ההוני והפירותי – אפשריים, תגבר ידו של הסיווג הפירותי. לפיכך, גם אם עלה בידי הנישום לסתור את "חזקת הכנסת העבודה" ולהראות כי תשלומי אי התחרות שקיבל הם בעלי מאפיינים הוניים, לא די בכך כדי להכריע את הכף לטובת הסיווג ההוני. על מנת לסווג את התקבול כהוני, על הנישום לשכנע כי אין מדובר בתקבול בעל מאפיינים מעורבים, דהיינו שבנסיבות העניין לא ניתן לסווגו כהכנסה פירותית".

זה המקום לצטט את סעיף 89(ג) לפקודת מס הכנסה – דין תמורה ודין רווח הון.

89. דין תמורה ודין רווח הון

(ג) ריווח ממכירת נכס העשוי להתחייב במס, הן לפי הפרק הראשון לחלק ב' והן לפי חלק זה או חלק ה1, יראוהו כחייב במס לפי הפרק הראשון לחלק ב' בלבד. שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע כי מכירות מסוימות של זכויות בנכס לא מוחשי לתקופות שקבע, יסווגו כהכנסה לפי הפרק הראשון לחלק ב, והכל בתנאים שקבע.

בפסק הדין, בית המשפט העליון כינה סעיף זה - סעיף "שובר שוויון". בעינינו, אין מדובר רק במובן הטכני כמוסבר וכמפורט מעלה. מתן האפשרות לפקיד השומה, לעשות שימוש בסעיף זה בקשר לסוגיה שבנדון, מקל עד מאוד על רשות המסים ומקשה עד מאוד על הנישום, באופן כזה שכבר בנקודת הפתיחה של הדיון – אין מדובר בהתמודדות שווה והוגנת ובשפת הילדים נוסיף: "זה לא כוחות", "אין משחק".

כאשר בית המשפט העליון, מצד אחד קובע כי ככלל מדובר ב"הכנסת עבודה" ומצד שני נותן גושפנקא לשימוש בסעיף "שובר השוויון" על ידי פקיד השומה בקשר לסוגיה שבנדון, והכל תוך שהוא מטיל את כל נטל השכנוע וההוכחה על כתפי הנישום בלבד, הוא מותיר לנישום פרוזודר צר מאוד לעבור בו.

משוכה שלישית – תניית אי תחרות "אמיתית" מול חוקיות ההסכם – הקונפליקט.

"במקרים בהם הנישום יעמוד על כך שאין להחיל בעניינו את החזקה, הוא יידרש לסתור אותה ולשכנע את פקיד השומה כי מדובר בתניית אי תחרות המהווה מבחינתו "גדיעת העץ", וכי אין מדובר ב"תחליף שכר" או במסווה למענק פרישה. במקרים אלו, ברי כי תנאי מוקדם לקבלת טענת הנישום הוא כי מדובר בתניית אי תחרות "אמיתית"."

"אני סבורה כי ברוב המכריע של המקרים שבהם נישום יצליח לדלג מעל המשוכה העובדתית... ולהראות כי ההסכם שנעשה להגבלת חופש העיסוק שלו צפוי "לגדוע את העץ" של משלח ידו, עשויים לקום ספקות משמעותיים ביותר באשר לתוקפה המשפטי של התנייה. על פני הדברים, הדוגמאות שמביא חברי למצב שבו תנייה להגבלת עיסוק תוביל לגדיעת העץ עצמו מעוררות שאלות של ממש מהיבטם של המבחנים שנקבעו בפסיקה באשר לבחינת תוקפן של תניות להגבלת חופש העיסוק.... לשיטתי, קשה מאוד לחשוב על מצב שבו תניית אי – תחרות המובילה לגדיעתו של מקור ההכנסה תקבל תוקף משפטי. ככל שהסכם אי – תחרות עלול להוביל לחוסר יכולתו של אדם לעבוד בעתיד במשלח ידו קרוב לוודאי שהוא ייחשב ללא תקף ...."

"... אני סבורה שקיים קושי מובנה במצב שבו אדם יוכל ליהנות מהסדר מס עדיף (מיסוי הוני להבדיל ממיסוי פירותי) על בסיס טענה שעשה הסכם הסותר את תקנת הציבור מבחינת היקף הפגיעה בחופש העיסוק שלו. הקושי בעניין זה הוא עקרוני ומעשי כאחד. במישור העקרוני – קשה להלום מצב שבו מערכת המשפט מדברת בשני קולות: מגנה הסכמים של הגבלה לא מידתית של חופש העיסוק בתחום דיני החוזים אך ממסה אותם באופן מיטיב בתחום דיני המס. במישור המעשי – אם ההסכם כולל הגבלה של חופש העיסוק באופן שסותר את תקנת הציבור אזי,...., קיים חשש שהנישום יחויב במיסוי הוני... אך בהמשך במסגרת התדיינות עתידית בינו לבין המעסיק יוכל לטעון כי ההסכם אינו תקף, כך שאכיפתו תוגבל מאוד...".

"... נישום שיהיה מעוניין להפריך את החזקה יצטרך להוכיח לא רק כי מבחינה עובדתית תניית אי – התחרות גודעת את עץ ההכנסה שלו ולכן נועדה להעניק לו רווח הוני, אלא גם כי מבחינה נורמטיבית מדובר בתנייה שעומדת במבחנים החוקתיים להגבלת חופש העיסוק, ולכן אינה צריכה להיחשב בטלה".

אנו מציגים משוכה זו כמשוכה שלישית ואחרונה למרות שבפועל היא המשוכה הראשונה שיש לדלג מעליה. זאת מאחר ולעניות דעתנו הסיכוי לדלג מעל שתי המשוכות האחרות קטן בהרבה מהסיכוי לדלג מעל המשוכה של הבחינה העובדתית ובחינת חוקיות ההסכם, באותם המקרים בהם אכן מדובר בתניית אי תחרות "אותנטית" ו- "אמיתית".

במהלך השנים, במסגרת לא מעט פסקי דין התקיים דיון ער וניתנה התייחסות מקיפה לנושא הגבלת חופש העיסוק, במסגרתה נמתחו קווים די ברורים, מתי היא חוקית ומתי היא לא. באשר לבחינה העובדתית אנו בדיעה כי כאשר מדובר במצב אותנטי ואמיתי, גם השופטים ישתכנעו שמדובר במצב אותנטי ואמיתי, נקודה. למרות שהשופטים הקשיחו עמדתם גם בהתייחסותם לנושאים אלו, הם עדיין הותירו נושאים אלו פתוחים לדיון ענייני, כאשר כל מקרה ייבחן לגופו.

דברי ביקורת -

הרוח המנשבת מבית המשפט העליון והאוירה של פסק הדין מלמדות אותנו לא פחות מהמבחנים שנקבעו במסגרת פסק הדין ומההחלטות אליהן הגיעו כלל השופטים. עם כל יראת הכבוד לבית המשפט העליון לעניות דעתנו מדובר בפסק דין מגמתי שמטרתו "לעשות סוף" לעיסוק המתמשך והלא נגמר בבתי המשפט, בסוגיה שבנדון. דרך כלל, בסוגיות כגון זו שבנדון, כאשר רבות הדיעות, לכאן ולכאן, בית המשפט העליון מסיים את פסק הדין בקריאה למחוקק לשים קץ לויכוח בדרך של חקיקה. ואולם הפעם, אולי מתוך חוסר אמון כי הפוליטיקאים יעשו זאת בקרוב, בית המשפט העליון מעביר מסר וקובע קביעות נחרצות תוך שהוא מצייד את רשות המסים בכלים "שוברי שוויון" אשר בפועל מייתרים כל התדיינות נוספת בסוגיה זו, בינה לבין הנישום.

"לא אכחד כי גישתה של הנשיאה נאור שובת לב, והיא טומנת בחובה מעלות ויתרונות מרובים, בדגש על חיזוק הוודאות, מניעת התדיינויות והגברת היעילות בגביית המס...".

"יש בגישה זו כדי ליתן מענה לתופעה הרווחת של תכנוני מס....".

כבר מתחילתו של פסק הדין, נראה היה די בבירור כי כבוד השופט י' עמית מכוון לתוצאה אחת ויחידה - יעילות בגביית המס. מצד אחד הוא טורח להציג בהרחבה את כל הטיעונים לכאן ולכאן ואולם מצד שני, ניכר היה באמירותיו ובבחירותיו היכן לשים את הדגש, כי הוא לא באמת בוחן את הסוגיה בלב פתוח ובנפש חפצה וכך גם את המקרים המונחים לפניו. בקריאת פסק הדין, ברגעים מסוימים נדמה היה שמדובר בחלק מ"דיבייט" בו מבקש הנואם להוכיח באריכות יתרה את מה שקבע כבר בתחילה ולא בפסיקה מאוזנת כמצופה מבית המשפט העליון.

כל הדיון המהותי בתניית אי התחרות והשלכותיה הכלכליות על העובד – הפורש, לעניות דעתנו התנהל בצורה לא רצינית, בדרך שאינה מכבדת את הנישום ובאופן שאינו מחובר למציאות הכלכלית בישראל. בולט לעין, כי נקודת המוצא של כבוד השופטים היא שלשיטתם מדובר בתופעה של תכנוני מס לא לגיטימים שיש למגר אותה. הדיון המהותי מגיע בשלב מתקדם עד כדי מאוחר בפסק הדין ולפיוטים כגון: "כפי שיודע כל חקלאי, דווקא זמירת הכרם לשם הסרת שריגים ישנים או לשם קיצור הזמורות, משביחה את הגפנים" אולי יש מקום בספר שירה ואולם אין להם כל קשר למציאות הכלכלית בישראל ובכלל.

כל האנלוגיות לפיהן "יכול פלוני להיות מנכ"ל חברה למוצרי תינוקות, לאחר מכן לכהן כמנכ"ל של חברת רהיטים ובהמשך לכהן כמנכ"ל חברה למכשירי כתיבה וציוד משרדי.." אין להן מקום בשיח כלכלי רציני המכבד את הנישום שעד לפני רגעים אחדים היה שם דבר בתחום התמחותו. על אותו משקל נשאל, ומבלי לפגוע בכבודם של השופטים, האם ניתן להציע לשופט בבית משפט עליון, עם פרישתו, משרה חלופית כשופט במגרש כדורגל ? (וזאת מבלי לפגוע בכבודם של שופטי הכדורגל).

אנו חיים באי קטן בודד ומבודד באיזורנו הגיאוגרפי, כאשר בכל אחד מתחומי המסחר והתעשייה העיקריים ישנן חברות גדולות, ישראליות או בין - לאומיות, מועטות ובודדות והמשק הישראלי סובל מהעדר תחרות. כאשר מנהל בכיר פורש מתפקידו תוך שהוא חותם על הסכם אי תחרות, האפשרויות הנותרות פתוחות בפניו מצומצמות עד כדי לא קיימות ואין מדובר בגיזום ענפים, אלא בגדיעת העץ כולו וזאת גם כאשר מדובר בהתחייבות למשך תקופה קצובה ולא לנצח.

הבא נראה את פקידי האוצר, אשר כל אחד מהם (כמעט) ללא יוצא מן הכלל, מיד עם פרישתו ממשרד האוצר, מתחיל לעבוד באחת מחברות הביטוח או באחד מבתי ההשקעות, כבר במהלך החופשה, תוך קבלת אישור חריג לדלג על תקופת הצינון, יושבים בבית למשך שנה, שנתיים או שלוש ואז מבקשים לחזור לשוק העבודה תוך נחיתה ישירה על אחד מהכיסאות היוקרתיים המבוקשים על ידם בתחום עיסוקם. הבא נראה את בכירי צה"ל, בהשוואה דומה, משיגים לעצמם משרה בכירה במשרד ראש הממשלה, בתעשיה בטחונית או בתחום דומה, אם יידרשו להדיר רגליהם משוק העבודה ולו למשך תקופה קצובה קצרה. ולא חסרות דוגמאות.

לסיכום, האופן בו בחרו השופטים לנהל את הדיון המהותי בתניית אי התחרות והשלכותיה הכלכליות על העובד הבכיר – הפורש העומד לפניהם, אינו רציני, אינו מכבד את הנישום ואינו מחובר למציאות הכלכלית.

השלכות נוספות של פסק הדין -

אין ספק כי במספר מובנים ובמספר מישורים, הורע מצבו של הנישום בעקבות פסק דין זה, מעבר לשלילת האפשרות לראות בתשלומים אלו לפי הסכם לאי תחרות – הכנסה הונית. ניתן לומר כי מעבר לתמיכה הספציפית בעמדתה בסוגיה שבנדון, רשות המסים קיבלה באופן כללי "רוח גבית" מבית המשפט העליון בכל הקשור להתדיינות עם נישום במעמד פרישתו ואין לנו כל ספק כי פקידי השומה ישאפו למקסם את היתרון שזכו לו, בכל התמודדות מול כל נישום.

להחלטת בית המשפט העליון ייתכנו (לא בהכרח) השלכות שליליות, ישירות ועקיפות גם בקשר לנושאים הבאים:

היבטים הקשורים לחבות בדמי ביטוח לאומי ומס בריאות (לעניין חבות זו בפועל - יש לדון בנפרד ולבחון ברמה פרטנית).

מידת "החופש" של הנישום להגדיר תשלומים כגון אלו כמענק פרישה נוסף, על כל חלופות המיסוי הרלבנטיות למענקי פרישה והיתרונות הגלומים בהן.

אופן המיסוי של תשלומים אחרים כגון פיצוי בשל עגמת נפש ופיצויים אחרים שנכון להיום הגישה היא שאין להם מקור לחיוב במס בפקודת מס הכנסה, גם כאשר הם משולמים על ידי מעביד לעובדו (והכל, בהתקיים תנאים מסוימים).

 
 
 
מדובר בדיעה אישית בלבד. אין מדובר בחוות דעת משפטית. מאמר זה מובא כאן לידע כללי בלבד והוא אינו מהווה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין. שום אינפורמציה המופיעה במאמר אינה מהווה המלצה לביצוע או אי ביצוע מהלך כלשהו. מחובתך להתייעץ לפני כל פעולה. מסמך זה מנוסח בלשון זכר אך פונה לנשים ולגברים כאחד. המידע מוצג להמחשה בלבד. חבות המס הסופית בכל מקרה תיקבע אך ורק על ידי רשויות המס על פי הקבוע בפקודת מס הכנסה.


ע"מ 28006-01-14 פלדמן נגד פקיד שומה פתח תקווה - פסק דין של בית המשפט המחוזי מיום 13/11/2016.

  דף קודם  
Bookmark and Share
הדפס את המאמר
מחשבונים
טפסים
מצגות
פיצויי פיטורין
פיטורין והתפטרות
מאמרים
כתבות
טופס 161
קיבוע זכויות
סימולטור מס
עדכונים שוטפים
סרטונים

תכנון פרישה

תכנון מס
תכנון כלכלי
תקנון | קצת עלינו | לתאום פגישת ייעוץ | 1599-500-570
Facebook Google Plus
תקנון | קצת עלינו
לתאום פגישת ייעוץ 1599-500-570
Facebook +Google
© כל הזכויות שמורות לבי. פור יועצי פרישה בע"מ.